1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המונה חמישה אישומים אשר התרחשו במחצית שנת 2005. ארבעה מהם עניינם בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית, עבירות על פי הסעיפים 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וסעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, והחמישי עניינו בעבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הרקע לכתב האישום: הנאשם הינו קבלן שיפוצים והמתלוננת שכרה את שירותיו לשיפוץ דירתה בתל אביב החל מיום 20.3.2005 ועד סוף חודש אפריל 2005.
האישום הראשון מייחס לנאשם עבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית.
אישום זה קובע כי ביום 20.3.2005, במהלך נסיעה, הניח הנאשם את ידו בין רגליה של המתלוננת, זו ביקשה כי יוריד את ידו אך הנאשם השיב לה "את תראי שאחרי שתשכבי איתי לא תרצי שום גבר בעולם".
האישום השני, עניינו במעשים מגונים, בכך שבמועדים שונים, במהלך תקופת השיפוצים, נגע הנאשם במתלוננת וחיבק אותה בניגוד לרצונה בארבע הזדמנויות שונות, למרות שזו ביקשה שלא ייגע בה ושהיא אוסרת עליו לנגוע בה, ואף דחפה אותו. הוראת החיקוק הינה מעשה מגונה.
במהלך תקופת השיפוצים, כך האישום השלישי, הטריד מינית הנאשם את המתלוננת מספר פעמים בכך שאמר לה גם בנוכחות בתה "תאמיני לי שכדאי לך לעשות איתי סקס, זה יהיה הסקס הכי טוב שיהיה לך בחיים. את לא תצטערי". "תתחתני איתי, בואי נלך שנינו לחדר, לא תצטערי". על אלה הואשם בעבירה של הטרדה מינית.
האישום הרביעי: במהלך השבוע של סוף אפריל 2005, ביום ראשון או שני, חבק הנאשם את המתלוננת בכוח וכנגד רצונה, הכניס ידו מתחת לחולצתה ומתחת לחזייתה והחזיק את שדה. בתגובה דחפה אותו המתלוננת. על זאת הואשם הנאשם במעשה מגונה.
האישום החמישי והאחרון מייחס לנאשם עבירת איומים בכך שביום 30.4.2005, בשיחת טלפון שבינו לבין המתלוננת על רקע מחלוקת ביניהם בדבר סיום העבודות וחוב כספי, איים הנאשם על המתלוננת כי יתפוס אותה, שהיא צריכה להיזהר ממנו מאוד, שהוא יודע שבנה טייס וכי ביכולתו להעביר את הפרטים של הבן, הכל בכוונה להפחידה או להקניטה.
הוראת החיקוק הינה איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי מדובר בעלילה משום שהמתלוננת חבה לו כספים.
2. הראיות
עדת תביעה מספר 1- המתלוננת- הגב' ברכה כרמון ספרה בעדותה כי רכשה דירה בת"א, אותה הייתה צריכה לשפץ והיא שכרה את שירותיו של הנאשם על פי המלצה של אחר, אשר אף הוא עד תביעה בתיק. הנאשם החל בעבודות השיפוצים ביום 20/3/2005.
המתלוננת והנאשם נדברו להיפגש לצורך רכישת כלים סניטרים. תחילה נסעו לרמת השרון, במכוניתו, שם היה לו אתר בניה נוסף. המתלוננת ישבה במושב הימני קדמי. בדרך, הוא הניח את ידו בין רגליה, היא דחפה את ידו ואמרה לו שאינה חפצה במגעיו. הוא ידע שהיא גרושה ואמר לה שכדאי לה לקיים יחסי מין איתו, משום שזו תהיה חוויה בלתי נשכחת. על הדברים הללו חזר הנאשם מספר פעמים. הוא אמר לה: "אחרי שתשכבי איתי, לא תרצי לשכב עם אף גבר אחר בעולם". (עמ' 4 לפרוטוקול). במהלך תקופת השיפוצים היה מחבק אותה מעת לעת ונושק ללחיה, זאת בניגוד להסכמתה. היא הייתה בין הפטיש לסדן משום שהיה עליה לפנות את דירתה בכפר סבא, אשר נמכרה לאחר, עד 1/5/2005, כך שנותרו לה 40 ימים להשלמת השיפוצים. בנסיבות הללו היא "לא רציתי לעשות גלים" (עמ' 4 לפרוטוקול) משום שהחוזה בכפר סבא היה דרקוני והיה עליה לפנות את דירתה במועד. משמעות הפסקת עבודת הנאשם הייתה אובדן זמן בשל הצורך במציאת קבלן שיפוצים אחר ובאופן בלתי נמנע הפרת החוזה הנוגע לדירה בכפר סבא. המתלוננת הדגישה שכל שביקשה הוא, שישלים את העבודה. בזמן החיבוקים והנשיקות היא הייתה דוחפת אותו ומבקשת ממנו לא לנגוע בה. המתלוננת חששה מהנאשם. כשבועיים לפני תום העבודה תפס אותה הנאשם בחדר השינה, הוא דחף את ידו אל שדה וחזר ואמר לה כי רק כאשר תשכב איתו היא תבין מה זה לשכב עם גבר. הנאשם אמר את הדברים הללו גם לבתה. הבת פרצה בבכי. המתלוננת מספרת כי היא הסיעה את ילדיו באחד הימים לביתם בטייבה. במהלך ארוחת ערב הוא אמר לאשתו שתראה איך היא, המתלוננת, נראית. בדעתו להתחתן עם המתלוננת וכמאמרו לאשתו "את תהיי האישה השנייה וברכה תהיה האישה הראשונה". (עמ' 5 לפרוטוקול). אשתו איחלה לו בהצלחה ואמרה לו "מעכשיו תצעק לא רק עלי אלא גם על ברכה". (עמ' 5 לפרוטוקול). המתלוננת חזרה ואמרה כי חששה ממנו מאוד ועל כן ביום 30/4/05 חתמה שהיא מרוצה מהעבודה, הגם שלא חשה כך, וכדבריה "הייתי מוכנה למכור את נשמתי לשטן רק כדי לא לראות אותו יותר". (עמ' 5 לפרוטוקול).
