1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו כי בהיותו עובד ציבור, ביצע עבירות שוחד ועבירות מרמה והפרת אמונים.
הנאשם עבד בעיריית ירושלים מאז שנת 1972, כאשר בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום שימש כמנהל נפת דרום במחלקת הפיקוח על הבנייה בעירייה (להלן:
הנפה או המחלקה). מחלקה זו עוסקת, בין היתר, באכיפת הוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ותקנותיו. אחד מתפקידי המחלקה הוא לבדוק כי מבנה אכן נבנה לפי היתר בנייה, ובהתאם לכך המחלקה מנפיקה אישור כתנאי לחיבורו לחשמל, מים וטלפון (להלן:
טופס 4). בנו של הנאשם, מרדכי אטיאס (להלן:
מוטי), עבד במהלך השנים 98'-99' בחברת "זום אדריכלות בע"מ" (להלן:
זום), שבבעלות אשתו, ז'קלין קמיל-אטיאס, ונתן שירותים בתחום התכנון והבנייה. יצוין, כי מוטי למד הנדסאות בניין, אך בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום לא הוסמך לקבלת תואר הנדסאי, וכן, מעולם לא הוסמך כאדריכל.
כתב האישום ותשובת הנאשם לאישומים המיוחסים לו
2. כתב האישום כולל ארבעה אישומים. לפי כתב האישום, עת נתן מוטי שירותים בתחום התכנון והבנייה, קידם את ענייניהם של לקוחותיו מול מחלקת הפיקוח, באמצעות ניצול קרבתו לנאשם. לטענת המאשימה, חלק ניכר מן הפעילות העסקית של מוטי נעשה מול המחלקה, כאשר הנאשם, מצדו, ביקש לקדם את עסקיו של מוטי ולסייע לו בעבודתו. במסגרת זו היו מספר מקרים, המפורטים באישומים 1 ו-2, בהם קיבל הנאשם שוחד מלקוחותיו של מוטי בעבור מעורבותו בקידום ענייניהם במחלקה. מעורבותו כללה לעיתים פעילות מחוץ למקום העבודה, לרבות מביתו הפרטי. על פי הנטען, השוחד אותו קיבל הנאשם היה השכר אשר ניתן למוטי עבור קידום ענייני לקוחותיו בעירייה. לטענת המאשימה, קידום ענייני הלקוחות נעשה על ידי מוטי והנאשם יחדיו, כך ששכר הטרחה של מוטי היווה למעשה גם טובת הנאה לנאשם. בנוסף נטען, כי במספר מקרים, כמפורט באישומים 3 ו-4, הפר הנאשם אמונים עת טיפל אישית בענייני לקוחות בנו, ונתן להם יחס מועדף.
להלן פירוט האישומים כנגד הנאשם:
אישום 1, מייחס לנאשם עבירה של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
החוק), וזאת לנוכח העובדות הנטענות הבאות:
במהלך השנים 97'-99' בנה נס שובל שני בתי מגורים ברחוב הכפיר 7 ו-8 בירושלים. רחוב זה נמצא בתחום אחריותה של הנפה, ומפקחי הבנייה אשר פיקחו על התאמת הבנייה לרישיונות היו כפופים לנאשם. לקראת סיום הבנייה, בחודש יוני 99', ביקש שובל לקבל טופס 4 ותעודת גמר לבניין, ולצורך כך העסיק את מוטי לשם ייצוגו בפני העירייה, לרבות בפני המחלקה. במסגרת העסקה הזו, התחייב שובל לשלם למוטי 3,500$, כאשר מטרתו הייתה שהנאשם יקדם את ענייניו. במהלך התקופה שבין
30.6.99 ל-
17.10.99 סייע הנאשם לשובל לקבל טופס 4 ותעודת גמר, על אף חריגות בנייה שונות שהנאשם ידע עליהן, בעשותו את אלה: ביום 31.6.99 (ככל הנראה הכוונה ל- 30.6.99, ע.ח.) ערך הנאשם ביקורת פרטית בבית שובל, בטרם תוגש הבקשה הרשמית לטופס 4; ביום
26.8.99 הורה הנאשם למפקח הכפוף לו לבצע ביקורת בביתו של שובל, וביום
31.8.99 בשעה 16:55 הדריך הנאשם את שובל כיצד ישיב לשאלות המפקח וכיצד יתרץ ויסווה חריגות בנייה, כגון בריכה שנבנתה בניגוד לתכנית הבנייה המאושרת; ביום
1.9.99 בשעה 19:56 התקשר הנאשם לשובל והודיע לו כי ישלח את המפקחים לביקורת ביום למחרת; ביום
23.9.99 הגיע הנאשם לעבודתו בעירייה במיוחד על מנת לקדם את הוצאת טופס 4 לשובל; ביום
5.10.99 הורה הנאשם למפקח הכפוף לו לבצע ביקורת בבית שובל לצורך תעודת הגמר, ולמחרת היום בשעה 18:47 הודיע על כך לשובל. במהלך כל התקופה עדכן הנאשם את שובל באשר להתקדמות ההליכים בעניינו, מביתו הפרטי ולאחר שעות העבודה המקובלות. כן נטען, כי טובות ההנאה אשר קיבל הנאשם משובל הן אלו: שובל שכר את שירותיו של מוטי והתחייב לשלם לו 3,500$, כאמור; שובל פעל לשם קידום גיורה של ז'קלין, אשתו של מוטי, עניין שהיה חשוב מאד לנאשם ולאשתו; הנאשם קיבל מזוודה משובל, בסמוך ליום 8.9.99.
