1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו את העבירות כדלקמן: התפרצות לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, גניבה, עבירה לפי סעיפים 383 ו - 384 לחוק והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973. נטען בו, כי בתאריך 16.2.07, בין השעות 17:00 עד 23:00, התפרץ הנאשם לדירה הנמצאת בחזקתם של אוריאל זרקתי (להלן: "זרקתי") ופסיקארו אסמרה (להלן: "אסמרה") בכך שנכנס אליה דרך החלון וגנב טלפון סלולרי מסוג SK (להלן: "הטלפון"),שתי מכונות גילוח, האחת בצבע שחור והשניה בצבע כחול, ושני פנסים, כולם שייכים לזרקתי. עוד נטען בכתב האישום, כי גנב טלפון סלולרי מסוג סמסונג (להלן: ה"סמסונג") השייך לאסמרה. כמו כן נטען בכתב האישום, כי החזיק בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.2758 גרם נטו לצריכתו העצמית.
הנאשם הודה בעבירת החזקת הסם, כפר בעבירות הרכוש וניהל הוכחות.
למאשימה העידו רפי איברגימוב (להלן: "איברגימוב"), שבחזקתו נתפס "הסמסונג" הגנוב ויעקב מוזס (להלן: "מוזס"). לשניהם עבר פלילי והם נחקרו במשטרה באזהרה כחשודים בהתפרצות ובגניבה. כמו כן העידה שרית, אחותו של מוזס (להלן: "שרית"). כולם מתגוררים בירוחם. עוד העיד השוטר פרוספר טויזר. הנאשם לא העיד עדי הגנה מטעמו. אין מחלוקת שהדירה נפרצה ושנגנבו ממנה הטלפון והסמסונג, שזוהו ע"י בעליהם.
תמצית ראיות התביעה
2. איברגימוב העיד, שהוא מכיר את הנאשם ומוזס מירוחם. ביום האירוע, בשעות הערב, בעת שהתארח בדירתו של מוזס, הגיע הנאשם וקרא למוזס, שירד אליו למטה. הם עלו לדירה והנאשם הציע לו מכשיר סלולרי למכירה, תמורת 100 ש"ח, (הכוונה ל"סמסונג" - ד.מ.) הוא והנאשם ירדו למטה והקניה עצמה התבצעה מחוץ לדירה, באיזור הדואר, כשמוזס לא נכח בה. הוא קיבל מהנאשם המכשיר ושילם לו תמורתו 90 ש"ח. עוד סוכם בינהם, שעבור המכירה יתן גם קופסת סיגריות, אותה מסר, לפי הוראת הנאשם, למוזס. זאת עשה לאחר שהנאשם עזב את המקום. הוא לא השתמש במכשיר, משום שהיה נעול באמצעות קוד. העד הוסיף והעיד, שהנאשם לא אמר למוזס, שהוא (מוזס) חייב לו כסף ובשום שלב לא ביקש כסף ממוזס. איברגימוב שלל את האפשרות, שמוזס היה זה שפנה אליו, על מנת שירכוש ממנו את המכשיר.
3. מוזס העיד, שהנאשם מוכר לו מירוחם באמצעות אחיו. ביום האירוע, בשעות הצהרים, בעת שהיה ברחוב, הנאשם פנה אליו ושאל אם יוכל להלוות לו כמה שקלים לקנות סיגריות. מוזס השיב, כי אין לו כסף וינסה בערב לעזור לו. לדבריו, בשעה 18:00 הלך לביתו של הנאשם, על מנת להסביר לו, כי לא הצליח להשיג כסף לסיגריות. המניע לביקור היה הפחד מהנאשם, העלול להתנקם בו, אם לא יעשה כן, שכן מדובר באדם הנכנס ויוצא מבית הסוהר.
בשעה 20:00, מוזס שם לב שהוא מאחר לחזור לביתו לארוחת ערב וביקש מהנאשם לאפשר לו לשוחח עם אחותו. הנאשם הסכים, נתן לו טלפון סלולרי כסוף עם פומית, שנפתחת כלפי מעלה, ובאמצעותו התבצעה השיחה (הכוונה
לטלפון
(S.K.
. שרית אישרה בעדותה את קיום השיחה. תצלום הטלפון השייך לה הוצג לבית המשפט
(ת/8). במסך המכשיר השייך לה צולמו ספרות הטלפון הגנוב, 6682009 - 050 ממנו בוצעה השיחה כשיחה נכנסת.
בשעה 21:00 נפגש מוזס, לדבריו, עם איברגימוב ועוד כמה חברים. הנאשם שאל אותו אם מישהו רוצה לקנות טלפון סלולרי ומוזס הציע לאיברגימוב לרכוש את המכשיר. הפגישה, שהחלה למטה, נמשכה בביתו של מוזס ומיד לאחר מכן איברגימוב והנאשם ירדו למטה, בעוד מוזס והחברים נשארים בבית.
מוזס העיד, כי הנאשם מכר לאיברגימוב את המכשיר ואינו יודע כמה כסף קיבל תמורתו.
