השופט אורי שהם, אב"ד:
תמצית עובדות כתב האישום
1. יוסי דוידוב (להלן:
"נאשם 1")נעצר ביום 31.01.06, וביום 17.02.06 הוגש נגדו כתב אישום הכולל שני אישומים.
האישום הראשון מייחס לנאשם 1 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח),
לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"חוק העונשין") בקשר עם סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין; נשיאת נשק שלא כדין,
לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; החזקת נשק שלא כדין,
לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, ונסיון רצח,
לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.
האישום השני מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון (התחזות לאחר, קבלת דבר במירמה ושיבוש מהלכי משפט),
לפי סעיף 499(א)(2) בקשר עם סעיפים 441, 415 ו-244 לחוק העונשין; התחזות כאדם אחר
, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה
, לפי סעיף 415 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט,
לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
ביום 26.02.06 תוקן כתב האישום כך שהעובדות הנטענות באישום השני יוחסו גם לדוד קזרשוילי, בן דודו של נאשם 1, המתגורר באשדוד (להלן:
"נאשם 2").
ביום 07.03.06, ולבקשת התביעה, תוקן כתב האישום בשנית, ונאשם 2 בלבד הואשם גם בעבירה של סיוע לאחר מעשה,
לפי סעיפים 260 ו-261 לחוק העונשין.
האישום הראשון
מתיאור העובדות באישום הראשון עולה, כי ביום 27.01.06 בשעה 20:15 או בסמוך לה, הגיעו נאשם 1 ואדם נוסף ,שזהותו אינה ידועה (להלן: "
האחר"), לפיצוחיה ברחוב מנחם בגין 4 בבת-ים (להלן: "
הקיוסק"), מקום בו עבד משה עמרה (להלן: "
המתלונן") וזאת במסגרת קשר שהשניים קשרו לרצוח את המתלונן. באותו מועד נאשם 1 נשא והחזיק אקדח בלא רשות עפ"י דין, ואילו "האחר" היה מצוייד בסכין.
נאשם 1 ו"האחר" דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. נאשם 1 ירה במתלונן 2 יריות, ו"האחר" דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גופו השונים. כתב האישום מציין, כי נאשם 1 ניסה לירות במתלונן יריות נוספות, אולם מפאת סיבה שאינה ידועה למאשימה, לא הצליח לבצע את זממו. אף על פי כן, עלה בידו של נאשם 1 לבעוט עם רגלו השמאלית מספר פעמים במתלונן, זאת במהלך הדקירות שבוצעו ע"י "האחר". עם סיום מעשיהם נמלטו נאשם 1 ו"האחר" ממקום האירוע.
כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל נגרמו למתלונן חבלות רבות, הוא אושפז בבית חולים ועבר ניתוח בדופן בית החזה. נאשם 1 נפצע אף הוא כתוצאה ממעשי האלימות, ונגרם לו חתך באספקט הגבי של כף הרגל באורך של כ-2 ס"מ.
האישום השני
עובדות האישום השני מתארות את אשר התרחש בהמשך אותו ערב, משעה 20:54 לערך. עפ"י כתב האישום, נאשמים 1 ו-2 קשרו ביניהם קשר, על מנת לאפשר לנאשם 1 לקבל במרמה טיפול רפואי בחבלה שנגרמה לו במהלך האירועים שתוארו באישום הראשון. במסגרת הקשר סוכם כי נאשם 1 יתחזה בפני אנשי הצוות הרפואי בשמו של נאשם 2 וזאת, עפ"י לשון כתב האישום, במטרה להעלים ראיות ולהטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו של נאשם 1 בנסיון לרצוח את המתלונן.
לשם מימוש תכנית הקשר והוצאתה אל הפועל, נסע נאשם 1 באותו מועד לאשדוד, שם פגש את נאשם 2. נאשם 2 מסר לידי נאשם 1 את כרטיס קופת חולים או תעודת זהות שלו (להלן: "
התעודות המזהות") וסר יחד עימו למרפאת "ביקור רופא" ברח' שפירא 25 באשדוד (להלן: "
המרפאה").
עם הגיעם למרפאה פנו הנאשמים למזכירה הרפואית, גב' מירלה קון, העוסקת בקבלת חולים במרפאה (להלן: "
המזכירה"). לבקשת המזכירה מסר לה נאשם 1 אחת משתי התעודות המזהות שקיבל מידי נאשם 2, והמזכירה הקלידה את פנייתו במחשב המרפאה תחת שמו של נאשם 2. לאחר מכן, הפנתה המזכירה את נאשם 1 לקבלת טיפול רפואי במרפאה אצל ד"ר שריר.
כאמור בכתב האישום, התחזה נאשם 1 בכזב בפני ד"ר שרייר כנאשם 2, בכוונה להונות, וקיבל ממנו טיפול רפואי תחת שמו של נאשם 2.
עם סיום הטיפול, הפנה ד"ר שרייר את נאשם 1 לחדר מיון במרכז הרפואי ע"ש "ברזילי" באשקלון (להלן: "
בית החולים"). באותו יום, ה-27.1.06, שעה 23:42 או בסמוך לה, הגיע נאשם 1 לבית החולים, כשהוא מתחזה בפני רופאיו - ד"ר בני בדר וד"ר מרקין -כנאשם 2, בכוונה להונות. ביום 28.1.06 ,שעה 01:20 לערך, נותח נאשם 1 ע"י הרופאים, ובתום הניתוח הושמה רגלו השמאלית בגבס, מן הברך ומטה.
תגובות הנאשמים לכתב האישום
תגובה ראשונה
2. הנאשמים, ככלל, כפרו בסעיפי כתב האישום.
בתגובתם בכתב, שהוגשה ע"י בא כוחם הראשון, עו"ד משה סוחמי, ביום 12.6.06, הודה נאשם 1, כי המתלונן עבד בקיוסק השייך להוריו, אולם הכחיש את יתר העובדות שפורטו באישום הראשון שבכתב האישום. באשר לאישום השני, הודה נאשם 1 כי נסע לאשדוד בערבו של יום ה-27.1.06, וכי ביקש וקיבל טיפול רפואי במרפאת "ביקור רופא" על שמו של נאשם 2 . כן הודה כי התחזה לנאשם 2 בפני רופאי ביה"ח "ברזילי", וכי קיבל שם את הטיפול הרפואי המתואר בכתב האישום, אך כפר בעובדה כי נאשם 2 מסר לו את כרטיס קופת החולים שלו.