בהסתמך על הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ולפי מסמך הפרטים הנוספים, ת/1, אנו מרשיעים את סמ"ר (פטור) סאהר קנאטרה בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו- 1955.
ניתנה והודעה היום, 18/06/2008, בפומבי ובמעמד הצדדים.
____(_-_)______
____(_-_)____
____(_-_)____
אב"ד שופט שופט
גזר - דין
הנאשם, סמ"ר סאהר קנאטרה, הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, שעניינה נטילת סחורה מתוך מחסום כרם שלום, ביום 09/01/2008. הסחורה הוחרמה על ידי המכס קודם לכן, בטרם תוכנס לתחומי רצועת עזה. בעת קליטת המשאית במעבר, הוברר כי מצוי בה ציוד מוברח רב, של סיגריות, צמידים, חלקי מכשיר טלפון סלולארי ועוד. כאשר החשיך, הוחלט להמשיך בפריקת הציוד למחרת, אך כמסתבר, כאשר הגיע הנאשם למקום בצוותא עם אחד הסמ"פים, סגן פרג' הייב, נטל מתוך הסחורה שתי חבילות של דיסקים, ובהן 150 דיסקים, וכן שני שרוולי כוסות חד פעמיות, ובסך הכול 200 כוסות. הנאשם העביר את הציוד לרכב הסיור בו נסע, ובהמשך הניח אותו בארונית שבחדר מגוריו בבסיס. סחורות נוספות, אף הן של כוסות חד פעמיות, או ציוד מחשבים וכו', נלקחו גם על ידי חייל חובה נוסף ושני נגדים נוספים, באותה הזדמנות. השלושה גם הם עומדים לדין בפני בית דין זה. הסמ"פ, סגן הייב, וסמ"פ נוסף, סגן איברהים הייב, מואשמים בכך שלא העירו לפקודיהם על המעשים. עניינו של הנאשם שבפנינו הוא הראשון המסתיים מבין המעורבים בפרשה. הובהר לנו, כי התביעה אינה מייחסת חבירה מתוכננת בצוותא של המעורבים לצורך נטילת הסחורות, אלא כל נאשם לקח את המיוחס לו לפי ראות עיניו.
המעשה התגלה למחרת, כאשר מנהל מסוף המעבר בכרם שלום דיווח על כך שמצלמות המסוף תיעדו את לקיחת הסחורה. בבירור שערך מפקד הפלוגה עם המעורבים נשאל הנאשם האם נטל דבר מה מן המסוף, והשיב תחילה בשלילה, אולם מיד לאחר מכן הוציא מארוניתו את הציוד שנלקח, והשיבו למפקד. מפקד הגדוד גם הוא ערך בירור עם החיילים, אשר התוודו בפניו בביצוע הגניבה, והחזירו גם הם את הציוד הגנוב. במצ"ח, שיתף הנאשם פעולה והודה במיוחס לו.
כשבוע ימים לאחר האירוע הושעה הנאשם משירות על ידי מפקד החטיבה הדרומית. בוועדה להתרת התחייבויות שנערכה שלושה חודשים לאחר מכן, פוטר מצה"ל.
עד לאירועים, שירת הנאשם על פי התנדבותו כחובש קרבי. לא נזקפות לחובתו עבירות משמעת משמעותיות. הוצגו לנו מסמכים המעידים על שירותו הטוב כלוחם וכחובש פלוגתי. אילולא המקרה, היה הנאשם מיועד לצאת לקורס קציני רפואה, על פי המלצות טובות מאוד של מפקדיו, ברמות השונות (ס/1). כפי שציין שם ע' קצין הרפואה האוגדתי, יציאתו של הנאשם לקורס קצינים עשויה גם לפתוח צוהר למיסוד קורסים והשתלמויות רפואה בשפה הערבית. חוות הדעת מלמדות על מוטיבציה רבה לשירות, שהביאה גם לגיוסו של הנאשם לשירות קבע, עוד בטרם הומלץ לקצונה.
התביעה הדגישה את היבטי החומרה במעשה, שגם אם אינם מתבטאים בשווי הרכוש שנלקח, אשר אינו רב, הרי שהם מגלמים פסול ערכי ומוסרי, מצד מי שאמורים לשקף דוגמא אישית וסולם ערכים גבוה, בצד ובמקביל לשירותם הקרבי. הסנגור, לעומת זאת, הדגיש את המינוריות של העבירה. לטעמו, די בצעד הפיקודי שננקט, ושיאו בהתרת התחייבותו של הנאשם וסילוקו מצה"ל, כדי לענות על היבטי ההרתעה. בהקשר זה, הדגיש את הנסיבות האישיות - את התנדבותו של הנאשם לשירות מלכתחילה, ואת התמיכה הכלכלית שהוא משמש למשפחתו, המונה מלבד ההורים עוד שישה אחים ואחיות.
