בפתח הדיון מודיע בית המשפט על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
א. כללי
כתב האישום שבפניי מייחס לאברהם טולדנו, יליד 1966 (להלן: "
הנאשם") תקיפת בת זוג, איומים עליה והיזק במזיד לרכושם המשותף, עבירות על סעיפים 379+382(ב), 192 ו- 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
על פי כתב האישום, כחודש וחצי עובר לתאריך 23.09.04, אירעו אירועי אלימות ואיומים בין הנאשם לאשתו מרין טולדנו (להלן: "
המתלוננת") כדלקמן:
- הנאשם בעט במתלוננת בבית אמה, משך בחוזקה אוזניית טלפון נייד, שענדה על צווארה ואיים לרצוח אותה
.
- הנאשם טרק את דלת ארון הבגדים, שבחדר השינה בדירתם, שפגעה באגודל יד ימינה של המתלוננת. כתוצאה מכך האגודל נחבל והתנפח.
- הנאשם טלטל בחוזקה את מיטתם הזוגית עד שנשברה.
- הנאשם איים ב- 22.09.04 לפגוע ברכושם הביתי, התקרב למתלוננת בצורה מאיימת. (להלן: "
האיומים") על רקע סירובה למסור לו מפתחות מכונית השייכת לאחיו.
בהקראה שהתקיימה ביום 26.04.06, כפר הנאשם בכל העובדות שבכתב האישום שיש בהן לבסס עבירה. לטענתו המתלוננת הגישה נגדו תלונה שקרית בגין סכסוך הגירושין שביניהם. באותו מעמד נעניתי לבקשת הנאשם ועו"ד שרון ינקו מהסנגוריה הציבורית מונה לייצגו (להלן: "
הסנגור"). ב- 10.07.06, סייג הסנגור כפירת הנאשם, הודה בשבירת המיטה ושבמהלך ויכוח טרק דלת ארון הבגדים, לטענתו עשה זאת מבלי שהבחין בידה של המתלוננת ומבלי שהתכוון לפגוע בה (עמ' 4).
בהסכמת הסנגור, הגישה התובעת את הודעת הנאשם
ת/1, דו"ח עיכוב
ת/2, דוח הפעולה שערך רס"ר אילן חזן
ת/3, מזכר שערכה רס"ר מירב נעים
ת/4, וזכ"ד שכתב השוטר יעקובי
ת/5, וזאת עוד קודם לשמיעת הראיות. הסנגור הגיש את תביעת המזונות שהגישה המתלוננת ביום 26.09.04 -
נ/1 ואת ההחלטה שניתנה במסגרתה
נ/2.
המתלוננת והנאשם היו העדים היחידים במשפט.
ב. מהראיות שבפני עולה תשתית כדלקמן:
1. הנאשם והמתלוננת נישאו בשנת 1998 והם הורים לילד כבן 7. (המתלוננת עמ' 8, ש' 5, הנאשם עמ' 18 ש' 4). יחסי הזוגיות לא היו טובים, התאפיינו במריבות וסכסוכים חוזרים ונשנים, (המתלוננת עמ' 8 ש' 11-12, הנאשם עמ' 18 ש' 4 ואילך).
2. המתלוננת הזעיקה משטרה לראשונה ב- 22.09.04 בגין האיומים. זוהי התלונה היחידה שהגישה נגדו, לאחריה בני הזוג נפרדו, והם פרודים עד היום (המתלוננת עמ' 10 ש' 22-23, הנאשם עמ' 18 ש' 4).
3. המתלוננת נחקרה, כמקובל, ובהודעתה סיפרה על אירועים שקדמו לאיומים. ההודעה לא הוגשה כראיה לתיק בית המשפט. בעדותה בבית המשפט חזרה המתלוננת ותיארה האירועים כאמור בכתב האישום והוסיפה עליהם פרטים כדלקמן:
א. בבית אימה במהלך הבעיטה ומשיכת האוזנייה, הנאשם איים עליה באגרטל (עמ' 8 ש' 15-16).
ב. לטענת המתלוננת שכן ששמו עופר, היה עד לאיומים מתאריך 22.09.04. המתלוננת טוענת עוד שמסרה לחוקר על העד עופר, אך דבריה בהקשר זה לא נרשמו.
ג. לפני כארבע 4 שנים, במהלך נסיעה מאילת, הנאשם תקף וגרר אותה על כביש סואן, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות שחייבו אושפזה (עמ' 13 ש' 3-5).
4. הנאשם בהודעתו ת/1 ובעדותו הודה שגרם נזק למיטה הזוגית, לטענתו עשה זאת במצב נפשי חמור. באשר לטריקת דלת ארון בגדים, טען הנאשם שלא היה מודע לעובדה שידה של המתלוננת בטווח הסכנה. בחקירה הנאשם אמר שכתוצאה מטריקת הדלת נשברה ציפורן של המתלוננת (ת/1 ש' 30- 41). בבית המשפט טען שהמתלוננת לא נפגעה ואפילו לא נשברה לה ציפורן (עמ' 21 ש' 16-17).