הכרעת דין בתיק פ 1288/06

כתב האישום והראיות

כתב האישום שהוגש ב- 2.01.06, מייחס לצבי פישבך, יליד 1961, (להלן: " הנאשם") שני אישומים בגין איומים, שהופנו כלפי מי שהיתה אשתו רחל (להלן: " המתלוננת"), בסדר כרונולוגי כדלקמן:

א.      באישום השני טוענת התביעה, שבתאריך לא ידוע בתחילת פברואר 2005 או בסמוך לכך, ובמספר מועדים קרובים נוספים, על רקע סכסוך בעניין רכב משותף, אמר למתלוננת  ש" יפגע לה ברכב". (להלן: " איום הפגיעה ברכב").

ב.      באישום הראשון טוענת התביעה שב- 17.05.05, יום שלישי בשבוע, סמוך לשעה 17:30, המתין הנאשם ליד הבית, שבו התגוררו באותה עת המתלוננת והילדים. כשהוא הבחין שהמתלוננת מגיעה למקום כשהיא ברכב, הוא ניגש אליה ובין השניים פרץ ויכוח בנושא ראיית ילדיהם. לטענת המתלוננת הנאשם אמר לה במעמד זה, " זה האוטו שלך, היית רוצה, אפילו את זה אין לך, לא יישאר לך כלום ממה שיש לך". וברגע שבו פתחה המתלוננת את דלת הרכב הנאשם איים עליה באומרו: " תיזהרי שאני לא אעיף לך בעיטה בפנים" (להלן: " האיומים בחניית הבית").

התביעה טוענת שהאמירות שאמר הנאשם למתלוננת בשני האישומים הנ"ל, נאמרו בכוונה להפחידה או להקניטה והן בגדר איום אסור, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " החוק").

בישיבת ההקראה שהתקיימה ב- 2.05.06, כפר הנאשם באמצעות עו"ד טליה גריידיש ממשרד עו"ד ששי גז, בעובדות כתב האישום שיש בהן לבסס עבירה ונקבע מועד לשמיעת הראיות. הודעות הנאשם הוגשו בהסכמה וסומנו ת/1 ו- ת/2.

לתביעה העידה בשתי ישיבות המתלוננת בלבד (עמ' 8-21 ועמ' 24-30).

להגנה העיד הנאשם (עמ' 31-38) ורפאל ברוך טולדנו (עמ' 40-42) - מכר של הנאשם ומשגיח כשרות במלון דיוויד אינטרקונטיננטל ת"א. הוגשו מטעמה מסמכים כדלקמן:

נ/1         -      הודעת המתלוננת במשטרה מיום 22.05.05.

נ/2        -        החלטת כב' השופט נחמני למתן תוקף להסכמות הנאשם והמתלוננת להסדרי ראייה

                      מיום 19.04.05.

נ/3א+ב    -    העתק חשבוניות של המלון.

מהחומר בפני עולה כדלקמן:

1. הנאשם והמתלוננת נישאו ב- 1994 והם הורים לשני בנים (להלן: "הילדים") שבזמן הרלוונטי היו בני שמונה ושלוש. הנאשם והמתלוננת נפרדו ביולי 2004 והתגרשו כשנה לאחר מכן (המתלוננת, עמ' 8 ש' 7-8, הנאשם עמ' 31 ש' 1-2).
2. בהקשר לאיום הפגיעה ברכב:

א.      המתלוננת העידה שבפברואר 2005 השתמשה ברכב שהיה בבעלות משותפת לה ולנאשם, ואשר תודלק באמצעות דלקן. התשלומים עבור רכישות הדלק נמשכו מחשבון הבנק שגם הוא היה משותף לשניהם. המתלוננת לא הכחישה שהנאשם דרש ממנה להפסיק את השימוש בדלקן וטענה שאיים לפגוע ברכב אם תמשיך לעשות כן (עמ' 8 ש' 17). חרף דרישת הנאשם היא לא הפסיקה את השימוש בדלקן. היא הסבירה שעשתה כן משום שהנאשם לא שילם לה, לטענתה, מזונות. לדבריה, זמן קצר לאחר האיום הרכב נפרץ. המתלוננת חשדה בנאשם ובהתאם לכך התלוננה נגדו במשטרה ב- 18.02.05 (עמ' 8 ש' 8 ואילך ועמ' 14 ש' 16-20). לשאלת התובעת בבית המשפט מה היתה התלונה נשוא פנייתה למשטרה, ענתה המתלוננת " על כך שהוא (הכוונה לנאשם) אמר לי שהוא יפגע לי ברכב" (עמ' 9 ש' 1-2).

ב.      הנאשם הכחיש שפגע ברכב ואיים על המתלוננת במשטרה (ת/1 ש' 17-21, ובבית המשפט עמ' 31 ש' 16 ).

3. בהעדר ראיות אחרות, מצאה התביעה לפלג את התלונה -  כתב האישום מתייחס אך ורק לאיומים עליהם העידה המתלוננת עדות ישירה, ואילו התלונה בהקשר לפגיעה לרכב נגנזה מחוסר ראיות מספיקות.
4. בהקשר לאיומים בחניית הבית:

א.      מ- נ/2 עולה, שלנאשם זכות לבקר ולקבל את הילדים בימי שלישי בשבוע בשעה 16:30 ועליו להחזירם  למסגרות החינוכיות למחרת בבוקר.