הכרעת דין בעבירות הסדר כובל - חברת מודגל ואח'

פתח דבר

1.       העבירות והנאשמים

1.         תיק זה התנהל לפני במשך שנים לא מעטות, שבחלק מהן קצב ימי הדיונים היה מואץ (יותר מעשרת אלפי עמודי פרטיכל). עיקרו של התיק בעבירות הסדר כובל על-פי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק), לגבי פיטינגים - המתוארים בכתב האישום כאביזרי יציקת ברזל חשילה לחיבור צינורות אינסטלציה. מדובר בשם כולל לאביזרי צנרת מתברגים מברזל יציקה, המיועדים לחיבור צינורות פלדה, להובלת מים, דלק, אוויר וקיטור. השימוש העיקרי בהם הוא לצנרת מים העשויה מפלדה, שבה הפיטינגים עמידים בפני קורוזיה.

בשל סוג המוצר, הדעת נותנת כי השפעת ההסדרים הנטענים על הצרכן הסופי, הרוכש דירה או המשפץ דירתו, קטנה, ולו מהטעם שבדרך כלל הפיטינג נרכש על-ידי קבלנים בהליך הבניה. מטעם זה סברתי, שראוי היה שתיק זה ימצא פתרונו על דרך גישור פלילי - בטרם יתרבו ימי הדיונים - ואולם, חרף מאמצים רבים של מגשר (כב' השופט בדימוס עזרא קמא), הדבר לא נסתייע. כשלו גם מאמציי להביא את הצדדים להסכמה על עובדות.

2.         כתב האישום מייחס לנאשמים, ובהם יצרנית הפיטינגים הבלעדית בארץ (נאשמת 1 להלן: מודגל), ומשווקי הפיטינגים העיקריים שלה (החברות הנאשמות 4, 6, 7, 10, 11, 14, 17, 18, 23, 25) עבירות הסדר כובל שבוצעו בעיקרן בתקופה שבין 1.9.94 ועד 30.12.06. על-פי הנטען, עבירת הסדר המכסות התקיימה עד 1998.

3.         על-פי כתב האישום, החברות הנאשמות רכשו את עיקר הפיטינגים ששיווקו ממודגל.

הנאשמים האחרים תוארו בכתב האישום על-פי תפקידם בתקופה הרלבנטית: נאשם 2 - היה מנכ"ל מודגל. נאשם 3 - היה יו"ר דירקטוריון מודגל. נאשם 5 - מנכ"ל נאשמת 4. נאשם 8 - מנהל פעיל בנאשמת 6. נאשם 9 - מנכ"ל ובעל מניות בנאשמת 6. נאשם 12 - מנכ"ל נאשמת 10. נאשם 13 - יו"ר דירקטוריון ובעלים בנאשמת 10. נאשם 15 - מנכ"ל ובעל מניות בנאשמת 14. נאשם 16 - מנהל פעיל ובעל מניות בנאשמת 14. נאשם 19 - מנכ"ל נאשמת 17. נאשם 20 - מנהל פעיל ובעל מניות בנאשמת 17. נאשם 21 - מנכ"ל נאשמת 17. נאשם 22 - מנהל ואחראי רכש בנאשמת 17. נאשם 24, מנכ"ל נאשמת 23 ובעל מניות בה. נאשם 26 - בעלים ומנהל פעיל בנאשמת 25.

בכתב האישום נכלל תחילה נאשם נוסף, אהוד סבירסקי (כנאשם 27), אשר לאחר מכן צורף לאישום בתיק אחר (תיק המרצפות), בו הודה בעבירות שיוחסו לו בתיק זה, ודינו נגזר. כך, עניינו של סבירסקי הסתיים עוד לפני שהחל שלב ההוכחות בתיק שלפני.

4.         פיטינג הוא אביזר צנרת מים, המשמש כמחבר לצינורות, והוא יוצר על-ידי מודגל בתהליך של יציקה, בהתאם לתקן הישראלי 255, שבינואר 1985 פורסם לו נוסח עדכני והוא נעשה תקן רשמי. הפיטינג משמש כרכיב מערכת אינסטלציה למגורים. הפיטינגים יוצרו על-ידי מודגל בשני אופני גימור: "מגולוון" ו"שחור". הגילוון מספק למוצר הגנה בפני קורוזיה. הגנה זו היא שהכשירה את הפיטינג לשימושו המרכזי - הולכת מים במבני מגורים, בעוד שהפיטינג השחור מיועד בעיקר להולכת דלקים, קיטור וחומרים נוספים. מחירו של הפיטינג המגולוון היה גבוה מזה של השחור. מודגל היתה היצרנית היחידה בישראל של פיטינגים מברזל יצוק.

            אין מחלוקת, כי קיימים שלושה סוגי מערכות צנרת למגורים: צנרת פלדה, צנרת פלסטיק וצנרת נחושת, שבכל אחת מהן אביזרים רבים. אביזר לסוג צנרת אחד אינו תחליפי לאביזר לסוג צנרת אחר. ואולם, מבחינת פונקציונאלית, כל מערכת נתפסה כמכלול אחד ויכולה להחליף אחרת. אין מחלוקת, שבתקופה הרלבנטית מודגל ראתה באביזרי הפלסטיק תחליפים מתחרים לתוצרתה, ואפילו כאיום על עצם קיומה, וחששה פן הצרכנים יעברו לשימוש בצנרת פלסטיק. גם אין מחלוקת, שמודגל גם חששה מייבוא פיטינגים מברזל יצוק.