אישום 2, מייחס אף הוא לנאשם עבירת לקיחת שוחד:
במהלך שנת 98' או קודם לכן, התארגנה קבוצה של מספר אנשים, ביניהם
וליאם קוטקס, במטרה לשחזר בניין לצורך מגורים ברחוב כהנוב 7 בירושלים, דבר אשר הצריך קבלת טופס 4 ותעודת גמר מהעירייה. ביום
30.6.99, לאחר שנתעוררו חשדות לחריגות בנייה, נשלחה לקוטקס התראה מן העירייה. במהלך שנת 99', פנה קוטקס אל מוטי וביקש ממנו כי ייצגו מול העירייה לקבלת האישורים הדרושים, בעבור שכר טרחה. ביום
24.10.99 פנה מוטי אל הנאשם בביתו, בבירור לגבי עניינו של קוטקס, והנאשם הציע למוטי שקוטקס יתקשר אליו ישירות. ואכן, באותו היום התקשר קוטקס לבית הנאשם, והלה אמר כי הוא רוצה לבדוק את הבניין בטרם יגיע לשם מפקח בנייה. הנאשם שוחח עם קוטקס ופעל לשם קידום ענייניו משום שידע שקוטקס הוא לקוחו של מוטי, וכי מוטי עתיד לקבל ממנו כסף. ביום
24.10.99 שילם קוטקס למוטי 800$, ומאוחר יותר באותו היום, אמר הנאשם למוטי כי עליו לגבות מקוטקס מחיר גבוה כאשר יפנה אליו בבקשה שיסייע לו בקבלת טופס 4.
אישום 3, מייחס לנאשם עבירת מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק:
בסמוך לחודש ינואר 99', במהלך ביקורת שערכו מפקחים מהנפה בבית מגורים ברחוב גורדון 14 בירושלים, בו התגורר אותה עת אהרון נהרי, התגלה כי הלה עבר עבירה של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר. בשל כך, הוגש נגדו ביום
8.3.99 כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים. לאחר הגשת כתב האישום פנה חתנו של נהרי,
יוסף ממן, אל מוטי, על מנת להסדיר את עבירת הבנייה שביצע חותנו. מוטי אמר לממן כי הוא אדריכל, וכי אביו, הנאשם, עובד במחלקה. ביום
26.6.99 או בסמוך לכך, פנו מוטי וממן למחלקה וערכו ישיבה עם הנאשם. בעקבות הישיבה הגיע הנאשם להסדר עם ממן, לפיו היה על נהרי לבצע מספר פעולות על מנת שכתב האישום נגדו יבוטל. הסדר זה, המקל עם נהרי מעבר למקובל, לא אושר על ידי המחלקה המשפטית של העירייה. ביום
5.8.99 פגש הנאשם את ממן והסביר לו מהי הנחיית המחלקה המשפטית. ביום
7.10.99 בשעה 22:44, בשיחה בין הנאשם למוטי, אמר לו מוטי כי ממן סגר פתח שנבנה בניגוד להיתר באמצעות קיר גבס, דרך שאיננה מקובלת על העירייה. הנאשם, למרות שידע שממן פעל בניגוד להנחיות העירייה, לא עשה דבר. ביום
21.10.99, הורה הנאשם למפקח בנייה הכפוף לו לערוך ביקורת בבית נהרי, מבלי ליידעו על איטום הפתח באופן שאינו תקין.
