כתב האישום המתוקן שבפני מייחס ליוסף גל (להלן: "הנאשם") רשלנות בשמירה על כלביו בניגוד לסעיף 338(6) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
הנאשם הודה שביום 11.02.02 החזיק את שני כלביו, מסוג דני (להלן: "הכלבים"), באופן שאחד מהם לא היה קשור כהלכה והאחר לא היה קשור כלל, וכך התאפשר להם לתקוף שכנתו גב' רויטל ברנס (להלן: "המתלוננת") ואת הכלב שלה. כתוצאה מתקיפת הכלבים נגרמו למתלוננת פציעות בראש וביד, שבעטים אושפזה בבית חולים במשך שלושה ימים. כלבה של המתלוננת, שנפצע אנושות, מת כעבור זמן קצר.
בטרם הרשעת הנאשם נעניתי לבקשת בא כוחו עו"ד חצרוני, הזמנתי בעניינו תסקיר משרות המבחן וביקשתי התייחסות להשפעת הרשעה על עתידו.
שירות המבחן בתסקיר מיום 28.03.05 נדרש כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו בן 33, נשוי ואב לילדה בת 3 ולתינוק שנולד לאחרונה. בבעלות הנאשם מספר חברות שעיסוקן בתחום ההון והנדל"ן והוא מנהל את מועדון הכדורגל "מכבי רמת עמידר".
שירות המבחן התרשם מחרטת הנאשם והאחריות שקיבל בגין הרשלנות ואת הלקחים שהפיק מהמקרה שאותם הפנים. הנאשם הביע חשש מפגיעתה של הרשעה בפלילים בקשריו העסקיים ורצון לסיים את ההליך המשפטי ללא הרשעה.
למרות ששירות המבחן היה ער להתייחסותו האמביוולנטית של הנאשם באשר לנכונותו לבצע עבודות של"צ, ולטענתו שיתקשה לבצעם, ובודאי שלא יוכל לעמוד בהיקף שעות נרחב, המליץ השירות להימנע מהרשעת הנאשם, בהתחשב בחששו של הנאשם באשר לפגיעה שתפגע הרשעה בחידוש רישיון עיסוק במתן שירותי מטבע שהנאשם קיבל ממשרד האוצר.
טענות הצדדים:
התובעת, עו"ד בר און, ביקשה מבית המשפט לדחות המלצות שירות המבחן ולהרשיע את הנאשם בעבירת רשלנות שבה הודה. לדעתה אין חשש להמשך עיסוקו, שכן העבירה נשוא ההודאה איננה מסוג העבירות שיש עמן קלון. מה עוד שלחובת הנאשם הרשעה קודמת משנת 1996 בעבירת רכוש שלא מנעה ממנו לקבל רישיון לעיסוק כלכלי העכשווי.
לדעת התובעת לנוכח נפיצותה של העבירה ופוטנציאל הסיכון הגלום בה ככלל, סיכון המקבל משנה חומרה במקרה זה בשל חוסר נכונותו של הנאשם לבצע עבודות של"צ, ראוי לדעתה ליתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי .
לאור אלו ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.
הסנגור, עו"ד חצרוני, ביקש באופן טבעי לאמץ את המלצת השירות ולא להרשיע את הנאשם. הוא הדגיש את הקשיים שגרמה לנאשם הרשעתו הקודמת בפנייתו לקבל רישיון מהרשות להלבנת הון, במשרד האוצר, והענקת הרישיון התעכבה במשך שנה.
הגם שמקובל על הסנגור שעבירת רשלנות איננה מסוג העבירות שיש עימן קלון, ראוי לדעתו להימנע מהרשע במקרה זה, לנוכח הודאתו, חרטתו וצערו של הנאשם המתבטאים, בין השאר, גם בפיצוי הכספי המשמעותי בסך 20,000 ש"ח שהנאשם פיצה את המתלוננת.
במהלך טיעוניו הגיש הסנגור מוצגים שונים
(במ/1 - במ/7) מהם עולה שהכלבים נתרמו לכוחות הביטחון(
במ/1), אישור רואה החשבון ממנו עולה שעיסוקו של הנאשם בתאגיד פיננסי ושהרשעה בפלילים עלולה לשלול לנאשם את רישיון החברה שבבעלותו (
במ/2), תעודת הרישום ממשרד האוצר לתאגיד הנאשם ששמו
"קבוצת אגר המילניום בע"מ" המתעסק בנתינת שירותי מטבע (
במ/3), תמונות המשקפות את הפגיעות של המתלוננת
(במ/4),פרוטוקול המוכיח שהנאשם מנהל את קבוצת הכדורגל
"מכבי רמת עמידר"(
במ/5) ,מכתב תודה שקיבל הנאשם מאגודה
"ארז חילוץ והצלה", בגין תרומה, ואסמכתאות
(במ/7).
לאור אלו ביקש הסנגור שלא להרשיע את הנאשם.
לאחר ששמעתי טענות הצדדים ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:
1. ככלל, מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי יורשע בדינו וזאת כמתחייב ממהותו של ההליך המשפטי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, שבה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03
פלוני נ' מדינת ישראל תק-על 2004(2), 644.
2. כך גם בעבירה נשוא הדיון, כעולה מפסיקת בית המשפט העליון
בע"פ 385/90 אבנת ואח' נ' מ"י, פ"ד מו(1) 1, שבו נקבעו המבחנים הראויים ליישום בעת החלטה לעניין הרשעה בעבירה על סעיף 338(6) לחוק.
3. בבסיס השיקולים הצורך להגן על הציבור מפני סכנה מסתברת מכלבים, שבעליהם אינם נוקטים באמצעי זהירות מספיקים.
4. יחד עם זאת הסמיך המחוקק את בית המשפט בסעיף 1(2) לפקודת מבחן [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969, ובסעיף 71א(ב) לחוק העונשין, להימנע מהרשעה וליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, תוך הימנעות מהרשעה.