            את הפיטינגים מתוצרתה שיווקה מודגל בתקופה הרלבנטית באמצעות שבעה מפיצים גדולים, והם החברות האחרות שבכתב האישום (להלן גם: המשווקים, המפיצות). מנדלסון וטסה היו המפיצות הגדולות ביותר בשוק, כ-16% מסך מכירות הפיטינגים, והחברות האחרות בסדר גודל של כ-8% - ח.ג.י.י. כ-9%-6%, שחף ופרופילון כ-8%-7%. מודגל עצמה לא עסקה בהפצה. המשתמש הסופי היחיד שרכש פיטינגים ישירות ממודגל בתקופה זו היתה חברת חרות, וזאת מטעמים היסטוריים.

            לא היתה מחלוקת, כי הפיטינגים נמכרו על-ידי המפיצות בדרך כלל במסגרת "סל מוצרים", הכולל מוצרי אינסטלציה שונים. ואולם, מהראיות עלה, כי הפיטינגים היו בבחינת "לחם וחלב" של מוצרי האינסטלציה, דהיינו - מוצר הכרחי בסל.

5.         על-פי טענות המאשימה, בתחילת התקופה הרלבנטית - בין יום 1.9.94 ועד ליום 30.12.96 או בסמוך לה - החלו מודגל והחברות הנאשמות להיוועד באורח קבוע בבית איטונג, באמצעות מנהליהן הבכירים. הפגישות נמשכו עד לתום התקופה הרלבנטית (להלן: פגישות בית איטונג). אליבא דמאשימה, בבית איטונג, בין היתר, תיאמו ביניהם הנאשמים את מחירי הפיטינגים כלפי ציבור הצרכנים והגבילו את כמות הפיטינגים המיוצרים והמשווקים על ידם, ואף הסכימו להימנע מלייבא פיטינגים או לשווק פיטינגים מייבוא.

6.         כתב האישום כולל אישומים כדלקמן:

            האישום הראשון, עניינו הסדר מחיר מינימום לצרכן. על-פי כתב האישום, הנאשמים קבעו מחיר מינימום למכירת פיטינגים ללקוחות. המחיר עמד על 57% הנחה ממחירון מודגל שבתוקף. הכבילות במסגרת הסדר זה נגעו למחיר שיידרש עבור פיטינגים ולרווח שיופק בגין מכירתם על-ידי הנאשמים. לטענת המאשימה, הסדר זה הינו תיאום מחירים קלאסי, והוא נכנס בגדר הסעיפים 2(ב)(1) ו-2(ב)(2) לחוק.

            הסדר זה מיוחס לכל הנאשמים המפורטים בכתב האישום (להוציא את נאשמים 3 ו-9) כצדדים להסדר כובל לפי סעיף 47(א)(1) לחוק בצירוף סעיפים 2(ב)(1), 2(ב)(2), 2(א) וסעיף 4 לחוק, וכן, לחלופין, לנאשמים בן הרצל, לוי, אליהו טסה, רוזנברג, חודלנדר, אוריאל ברי, מרדכי ברי, מיכאל אלקלעי, ניר אלקלעי, אלשייך, בחסי, ברנט, וולפמן - לפי הסעיפים האמורים, בצירוף סעיף 48 לחוק.

7.         האישום השני עוסק בהסדר אי-ייבוא. על-פי כתב האישום, הנאשמים הסכימו כי החברות הנאשמות לא תייבאנה פיטינגים ולא תשווקנה פיטינגים שמקורם מייבוא. על-פי הנטען, הכבילות שנטלו על עצמם הנאשמים במסגרת ההסדר נגעו לכמות הנכסים שבעסק, איכותם וסוגם.

            אישום זה מיוחס לכל הנאשמים כצדדים להסדר כובל, לפי סעיף 47(א)(1) לחוק, בצירוף סעיפים 2(ב)(4), 2(א) וסעיף 4 לחוק, וכן, לחלופין, לנאשמים בן הרצל, לוי, אליהו טסה, שאלתיאל טסה, רוזנברג, חודלנדר, אוריאל ברי, מרדכי ברי, מיכאל אלקלעי, ניר אלקלעי, אלשייך, בחסי, ברנט, וולפמן - עבירות לפי הסעיפים האמורים, בצירוף סעיף 48 לחוק.

8.         האישום השלישי עוסק בהסדר מכסות. אישום זה מתייחס גם לתקופה שלאחר "התקופה הרלבנטית", כמשמעותה באישומים הראשונים, עד לשנת 1998. על-פי הנטען, נקבע לכל אחת מהחברות הנאשמות מכסה. המכסה, שהיוותה נתח קבוע מסך מכירות הפיטינגים, שימשה לצורך שינוי שיטת תמחור הפיטינגים שהייתה נהוגה על-ידי מודגל טרם ההסדר. על-פי ההסדר, אם רכשה אחת מהחברות הנאשמות יותר מכפי מכסתה, קוזז הבונוס שלה בשני רכיבים: האחד הוא רכיב הנחת המחזור על הפיטינגים שמעבר למכסה, והשני הוא שיעור הרווח הישיר מהמכירה העודפת של הפיטינגים (הכמות העולה על המכסה) המחושב על-פי מחיר המינימום ללקוח, משמע, נוכה מחשבונה כל הבונוס הצפוי מקניית הפיטינגים העודפים. במידה שאחת מהחברות הנאשמות רכשה פחות מכפי מכסתה, היא זכתה להשלמה בגין אותם שני רכיבים, בשיעור הכמות הנדרשת להשלמה כדי מכסתה. המאשימה טוענת, כי הכבילות שנטלו על עצמם הנאשמים במסגרת ההסדר נגעו למחיר שיידרש, לרווח שיופק ולכמות הנכסים שבעסק, איכותם וסוגם, והן נכנסות לגדר סעיפים 2(ב)(1), 2(ב)(2) ו-2(ב)(4), 2(א) וסעיף 4 לחוק.