גם
אישום 4, מייחס לנאשם עבירת מרמה והפרת אמונים:
בשנת 99' בנה
מנחם ברקת קומת מגורים נוספת בביתו ללא היתר בנייה. המדובר בבית ברחוב דגן בירושלים, אשר בתחום אחריותה של הנפה. מפקחי בנייה הכפופים לנאשם גילו את העבירה, ובעקבות זאת הוגש נגד ברקת כתב אישום. לאחר מכן, הגיע ברקת למחלקה בניסיון להסדיר את העניין, והוא שוחח עם הנאשם בנושא. הנאשם הציע לברקת כי ישכור את שירותיו של בנו על מנת שייצגו מול המחלקה, והלה נענה להצעתו. מוטי הוזמן למקום והגיע תוך דקות ספורות, ועוד באותו היום נערכה ישיבה בין ברקת, מוטי והמפקחים. לאחר מכן נערכה ישיבה נוספת במשרדו של הנאשם, בין ברקת, מוטי והנאשם, בה הועלו רעיונות שונים כיצד לסייע לברקת בהליך המשפטי, ולבסוף הוחלט כי מוטי יפעל לקבלת היתר בנייה לגבי חלק מהבנייה הבלתי חוקית. מאוחר יותר באותו היום, מסר מוטי לברקת הצעת מחיר עבור שירותיו. לאחר זמן מה פנה הנאשם אל ברקת, בעירייה, ואמר לו כי מוטי לא יוכל לטפל בעניינו שכן העניין נראה לו מסובך מכפי שסבר בתחילה.
3.
תשובת הנאשם לאישומים המיוחסים לו:
לאחר שנדחתה טענת הסנגור כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, (ראו החלטה מיום 17.3.02), כפר הנאשם בכלל האישומים נגדו. הוא טען, כי מוטי סיים את לימודיו בשנת 98', אך לא הוסמך מאחר ולא הגיש תעודת גמר, וכי חברתו הוסמכה כאדריכלית. כן טען, שמוטי התייעץ עמו בענייני עבודתו, אך לא ניצל את קשריו לצורך קידום ענייני לקוחותיו, ורוב הפעילות העסקית של "זום"', החברה בה עבדו מוטי ואשתו ז'קלין, היתה מול אגף התכנון והרישוי. הוכחש כי מוטי קיבל שכר מלקוחותיו, ונטען כי הלה עבד כשכיר בחברת "זום" וקיבל שכרו מהחברה. כן הוכחש, מחוסר ידיעה, כי שולם כסף לחברה בגין עבודה שמוטי ביצע במקרים המפורטים בכתב האישום.
באשר לאישום 1, טען הסנגור, כי אכן שובל נעזר בשירותי חברת "זום", אל מול מחלקות שונות בעירייה, אך מול מחלקת הפיקוח שובל פעל לבדו. כמו כן נטען, כי הנאשם ושובל הנם שכנים וקיימים ביניהם יחסי שכנות וחברות טובים, כך שהקשרים שלאחר שעות העבודה היו מכוח יחסים אלה. לדבריו,
הנאשם אכן טיפל בבקשת שובל לטופס 4, אך ללא ציפייה לטובת הנאה כלשהי ומבלי שקיבל טובת הנאה. יתר על כן, הנאשם אף החמיר עם שובל בכל הנוגע לבקשתו, ולא הדריכו כיצד להסוות או לתרץ חריגות בנייה. באשר לבריכה, טען, כי כלל אין מדובר בבריכה אלא בבור שיועד להיות בריכה, וקיומו של זה היה ידוע לכל. הוא הוסיף, כי מילוי הבור הנו דרך מקובלת ותקינה לטפל בחריגות בנייה מעין אלו. הנאשם הודה כי הודיע לשובל על ביקור המפקח, אך טען כי זהו הנוהל המקובל על מנת לוודא ששובל יימצא בביתו. בנוסף הוכחשה הטענה כי שובל קידם גיורה של ז'קלין, וכי הנאשם קיבל משובל מזוודה.
באשר לאישום 2 טען הסנגור, כי הנאשם לא עשה דבר לקידום ענייניו של קוטקס, ולא היה מודע לקיומו של הסדר כספי בין מוטי לקוטקס. הנאשם הודה כי שוחח עם קוטקס אך כפר בכוונות המיוחסות לו, וטען כי כל שעשה בהקשר זה נעשה ללא ציפייה לטובת הנאה, ומבלי שקיבל טובה כגון דא.
לגבי אישום 3 טען הסנגור, כי נהרי פנה לעירייה לסדר את ענייניו לפי אישורו של בית המשפט, והכחיש שהנאשם הגיע להסדר כלשהו עם נהרי או עם מי מטעמו. לדבריו, ההסדר הושג עם התובע מטעם העירייה, עו"ד שאליק, ולאחר אישורו ניתנה הנחייה אחרת על ידי עו"ד ליבמן מהמחלקה המשפטית. הוא הודה כי נפגש עם ממן והסביר לו מהי הנחיית המחלקה המשפטית, וכי הורה למפקח הכפוף לו לערוך ביקורת בבית האמור, אך הכחיש שידע על כך שממן פעל בניגוד להוראות העירייה בסגרו פתחים שונים בבית.
בדומה, הכחיש הנאשם את האמור
באישום 4, למעט את העובדה כי רחוב דגן נמצא באחריות הנפה.
פרשת התביעה