בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הנני מודיע על זיכויו של הנאשם, מחמת הספק, מהאשמות המיוחסות לו.
כתב האישום המתוקן ותגובת הנאשם
1. ביום 24.05.2004 הותקף אלכסנדר ויינשטיין (להלן- "
המתלונן" או "
ויינשטיין") ונגנבו ממנו שעון יד, טלפון נייד (להלן- "
מכשיר
סלולארי" או "
המכשיר") ואקדח מסוג "פייג'" שמספרו 41784B.
בעקבות התקיפה, הועמד לדין, ביום 08.07.2004, הנאשם, ויטלי זרבאילוב, באשמת שוד בנסיבות מחמירות, לפי
סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-
"חוק העונשין"). בנוסף, יוחסה לנאשם עבירה של החזקת נשק, לפי
סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין.
ביום 24.06.2004, הוגש כתב אישום מתוקן, טרם הקראת כתב האישום.
המדובר בתיקון שנעשה בחלק העובדות, בכך ששונתה הטענה לפיה הגיחו התוקפים
"מאחורי גבו של המתלונן", לטענה של תקיפה חזיתית, תוך דין ודברים בין הצדדים.
על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, מועסק המתלונן בחברת שמירה, ומחזיק ברשותו אקדח ברישיון.
לטענת התביעה, תקף הנאשם את המתלונן בשעת לילה מאוחרת במכון ליווי (להלן-
"המכון") המצוי ברחוב פין בתל- אביב, כאשר התגלע ויכוח בין המתלונן לבין אחת מעובדות המכון.
הנאשם, מלווה באחרים (להלן ביחד-
"התוקפים"), דחף את המתלונן במעלה מדרגות המכון, בעוד אחד התוקפים חוטף את אקדחו של המתלונן ונמלט עימו.
לאחר חילופי דברים, היכה הנאשם בפניו של המתלונן וגרם לאובדן הכרתו.
התביעה טוענת, כי לאחר מכן הוציאו התוקפים את המתלונן מהמכון ושם הוסיפו לתקוף אותו, שלא כדין, על-ידי בעיטות ומכות בכל חלקי גופו. במהלך תקיפה זו, גנבו מהמתלונן שעון מסוג "קסיו" ומכשיר סלולארי מסוג "סמסונג".
כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן חבלות מרובות בפנים ובקרקפת.
לטענת התביעה, במעשים אלו שדד הנאשם, בצוותא חדא עם התוקפים, את המתלונן, והחזיק בנשק, בלא רשות על-פי דין להחזיקו.
הנאשם כפר באשמות המיוחסות לו, וטען באמצעות סנגורו, עו"ד אבי כהן, כי אכן נכח במקום האירוע וראה את שהתרחש, אך לא נטל חלק במעשה השוד ואין לו חלק ונחלה בנטילת האקדח. בא-כוח הנאשם טען כי תיאור התוקף שמסר המתלונן, שונה בתכלית מתיאורו של הנאשם.
לנוכח כפירתו של הנאשם באשמות המיוחסות לו, הציגה התביעה את ראיותיה, והנאשם עצמו העיד במסגרת פרשת ההגנה.
ראיות התביעה
2. התביעה מתבססת, בעיקרו של דבר, על ראיות נסיבתיות, על-מנת להוכיח את שנטען שבכתב האישום. לכאורה, ניתן היה להסתמך על עדותו של המתלונן כראייה ישירה להתרחשויות ולזיהויו את הנאשם כאחד ממבצעי העבירה. ואולם, אין התביעה רואה בעדות המתלונן נדבך מרכזי במסכת ראיותיה, וזאת בשל העובדה כי המתלונן איבד הכרתו במהלך האירוע. כמו כן, ידוע כי הינו כבד ראייה ומשקפיו נפלו מפניו בעת ביצוע השוד, כך שהתקשה לראות את הנעשה סביבו. לפיכך, מסתמכת התביעה על עדותו של המתלונן, אך זאת בצירוף ראיות נוספות, כפי שיפורט להלן.
הודעותיו של העד דילבר טנרובר
הודעותיו של העד דילבר טנרובר (להלן- "
דילבר"), הוגשו בהסכמה כתחליף לחקירה ראשית. העד הינו בעל חנות לממכר מזון באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל- אביב. לטענתו, רכש מהנאשם, זמן קצר לאחר השוד, את המכשיר הסלולארי אשר נשדד מהמתלונן. מדובר במכשיר מסוג "סמסונג" בצבעים כחול-אפור. המכשיר הגנוב נתפס בחיפוש שנערך בדירתם של דילבר ואשתו, ביום 07.06.2004. דילבר מסר עדות במשטרה ביום החיפוש וטען, כי רכש מהנאשם, כשלושה שבועות קודם לכן, שני מכשירים סלולאריים של חברת "סלקום", בהפרש של מספר ימים. המכשיר הראשון, אשר נקנה עבור בנו גמליאל, הינו המכשיר הסלולארי שנגנב מהמתלונן, והוא נרכש בלילה שבין מוצאי שבת ליום ראשון, או בלילה שבין יום ראשון ליום שני, בין השעות 23:30-00:30. דילבר העיד בחקירתו כי אותו אדם (הנאשם) מכר לו את שני המכשירים הסלולאריים ומסר את תיאורו בהודעה שסומנה
ת/6: