תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה הקריות
|
2290-06
30/04/2008
|
בפני השופט:
אספרנצה אלון
|
- נגד - |
התובע:
פלונית עו"ד ז. גרובר ואח'
|
הנתבע:
אלמוני עו"ד נ. פסטינגר ואח'
|
פסק-דין |
1. שתי שאלות מרכזיות תיבחנה בפסק דין זה:
בתביעת הרכוש - מה טיבה ותוקפה של התחייבות הבעל בכתב, כי במקרה של פירוד, יועבר חלקו בדירה לאישה;
בתביעת המזונות - מהו גובה השתכרות 'האמיתי' של הבעל - העולה הכנסתו על הצהרתו?
2.
רקע:
2.1. ביום 20.8.87 נישאו הצדדים זל"ז ומנישואין אלו נולדו להם ארבעה ילדים: .ש. יליד 5.2.88 (בן 20 ושלושה חודשים), .מע. ילידת 6.12.91 (בת 16 וחמישה חודשים), .א. יליד 18.6.97 (בן 10 ועשרה חודשים) ו.מש. ילידת 15.2.00 (בת 8 ושלושה חודשים).
2.2. הבעל, לאורך חיי הנישואין, עסק בתחום האיטום וחומרי בניין. תחילה כעצמאי ובהמשך כבעלים ומנהל של חברות שבבעלותו, משאחת נסגרה פתח והפעיל חברה אחרת. החברה הראשונה - "..." נפתחה בשנת 1992 ונסגרה סמוך לשנת 2003; אז, נפתחה החברה השניה - חברת "...", שנסגרה סמוך לשנת 2005, אז נפתחה החברה השלישית והנוכחית - חברת "...". לאורך כל השנים רק חברה אחת הייתה הדומיננטית.
(למען הנוחות יקראו שלושת החברות במאוחד -
"החברה").
האישה, עבדה ועודנה עובדת, כמורה שכירה במשרה מלאה בחווה החקלאית ב X.
2.3. מתסקיר פקידת הסעד שנערך ביום 18.9.06 עולה, כי במשך רוב שנות הנישואין היו חיי הנישואין הרמוניים ונטולי קונלפיקטים - בני הזוג עבדו, התפרנסו בכבוד וחיו ברמה טובה. ברם, משהחלה ההתדרדרות הכלכלית פרץ השבר בחיי המשפחה.
2.4. בשנת 1998 עברה האישה תאונת דרכים. האישה הגישה תביעה לנזקי גוף.
במהלך השנים 2001-2003 קיבלה האישה כספי פיצויים בשיעור מצטבר של כ- 300,000 ש"ח (להלן:
"תביעת הנזיקין" ו/או "כספי הפיצויים", בהתאמה).
2.5. בין הבעל לבין בנק דיסקונט בע"מ, הבנק בו ניהל הבעל, לבדו, את חשבונות החברה (להלן:
"הבנק") היו היחסים "מתוחים" וזאת משנת 1998.
בשל ההשלכה הישירה על המחלוקת נשוא תביעה זו, יצויינו "אבני דרך": -
א. בשנת 2000 נגנב אחד ממערבלי הבטון של החברה;
אחי הבעל העמידו לחברה ערבויות לבנק בסך של 80,000 ש"ח.
ביום 30.9.01, התחייבה האישה כלפי הבנק, כי מתוך כספי הפיצויים יועבר סך של 100,000 ש"ח, כבטוחה לבנק (ת/1ב). סמוך לאותו המועד הועבר סכום זה לבנק;
ב. בינואר 2002 נגנבה משאית 'וולוו פול טריילר', שווייה, אז עמד על 240,000 ש"ח, המשאית היתה משועבדת לבנק אך שאלת הביטוח היתה, אז, במחלוקת בין הבעל לבין חברת הביטוח ו/או הסוכן.הבנק דרש מהבעל להעמיד בטוחות נוספות.
ג. האישה הסכימה להעביר כספים נוספים לבעל ו/או לבנק והתנתה העברתם בהתחייבות הבעל. את ההתחייבות ערכה האישה, בכתב ידה, והוא נחתם ע"י הבעל בלבד. המסמך נושא תאריך 12.1.03 וסומן ת/7, ומפאת חשיבותו יובא במלואו:
"מסמך בטחון עבור: פלונית חתום על ידי בעלה אלמוני (חתימת הבעל). אני החתום אלמוני מצהיר בזאת כי בכוונתי להשאיר את הדירה בשכונת ... או כל דירה אחרת שתהיה ברשותי וברשות אשתי, אלמונית, במקרה שנפרד מסיבה כלשהי ונפרק את חיינו המשותפים. כמו כן, אשלם כל סכום שידרש לכיסוי החובות הכספיים המוטלים על דירה זו (או האחרת). בנוסף, אני אתן במקרה זה (אם תהיה פרידה בינינו) מחצית מרווחי המפעל או העסק שברשותי (וללא החובות המוטלים על העסק / המפעל).
אני חותם זאת בשל העברה של כספים מצד אשתי, סכום של 300,000 ש"ח במזומן (100,000 ש"ח שהועבר למפעל לפני כשנה וחצי וסכום של 100,000 ש"ח שיועברו בחודשיים הקרובים).
חתימתי על המסמך נעשית במודע וללא לחצים משום גורם. (חתימה נוספת של הבעל)".