הכרעה בסכסוך של בני זוג בני שמונים ומעלה - בן הזוג חויב לשלם מזונות אזרחיים

מקרה עצוב נדון בפני, המוכיח שוב כיצד חולפת לה תהילת עולם: בני זוג, שניהם בני שמונים שנה ומעלה, שהיו בני זוג, מתדיינים בשאלה האם יחוייב הנתבע במזונות אזרחיים כלפי התובעת, בת זוגו ב- 35 השנים האחרונות. פסק דין זה מכריע איפוא בסוגיה זו.

סיפור המעשה

1.         התובעת, ילידת 1930, והנתבע, יליד 1927, היו בני זוג מאז אוקטובר 1975, עת כמפורט בכתב התביעה, "עזבו הצדדים את בני זוגם ועברו להתגורר יחד בדירה שכורה". כתב התביעה מפליג בתאור, ממנו אביא:

                        " אהבתם של הצדדים החלה עת היו שניהם בשנות הארבעים לחייהם. שני הצדדים היו שכנים באותו בנין מגורים... בבניין אותו בנה הנתבע כקבלן. הנתבע בנה בניינים רבים, היה קבלן ידוע ומבוסס, היו בבעלותו דירות רבות . הצדדים היו נשואים לבני זוג אחרים בעת שהכירו זה את זו. לשניהם היו ילדים מנישואיהם, ושניהם פרקו משפחות ולימים אף התגרשו מבני - זוגם, וחיו יחד תחת קורת גג אחת כבני זוג ידועים בציבור מזה 35 שנה, עד לקרע ולנטישתו אותה".

2.         בתביעה נטען כי במהלך השנים המשותפות ובשל המאבקים שניהל הנתבע עם אשתו דאז לתת לו גט, ולבקשת הנתבע, עזבו הצדדים את הארץ ועברו להתגורר בקנדה למשך 15 שנה. לטענת התובעת היא קשרה את גורלה בגורל הנתבע והם חיו " בהרמוניה ובאהבה גדולה ובעושר כל שנות חייהם המשותפים עד למועד הקרע". נטען בתביעה כי הנתבע התנער מן התובעת " וניצל את היותה תשושת נפש", והעביר שלא כדין את שתי דירותיה על שמו. אציין כי נושא זה נדון בנפרד במסגרת תביעה אחרת, תמ"ש 1564-03-10, שקבועה להוכחות בפני.

3.         בעת הדיון בפני, גם הנתבע כבר לא היה בבריאות תקינה, ועקב ארועים מוחיים שעבר, ניטל ממנו כושר הדיבור והוא אף היה מרותק לכסא גלגלים.

4.         מכל מקום, ביום 6.5.10 מיניתי את ילדיה של התובעת כאפוטרופסים לרכושה ולגופה במסגרת תיק אפוטרופסות 37206-11-09.

5.         התובענה בה עסקינן מתנהלת איפוא בין התובעת החסויה באמצעות אפוטרופסיה, ילדיה, לבין הנתבע, שבשמו הופיע בנו. יצוין כי מלבד תביעה זו תובעים האפוטרופסים את הנתבע על נטילה שלא כדין של זכויות התובעת בשתי דירות. תיק זה (תמ"ש 1564-03-10) קבוע כאמור להוכחות בפני.

תמצית טענות הצדדים

6.         האפוטרופסים של התובעת העבירו אותה למוסד סיעודי ב- 10.12.09. לטענתם, לאחר שהנתבע שילם עבור החודש הראשון של שהיית התובעת במוסד, הוא סרב במפגיע לשלם הוצאות האשפוז שלה, כמו גם ההוצאות הנלוות.

7.         לטענתם של האפוטרופסים מצבה הרפואי של התובעת מחייב הישארותה בבית אבות סיעודי בו היא נמצאת, כך גם נקבע בתסקיר הסעד (רווחה) שניתן במסגרת תיק האפוטרופסות, שכן התובעת חולה מזה כ- 4 שנים במחלת האלצהיימר וגם מצבה הרפואי והפיסי התדרדר באופן שכיום היא אינה מסוגלת לשרת את עצמה, ונזקקת לטיפול של 24 שעות ביממה, כשהיא מרותקת לכסא גלגלים ונעזרת במטפלים.

8.         התביעה איפוא היא כי הנתבע ישא ב" מלוא הוצאות התובעת כמפורט להלן, לאור יכולתו ולאור רמת החיים הגבוהה שהיתה נהוגה בין הצדדים, עד לנטישתו את התובעת". לטענת התובעת היא חיה עם הנתבע חיי מותרות, הצדדים הרבו לנסוע לחו"ל, לסעוד במסעדות פאר וכיו"ב, כאשר החשבון הבנק המשותף של הצדדים שימש אותה בפזרנות וברווחה, לרכוש בגדים ותכשיטים וזאת מלבד "דמי כיס" שנהג הנתבע להעמיד לרשות התובעת בסך של   8,500 ש"ח בחודש.

9.         לטענת האפוטרופסים הנתבע גם מכר שתי דירות שמחצית זכויותיהן היו בידי התובעת, וכן את רכב המרצדס שהיה בבעלות התובעת, והיא נותרה, הלכה למעשה, ללא מקורות מחיה.

10.        לפיכך תבעה התובעת את הנתבע לדמי מזונות משקמים בשיעור של 16,370 ש"ח בחודש, על פי הפירוט המופיע בתביעה, " עד אריכות ימיה ושנותיה של התובעת, ולמצער לתקופה שתקבע על ידי בית המשפט שלא תפחת מ- 5 שנים".

11.        לטענת התובעת, הנתבע הוא אדם אמיד, עתיר ממון ויש באפשרותו לשאת בדמי המזונות המשקמים הנתבעים.

12.        מנגד, הבהיר הנתבע בכתב הגנתו כי חיובו במזונות התובעת, אם בכלל, אינו יכול לבוא מכח הדין האישי, אלא המדובר ב"דמי שיקום", היינו מזונות אזרחיים כפי שכונו בפסיקה.

13.        הנתבע טען בהגנתו כי התובעת לא נהגה בדרך מקובלת ובתום לב: לא הוגשה פרטה, בניגוד להוראות סעיף 51 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. לטענתו של הנתבע, לו היתה מוגשת פרטה ניתן היה להיווכח כי לתובעת אמצעי קיום עליהם נמנעה מלדווח בגוף כתב התביעה ו/או בהרצאת הפרטים.

14.        לטענת הנתבע, התובעת עברה לבית אבות סיעודי פרטי בספטמבר 2009, ושאת לאחר שילדיה שכנעו את הנתבע כי יש לאשפזה למשך חודש ימים בלבד "על מנת לחזקה", ובו בזמן ילדי התובעת פיטרו את המטפלת אשר סעדה את התובעת במשך כל שעות היממה, וזאת מבלי לקבל את הסכמת הנתבע, אשר בנו נשא בתשלום שכרה של המטפלת מאז שבנה של התובעת לא עמד בתשלום זה.

15.        עוד טען הנתבע, ילדי התובעת פתחו בהליכים של אפוטרופסות על אמם, התובעת, בלי להיוועץ בו, ומשהבין כי אין כוונה להחזיר את התובעת מבית האבות "היה זה הנתבע אשר חש אבל וחפוי ראש, נטוש ועזוב". הנתבע אף הוסיף וטען כי ילדי התובעת לא התחשבו ברצונו הגלוי של הנתבע כי התובעת תשוב לביתו, וזאת חרף העובדה כי הנתבע התאים את ביתו, בסיוע בנו, לצרכיה המיוחדים של התובעת.