הכרעת דין בגין תקיפת בת זוג

1. כתב האישום, המענה לו ועיקר התשתית הראייתית

1. על פי כתב האישום, ביום 8.5.17 בשעה 14:56 לערך, שהו הנאשם ורעייתו, גב' א' (להלן גם: "הרעיה") במגרש חניה המצוי ברח' דוד המלך בלוד. השניים שהו מחוץ לרכב (-שמ"ר צוין שם- להלן: "הרכב"), אשר חנה במקום, בסמוך לבית קפה (להלן: "בית הקפה"). בין השניים התגלע וויכוח על אודות טיפול שיניים שעברה הרעיה קודם לכן. באותה עת, שהתה בבית הקפה גב' א' (תכונה להלן: "מרסל"), יחד עם חברותיה (תכוננה להלן גם: "השתיים" או "ז' " ו- "ח' ", לפי העניין). באותן נסיבות, בעוד הרעיה ישובה ברכב בכסא הנוסע ובעוד הנאשם עומד בסמוך אליה מחוץ לרכב, תקף אותה הנאשם בכך שאחז בידיה מאחורי גבה והכה אותה בפניה באמצעות ידיו. מייד בסמוך יצאה הרעיה מן הרכב, או אז תקף אותה הנאשם בשנית בכך שדחפה לתוך הרכב ומשך את כיסוי ראשה.

   בהתאם, הואשם הנאשם בתקיפה סתם- בן זוג, לפי סע' 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

    

2. במענה לכתב האישום (פ' 5.1.21) אישר הנאשם את נוכחותו במקום ובמועד האמורים, כמו גם את דבר קיומו של וויכוח בין השניים. עם זאת הכחיש כל תקיפה, בציינו כי גם הרעיה הכחישה כאמור.

   לוז ראיות המאשימה הוא עדויות מרסל ושתי חברותיה; תיעוד קולי, לרבות תמלול של שיחת מרסל עם מוקד 100; עדות השוטרת אגמון; דו"פ של שוטר אשר הגיע למקום האירוע (ת/4 וראו ת/6) ותיעוד נוסף שהוגש בהסכמה. לוז ראיות ההגנה הוא עדויות הנאשם ורעייתו. תחילה הוגשה הודעת הרעיה (נ/1), בד בבד עם וויתור המאשימה על עדותה. בשלב מאוחר יותר הודיעו הצדדים על הסכמתם לפיה הרעיה תעיד מטעם ההגנה וכי הודעתה נ/1 תיוותר בתיק, חלף חקירה ראשית.

    

   להלן תוצג תמצית ראיות התביעה. התייחסות נוספת תובא בהמשך, בהתאם לצורך ולהקשר הדברים.

    

   2. תמצית ראיות הצדדים

3. מרסל העידה בחקירתה הראשית (פ' עמ' 9) כי בעת שהותה בבית הקפה עם חברותיה, היא שמעה קולות של מריבה, לא בעברית, שהגיעו מחניה סמוכה. כשסובבה ראשה לאחור הבחינה ב"התנהלות כוחנית" בין גבר לאישה. האירועים אינם זכורים לה באופן "מאוד ברור", אלא כ"תמונות" והיא אינה יודעת מה קדם למה. זכורים לה שלשה שלבים: שלב בו האישה הייתה ברכב וגבר מחוץ לו; שלב בו שניהם ברכב ושלב בו שניהם מחוץ לרכב. העדה ציינה כי היא ראתה "חד משמעית" כי האישה "מקבלת מכות לפנים שלה", אם כי לא יכלה לראות האם מדובר בסטירות או אגרוף. זכור לה "בוודאות" כי הגבר הסיר בכוח את כיסוי הראש של האישה. עוד זכור לה כי הגבר דחף את האישה חזרה פנימה לרכב, וכי תפס את ידה מאחורי גבה. בשלב מסוים האישה ניסתה להיכנס לרכב ובשלב אחר נדחפה אליו. העדה הבחינה באירועים ממרחק מטרים בודדים. לדבריה "לוקח לי זמן להבין אם זה וויכוח לגיטימי" אך כשהבחינה באלימות פיזית התקשרה למוקד 100 (השיחה ת/2, תמלול ת/3). העדה דיווחה על שראתה ומסרה את מספר הרישוי של הרכב. כשהתבקשה להתייחס לכך כי האישה הכחישה כי הופגנה כלפיה אלימות, השיבה כי היא ראתה אלימות ויתכן כי האישה "מגדירה אחרת אלימות". אין לה כל היכרות עם הנאשם.