הכרעת דין בתיק פ 10001/04

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

כמתואר בעובדות כתב האישום, בתאריך 29.1.04 בשעה 16:00 לערך, בבניין משרדים ברחוב הנדיב 71 בהרצליה תקף הנאשם את עדי בליאק (להלן: "המתלונן"), אשר שימש כאב הבית בבניין, בכך שהכה אותו בפניו במספר מכות אגרוף.

כתוצאה מהתקיפה דנן, נגרמו למתלונן כאבי ראש, אודם על גבה שמאל ונפיחות קלה.

ראיות התביעה :

1.                  המתלונן העיד, כי ביום האירוע, בעת ששימש כאב הבית בבניין ברחוב הנדיב 71 בהרצליה, קיבל שיחת טלפון מאחד המשרדים בטענה שרכב חוסם את החנייה שלהם. לדברי המתלונן, הוא ירד לחניון והבחין ברכב מסחרי שחוסם את חניית אחד המשרדים, ולצדו עומד אדם שעסוק בפריקת סחורה מהרכב.

המתלונן פנה אל אותו אדם בבקשה כי יזיז את הרכב, אך הלה אמר לו, לדבריו, שהוא אינו נהג הרכב והיפנה אותו  אל נהג הרכב שעלה לקומה השנייה כדי להביא סחורה לבית הספר "יואל גבע".

לדברי המתלונן, הוא עלה למעלה, ובמסדרון שבין המעלית לבית הספר יואל גבע, הוא נתקל בנהג הרכב, הוא הנאשם, כשהוא מוביל עגלה לנשיאת ספרים. לדבריו, הוא הציג עצמו בפני הנאשם וביקש ממנו להזיז את רכבו, אך נתקל  במטר של קללות כשאליהן נילווה סירוב של הנאשם להזיז את הרכב בטענה שהוא עסוק בפריקת סחורה. לדברי המתלונן, הוא פנה בבקשת סיוע למזכירת בית הספר "יואל גבע" אך שם נמסר לו כי הנאשם הינו קבלן עצמאי שאינו קשור לבית הספר ואין בידם להועיל.  

בדרכו למטה, פגש המתלונן בנאשם פעם נוספת ליד המעלית כשהוא מוביל עגלה עמוסת ספרים וחזר על בקשתו כי יזיז את רכבו והוסיף, כי דיווח על התנהגותו למנהל בית הספר. לדברי המתלונן, בתגובה לכך, התנפל עליו הנאשם  והכה אותו מכות אגרוף בצד שמאל של פניו. המעשה התרחש בנוכחותו של מאבטח שעמד בקומה השלישית והלה אץ לכיוון הנאשם, שהמשיך להשתולל ולקלל. המתלונן הזעיק לדבריו את המשטרה,  אך עד אשר זו הגיעה, הנאשם עזב את המקום.

לדברי המתלונן, כתוצאה מהמכות שהכה אותו הנאשם הוא סבל מכאבים באזור הפנים, בעין ובאף, היה לו דימום בעין והוא פנה לקבלת טיפול רפואי. מטעמו של העד הוגשה תעודה רפואית ( ראה ת/2) ממנה עולה כי סבל מאודם בגבה השמאלית ונפיחות קלה.

העד הכחיש את הגרסה לפיה הוא איים על הנאשם שיסטור לו והתייחס אליו בצורה לא יפה. כן שלל את גרסת הנאשם לפיה הלה ביקש ממנו להצביע לו על אזור הפריקה והטעינה והעד סרב.

2.                  השוטר ליאוניד בלייך, שהגיע למקום האירוע לקריאת המתלונן, מסר, כי בהגיעו למקום הוא פגש במתלונן והלה תיאר בפניו את נסיבות האירוע. העד הבחין על גופו של המתלונן בנפיחות קלה וסימנים אדומים באזור עין שמאל, לחי שמאל ובמצחו של המתלונן כפי שפרט בדו"ח הפעולה שערך - ראה ת/1.

3.                     העד מיכאל לביא העיד, כי ביום האירוע, עבד כמאבטח בקומת הכניסה של הבניין בו ארע המקרה. לדבריו, הנאשם הגיע עם רכב לבניין על מנת לפרוק ספרים עבור בית הספר יואל גבע. בשלב מסוים, לדברי העד, הוא נקרא על ידי אב הבית (המתלונן) לעלות למעלה לקומה בה ממוקם בית הספר, בטענה "שיש במקום מכות". בהגיעו, ראה העד את הנאשם מתקוטט עם מנהל בית הספר יואל גבע (ולא המתלונן) ונותן לו אגרוף. לבקשת המתלונן, העד הפריד בין הצדדים, בכך שנעמד כחיץ ביניהם.

לבקשת התביעה הוכרז העד כעד עוין לאחר שתוכן עדותו היה שונה מהדברים שמסר במשטרה (ראה ת/4).

אליבא דבריו במשטרה, בעת שהוא שימש כמאבטח בקומת בית הספר יואל גבע, הוא ראה את הנאשם שהוביל סחורה, כשהוא מקלל את המתלונן ואחר כך תוקף אותו על ידי מכת אגרוף בפניו.

העד השיב לשאלות ב"כ התביעה בחקירה נגדית, כי כיום אינו זוכר את אשר מסר במשטרה, אך בשעתו הוא סיפר את הדברים כפי שאירעו. העד אישר את מתן האמרה ת/4 וכן את חתימתו עליה. 

בהמשך שאלות התביעה אישר העד כי שוחח עם הנאשם טרם הדיון וכן טען כי הוא כועס על המתלונן כמי שגרם לפיטוריו.

עדויות ההגנה :

1.         מטעם ההגנה נשמעה עדותו היחידה של הנאשם.

הנאשם סיפר, כי ביום האירוע הגיע לבית הספר "יואל גבע" כדי  לפרוק ספרים מרכבו. לדבריו, הגיע למקום יחד עם בעלת החנות שמטעמה נמכרו הספרים לבית הספר וכן עם בנה. לדבריו, בהיכנסו לחניון התת קרקעי, הוא שאל את השומר היכן מותר לפרוק סחורה והלה הפנה אותו אל מקום בסמוך למעלית. לדברי הנאשם, בעת שהוא פירק את הסחורה, עלתה בעלת החנות לבית הספר יואל גבע ובנה נשאר בחניון ליד הרכב. באחת הפעמים שהוא חזר לרכב כדי להמשיך בהעמסת הסחורה, מסר לו בנה של בעלת החנות כי אב הבית עבר במקום ואמר כי המקום אסור לחניה. לדברי הנאשם, הוא המשיך בשלו עד אשר, בשלב מסוים, הוא  פגש באב הבית בקומה השלישית, והלה ביקשו להזיז את הרכב. לדברי הנאשם, כאשר הוא השיב למתלונן כי קיבל רשות מהשומר להחנות במקום וביקש ממנו הנחיות היכן מותר לחנות, השיב המתלונן, שהוא אינו חייב להראות לו דבר ושיזיז את רכבו. הנאשם הסביר, כי החליט שלא להתייחס לדבריו של המתלונן בגלל דרך התבטאותו, והמשיך בפריקת הסחורה. או אז, פנה המתלונן בצעקות לפקידות בבית הספר ודרש שהן יאמרו לו להזיז את רכבו. לדברי הנאשם, הוא ירד בחזרה לחניון וכאשר עלה שוב, המתלונן המתין לו למעלה עם מאבטח על מנת שהמאבטח ידאג לכך שהוא, הנאשם,  יזיז את הרכב. הנאשם לא ידע לומר האם העד מיכאל לביא הוא אותו מאבטח.