הכרעת דין בתיק פ 1049/05

1.         הנאשם הועמד לדין בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה - עבירה לפי סעיף 332

לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה ללא רשיון - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 ונהיגה ללא פוליסת ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל- 1970.

2.         על פי עובדות כתב האישום, נוהג הנאשם, שאיננו בעל רישיון נהיגה, כדבר שבשיגרה בכלי רכב שונים, לרבות ברכב רנו אקספרס מ"ר 29-385-12 שבבעלות דודו (להלן:"הרכב").

ביום 1.4.05 הבחין שוטר בנאשם כשהוא נוהג ברכב מכיוון ראש פינה לצומת עמיעד, והורה לו לעצור בצד הדרך, וזאת באמצעות מערכת הקריזה של הניידת בה נהג השוטר.

הנאשם הנהן בראשו לאות כי הבין, אך מייד האיץ את מהירות נסיעתו וברח לכיוון עמיעד. במהלך הבריחה, הוא נהג בפראות, כשהוא עוקף כלי רכב אחרים מימין ומשמאל, גרם לחלקם לסטות ממסלול נסיעתם וסיכן חייהם של נוסעי כלי הרכב השונים, לרבות הניידת, עד שנעצר, על ידי שתי ניידות.

3.         המאשימה טענה כי במעשיו אלה נהג הנאשם בכלי תחבורה בדרך שיש בה לפגוע בשימושו החופשי והבטוח של נתיב התחבורה ושל כלי הרכב ובטיחותם של נוסעים בכביש, וכן סיכן את השימוש והבטיחות האמורים, והכל בכוונה לפגוע בנוסעים ובכלי רכבם ולסכן את בטחונם.

4.         הנאשם אינו חולק על העובדות המפורטות בסעיפים 1-5 לכתב האישום ובביצוען של העבירות 2,3,4 בהוראות החיקוק.

לעומת זאת, לטענת סניגורו, עובדות כתב האישום אינן מקימות את העבירה המיוחסת לו בהוראת החיקוק הראשונה, משמע - עבירה בניגוד לסעיף 332 לחוק העונשין.

5.         הנאשם צירף בהסכמה אישום נוסף בגין אותה מסכת עובדתית שהוגש כנגדו בבית המשפט לתעבורה במסגרת דו"ח 1232158434 שעניינו עבירה על תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, בעובדותיה הודה הנאשם.

6.         העבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין:

הנאשם אינו חולק על התקיימותו של היסוד העובדתי של העבירה הקבוע בסעיף 332(2) משמע -

"(2) מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה, או בכל דבר שעליהם או בקרבתם, בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החפשי והבטוח של נתיב התחבורה או כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים";

מדובר בעבירה התנהגותית שאיננה דורשת התממשותה של התוצאה. (ראה ע"פ 1184/00

 - מחמיד ג'מאל נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 2053 ).

היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו - " כוונה לפגוע בנוסע נתיב תחבורה או כלי תחבורה, או לסכן את בטיחותו" - מבטא כוונה מיוחדת.

המאשימה מבקשת ללמוד על הכוונה המיוחדת מלשון סעיף 20(ב) לחוק העונשין הקובע:

"לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".

לטענתה, התנהגות הנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי בעובדות כתב האישום, בהן הודה, מלמדת על כך שראה כאפשרות קרובה לוודאי את התרחשות התוצאה - כלומר את גרימת הסכנה למשתמשים בדרך.

עוד נטען כי משהתממש הסיכון ביחס למספר כלי רכב, לא יכול הנאשם לטעון כי לא צפה את התוצאה.