הוא הוסיף והעיד, כי איברגימוב מנהל עסק למכירת סיגריות. ביום שישי, משום שהכל היה סגור, קנה ממנו קופסת סיגריות בקרדיט. מוזס הכחיש, כי שוחח עם אחותו באמצעות טלפון סלולרי השייך לנאשם, שכן למכשיר זה פומית כלפי מטה. הוא אבחן בין המכשיר השייך לנאשם, לבין המכשיר ממנו בוצעה השיחה, שבו פומית הנפתחת כלפי מעלה. הוא גם הכחיש נמרצות שהתפרץ לדירה ושמכר את המכשיר לאיברגימוב, על מנת להחזיר חוב לנאשם, שכן, לדבריו, אינו חייב לו דבר.
השוטר פרוספר טויזר העיד, בין היתר, כי המשטרה לא מצאה לנכון לערוך חיפוש בביתו של איברגימוב, משום שהודה כי קנה את המכשיר הגנוב. הוא אישר שגם לא נערך חיפוש בביתו של מוזס.
תמצית ראיות ההגנה
גרסת הנאשם מורכבת למדי ולהלן אעמוד על עיקריה.
4. הנאשם נחקר לראשונה במשטרה בתאריך 18.2.07 בשעה 19:35
(ת/2), בה הודה, כי הסם שנתפס בחזקתו נועד לצריכתו עצמית. הוא נשאל שאלות בודדות בלבד לגבי ההתפרצות לדירה, והכחיש אותה.
הנאשם נחקר בשנית במשטרה למחרת בשעה 10:50, בחשד כי מכר לפועל ערבי מכונת גילוח "פליפס" אדומה, שנגנבה בהתפרצות
(ת/3). הוא הודה, כי הציע לפועל מכשיר די.וי.די ורשמקול שהיו בביתו. המכירה לדבריו, לא התבצעה, אך הפועל רצה לרכוש ממנו את המכשיר הסלולרי השייך לו מסוג "סמסונג". כשנשאל מהו מספרו של המכשיר הסלולרי שברשותו, השיב שאינו יודע ואינו זוכר.
הנאשם נחקר בשלישית בו ביום, לגבי מעשיו ביום שישי, בו ארעה ההתפרצות
(ת/4). כשנשאל אם פגש מישהו בערב, השיב כי באותו ערב הלך לביתו, אכל בין השעות 19:00 עד 20:00 ולא פגש איש. כשהחוקר שאל אותו לגבי השיחה, שהתבצעה מהמכשיר שנגנב, השיב שאינו יודע. הוא הכחיש שהתקשר אל שרית, המוכרת לו. כשנשאל אם נפגש עם מוזס, השיב שיתכן שבצהרים. לשאלת החוקר אם מישהו ביקר בביתו בערב, השיב שאינו זוכר. כשהחוקר הטיח בו שמוזס היה אצלו בבית, חזר הנאשם והשיב שאינו זוכר ואח"כ עמד על דעתו, שמוזס לא ביקר אצלו בבית.
5. בעימות שנערך בין הנאשם למוזס
(ת/5) אמר הנאשם, שלא יתכן שאיפשר למוזס להתקשר, שכן ברשותו מכשיר מסוג "טוקמן", שאין בו שיחות יוצאות. לאחר שמוזס טען, בפניו, כי היה בביתו, השיב הנאשם
"אני לא זוכר כנראה הייתי מסטול". כשהחוקר הוסיף והקשה, השיב הנאשם, שיתכן שפגש את מוזס לפני שעלה לביתו.
בעימות נוסף, שנערך בין הנאשם לאיברגימוב,
(ת/6) טען האחרון, כי שילם לנאשם עבור המכשיר 100 ש"ח, הכוללים 90 ש"ח במזומן ועוד קופסת סיגריות. על כך השיב הנאשם, כדלקמן:
"העסקה הזאת נעשתה בבית מוזס". כשנשאל הנאשם, האם הוא מודה שביצע את העסקה עם איברגימוב וקיבל בתמורה 90 ש"ח. השיב:
"אני לא פניתי אליו, מוזס הציע לו את הפלאפון ואני קיבלתי 90 ש"ח בתמורה לחוב שהוא חייב לי, קובי מוזס" (שורות 21-23).
6.
בבית המשפט, העיד הנאשם, כי שבועיים לפני האירוע הלווה למוזס 200 ש"ח, וביום האירוע ביקש שיחזיר לו חלק מהכסף. מוזס אמר לו בצהרים, כי ינסה ללוות את הסכום מאחותו. באותו ערב בא אל מוזס ופגש את איברגימוב. מוזס אמר לו, שאיברגימוב חייב לו (למוזס) 100 ש"ח, וביקש מהנאשם, שיתלווה לאיברגימוב, לעסק שלו, על מנת לקבל את הכסף ולקנות לו סיגריות. הנאשם עשה כך. כשנשאל הנאשם, מדוע גרסתו זו לא עלתה בחקירתו במשטרה, השיב, כי כאשר נחקר במשטרה, ושמו של מוזס עלה בה, חשד שמוזס מעורב באירוע פלילי ולכן לא רצה לקשור עצמו אליו.