על רקע התדיינות באשר לחוב כספי אמר לה הנאשם כי לא רק שהוא יודע היכן היא גרה ושהוא יתפוס אותה והיא צריכה להיזהר ממנו וכן "אני יודע שבנך טייס בחיל האוויר ואנחנו יודעים מה לעשות במקרים כאלה" (עמ' 5 לפרוטוקול). המתלוננת הסבירה את הקשר הדברים בכך שהנאשם הינו תושב הרשות הפלסטינאית לשעבר והיה מתהדר בקשריו ברשות ובהיותו קרוב משפחה של יאסר ערפאת.
המתלוננת עוד הסבירה כי לא התלוננה על מעשיו כבר בפעם הראשונה משום שהייתה מותשת מחיפוש אחר בעלי מקצוע, היא הייתה במצב פגיע מבחינה פיזית ונפשית לאחר שהיא יצאה מבית חולים שם שהתה בבידוד של 3 שבועות, והייתה בתת משקל של 48 ק"ג.
סוף דבר, ובכך היא מסיימת את חקירתה הראשית, היא מכרה את דירתה המשופצת במחיר שנרכשה, לאדם הראשון שנכנס, זאת על שום הטראומה שחוותה, ובכך גם נגרם לה הפסד כספי ניכר.
בחקירתה הנגדית סיפרה כי באירוע הראשון הוא דחף את ידו קרוב למפשעה שלה והיא בקשה ממנו שלא לעשות כן, הוא לחץ על המפשעה והיא הרגישה מושפלת. בין אירוע זה לאירוע של הנגיעה בחזה היו אירועים נוספים. בשעה שנגע בחזה היא הייתה בהלם. היא הסיעה את ילדיו, שעבדו בדירה המשופצת, לביתם בטייבה, משום שהם נזקקו להסעה והיא ממילא הייתה צריכה להגיע לכפר סבא. העדה הסבירה כי באשר לבנה הטייס, היא אכן חששה לחייו משום שהמאיים הינו ערבי מטייבה. למתלוננת היה חבר אותה עת ושמו גדי. זה היה מעורב בתהליך השיפוץ אולם הנאשם לא אהב את נוכחותו. היא עצמה התקשרה למרכז לסיוע לנפגעי עבירות מין אולם היא אינה זוכרת מתי. היא התקשתה להגיע למרכז משום מצבה הרפואי המיוחד המצריך בידודה מעת לעת. בנה טייס קרב ובתה בת 22 ועל כן לא נחפזה להתלונן במשטרה.
המתלוננת חזרה והדגישה כי הייתה במיצר משום שאם העבודה לא הייתה מושלמת במועד, היה עליה לפצות את רוכש דירתה בכפר סבא בסך השווה בשקלים ל- 100$ עבור כל יום של איחור, והנאשם ידע היטב על מצבה המיוחד. המתלוננת אישרה כי עבדי הוא שתיווך בינה לבין הנאשם. באשר למכתב התראה אשר נשלח אליה מב"כ הנאשם ביום 18/5/05, קובעת המתלוננת כי לא קיבלה מכתב כזה והוא אף אינו ממן העניין. המתלוננת אישרה כי הוגשה נגדה תביעה אזרחית על סך 5000 ש"ח והכחישה כי התלוננה במשטרה רק משום שהוגשה נגדה תביעה אזרחית. כדבריה: "אני מציעה לך להסתכל לי לעיניים כשאתה אומר את זה. אני לא פוחדת מאף אחד חוץ מהאדם הזה שעשה בי מעשה נבזה". (עמוד 9 לפרוטוקול). המתלוננת הסבירה כי היא לוקחת כימותרפיה על שום מחלתה- מחלת דם- ויש לה 100% נכות מהמל"ל.
בחקירתה החוזרת אמרה המתלוננת כי על דבר הנגיעה הראשונה סיפרה מיד לאברהם עבדי- אשר תיווך ביניהם- וכי הנאשם עשה זאת גם לנשים אחרות, כך עבדי בתגובתו לה.
בתום הראיות התבקשתי על ידי ב"כ הנאשם, לאשר העדת המתלוננת בשנית, זאת נוכח מידע אשר הגיע לידיו מאז מתן עדותה הראשונה.