הנאשם עצמו הביע בפנינו חרטה על המעשה. לטענתו (שאינה מוסכמת בהכרח על התביעה, אך גם לא הוצגו ראיות לסתור אותה), התכוון לעשות בחפצים שנטל שימוש במסגרת הגדוד, ולהעבירו בין חבריו ליחידה. לשאלתנו, מסר כי הוא משמש כיום כמאבטח בבית החולים רמב"ם, והוא מביא כך פרנסה לביתו. הוא עובד במשמרות בנות שמונה שעות בכל יום, וחוזה העבודה שלו הוא לתשעה חודשים נוספים. הסנגור הציג בפנינו עוד את תדפיס הבנק של הנאשם, בו נרשמת יתרת חובה תמידית (הגם שלא מן הגבוהות), וכן מסמך מן ההוצאה לפועל, המעיד על הליך המתנהל כנגד הנאשם.
התלבטנו בשאלת עונשו של הנאשם. היבטי החומרה באירוע אינם כאלה שניתן להקל בהם ראש. אף שאין המדובר ברכוש בשווי משמעותי, מעל הנאשם באמון הרשויות בכך שמצא לשלוח בו יד. החיילים הגיעו למקום מלכתחילה כדי לוודא את המצב הביטחוני במחסום, ושליחת היד ברכוש שנותר במחסום, אשר על הגנתו הם מופקדים, היא עבירה חמורה. אף שלא הייתה כאן, גם לעמדת התביעה, חבירה מתוכננת של שליחת היד ברכוש מצד המעורבים השונים, אין חולק כי ריבויים מעיד גם הוא על הזילות שמצאו החיילים לייחס להגנה על הרכוש. אף אם מדובר היה בסחורה מוברחת, שעוכבה במקום, היה זה רכוש שבשליטת מדינת ישראל ורשויות המכס שלה, ולא עליהם היה להחליט כי הוא מותר לכל דורש.
מנגד, עומדות לזכות הנאשם זכויות שונות. שירותו עד האירוע, כמפורט לעיל, היה ללא רבב, וחוות הדעת לעניין יציאתו לקצונה, שניתנו ימים ספורים לפני הסתבכותו במעשה, מציינות כי המדובר באיש קבע מוכשר ורציני, המבצע את המוטל עליו בצורה ראויה להערכה. נמסר לנו, כי הסתבכותו של הנאשם באירוע הביאה לגנאי חברתי בכפרו, בית זרזיר. עוד לא הייתה מחלוקת, כי גיוס בני העדה הבדואית לצה"ל, מלכתחילה, הינו משימה עדינה ולא פשוטה, ולכן תרומתו של הנאשם בהקשר זה, בשירותו הצבאי, ברורה.
התביעה ביקשה להטיל על הנאשם עונש של כליאה ממשית, מלבד רכיבי ענישה נוספים. שקלנו האם להיעתר לדרישה זו, באופן של ריצוי המאסר על דרך של עבודות צבאיות. ואולם, מצאנו כי רכיב ענישה כזה, בנסיבות הקיימות, עלול לשלול מן הנאשם את מטה לחמו, שלו ושל משפחתו, והכוונה להעסקתו כמאבטח במשמרות. לאחר התלבטות, מצאנו כי הטלת עונש מאסר, ממשי או על דרך של עבודה צבאית, יביא לפגיעה בלתי מידתית בנאשם, על רקע מכלול נסיבות האירוע ותרומתו בשירות עד פיטוריו.
אכן, כמפורט כבר לעיל, היבטי החומרה והמעשה, בבחינת "מי ישמור על השומרים", הם ברורים. ואולם מצאנו כי התגובה הפיקודית המיידית, בדמות ההשעיה משירות, כמו גם הפסקת השירות היזומה, על הפגיעה הכלכלית הנלווית אליה, עונות על התגובה הערכית הנדרשת.
מנגד, לא מצאנו להיעתר לבקשת הסנגור, להימנע מפגיעה בדרגותיו של הנאשם ואף להימנע מסנקציה כספית. המעשה בו הורשע הנאשם היה אמנם מעידה חד פעמית, ולא ביטא פגיעה בתדמית הצבא בעיני האוכלוסייה המקומית, למשל כבעבירות הביזה, אך שליחת היד ברכוש, בפני עצמה, מגלמת כשל פיקודי שאינו מאפשר הותרתו של הנאשם בדרגה פיקודית כלשהי. מצאנו, לכן, להוריד את הנאשם לדרגת טוראי. לטעמנו, יש בכך הלימה של מטרות הענישה בתיק זה, ואיזון ההימנעות מרכיב של מאסר בפועל, כמפורט לעיל (ראו למשל על היחס והמדרגיות הראויה בין רכיבי ענישה אלה
בע/153/03 סא"ל שגיא, בפסקה 22 ואילך). אשר לענישה כספית, הרי שחרף המצוקה הכלכלית שנטענה בפנינו, ולאור התחשבותנו בנאשם על מנת שיוכל להמשיך ולעבוד לפרנסתו, מצאנו להטיל עליו גם רכיב ממשי של קנס. המדובר בסכום משמעותי, חרף שוויו הזעום יחסית של הציוד שנלקח. גם רכיב זה, מלבד סיום השירות, עונה לטעמנו על ההרתעה הנדרשת - אישית וכללית.
סוף דבר, מצאנו להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
1. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור כל עבירה שעניינה שליחת יד ברכוש הזולת או מרמה.
2. קנס בסך 2,000 ש"ח, לתשלום בעשרה תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 15/07/2008, או חודשיים מאסר בפועל תמורתו.