הכרעה בסכסוך בין שני יהלומנים

פסקדין

זהו סכסוך בין שני יהלומנים שעילות התביעה בו מושתתות על דיני החוזים, הנזיקין והשטרות.

ת מ צ י ת  ה ע ו ב ד ו ת  ו ה מ ח ל ו ק ת

א)         בחודש יולי 1998 מכר התובע לחבר בבורסת היהלומים, אחד בשם יוסי לורנצי (להלן: ,,לורנצי"), יהלומים בסכום של 530,608.75$ (להלן: ,,העסקה הראשונה"). באותו יום חתם נתבע 1 (להלן: ,,הנתבע") על התחייבות לתשלום חובו של לורנצי אם זה לא יפרעהו, ובתמורה קיבל סך 2,653$. ביום 02/09/98 מכר התובע ללורנצי יהלומים בסכום של 598,511.25$ (להלן: ,,העסקה השנייה"), וביום 03/09/98 חתם הנתבע על אותה התחייבות לפירעון מחצית חובו של לורנצי בעסקה השנייה. שתי ההתחייבויות ניתנו לתובע עלידי מתווך, אחד בשם ישראל שטיין, מבלי שמי מהצדדים להן נפגש עם רעהו או הכיר אותו.

ב)          חלק מהשיקים שמשך לורנצי לתשלום התמורה בשתי העסקאות, בסך כולל של 654,862.5$, נפרע.

בחודש ספטמבר 1998 החלו נפוצות שמועות ברחבי הבורסה ליהלומים בדבר התמוטטות עסקיו של לורנצי. בטרם הגיע מועד פירעונן של ההמחאות שמשך הלה לפירעון יתרת חובו לתובע, פנה התובע לנתבע, ביום 28/09/98, בעניין ערבותו לפירעון החובות. השניים חתמו על שני מסמכים: באחד המחה התובע את חובו של לורנצי (להלן: ,,החוב") לנתבע (מוצג 5 למוצגי התובע; להלן: ,,המחאת הזכות"). בשני התחייב הנתבע לתובע לשלם את מלוא החוב עד ליום 19/11/98 (להלן: ,,כתב ההתחייבות").

ג)          בינתיים התארגן ועד של נושי לורנצי, חברי הבורסה ליהלומים (להלן: ,,ועד הנושים"), כדי להגיע להסדר חובות עמו בתיאום ובאישור הבנקים שהיו נושיו הגדולים. על מנת להיכלל במסגרת נושי הבורסה דרש ועד הנושים, כתנאי לכניסה להסדר, את השיקים המקוריים שמשך לורנצי לנושה. הואיל וכך, והואיל והתובע המחה לנתבע את החוב, דרש ממנו הנתבע את שלוש ההמחאות שמשך לו לורנצי, בסך 474,256$ (להלן: ,,השיקים"). ביום 17/10/98 מסר התובע לנתבע את השיקים, וכנגדם מסר לו הנתבע שיק אחד בסך זהה, משוך בידי נתבעת 3 - שותפות שחבריה הם הנתבע ואביו, הוא נתבע 2 (להלן: ,,השותפות") - שזמן פירעונו 30/11/98 (להלן: ,,השיק").

ד)          ביום 23/11/98 נחתם הסדר בין ועד הנושים, אשר ייצג ארבעיםוארבעה יהלומנים, לבין לורנצי, בהסכמת הבנקים (המוצג 'ת/13' לתיק המוצגים ומוצג יט1 למוצגי התובע; להלן: ,,הסדר הנושים"). בהסדר הוסכם כי לפירעון מחצית חובו של לורנצי ליהלומנים, יפקיד הראשון בידי הוועד יהלומים שיביא מחוצלארץ וכאלו שהפקיד בבנקים; ערך היהלומים שיוצאו מהבנקים ייקבע לפי הערכת הבנקים במועד הפקדתם ועלפי מנגנון שנקבע בהסדר. היהלומים, נקבע, ייבדקו בידי ועד הנושים, אשר ימיינם ויחלקם בין הנושים בפיקוח נציג הנהלת הבורסה.

             משהתברר לתובע כי הנתבע לא הפקיד את השיקים בידי ועד הנושים, ובטרם הגיע מועד פירעונו של השיק, פנה למוסד לבוררות שליד הבורסה בבקשה להורות לו להחזיר אותם לידיו. בהחלטת הבוררים מיום 29/11/98, שנתקבלה בהסכמת הנתבע, חויב הלה להשיב לתובע את השיקים, והוא עשה זאת (להלן: ,,הבוררות הראשונה"). באותו יום דרשה באתכוח הנתבע מהתובע שלא לעשות שימוש בשיק, אך הוא לא שעה לפנייתה. השיק הוא נשוא התביעה שלפניי.

ה)         ביום 01/3/99 הצטרף התובע להסדר הנושים עלפי החלטת בוררות של חברי הבורסה (להלן: ,,הבוררות השנייה"), וביום 23/03/99 חתם על מסמך המאשר כי במסגרת אותו הסדר קיבל לידיו יהלומים לצורך פירעון מחצית חובו של לורנצי (להלן: ,,אישור הקבלה הראשון"). ביום 8 ביולי אותה שנה, במסגרת הסדר סופי בין ועד הנושים ובין לורנצי, חתם התובע על אישור שלפיו קיבל יהלומים לפירעון יתרת החוב. באותו מסמך התחייב כי ,,[...]אין ולא תהא לנו כל טענה כלפי מאן דהוא בגין החוב"(מוצגים יג1 ו ^-יג2 למוצגי הנתבע; להלן: ,,אישור הקבלה השני"). כתנאי לחתימתו על אישור הקבלה השני דרש התובע וקיבל מלורנצי כמות יהלומים נוספת, בשווי 20,000$.

ו)          התובע טוען למספר עילות תביעה:

             השטרית - שלפיה הוא אוחז בשיק שמשכה השותפות, אשר חולל. את נתבעים 1 ו ^-2 הוא תובע בעילה זו מכוח היותם שותפים בשותפות.

             החוזית - עלפי כתב ההתחייבות, שבו, לטענתו, התחייב הנתבע לפירעון מלוא יתרת חובו של לורנצי כלפיו, בסך 474,256.50$.

             הנזיקית - הואיל ולטענתו, הנתבעים הונו ורימו אותו בסך חובו של לורנצי שהתחייבו לשלם, מקום שידעו כי השיק שמשכו לו לא ייפרע מפאת מצב יתרות החוב בחשבונותיהם בבנקים עובר למשיכתו.

             התובע טוען כי עלפי הסדר הנושים, קיבל יהלומים בשווי העולה כדי מחצית יתרת חובו של לורנצי, וכי מכרם תמורת 270,400$. כל זאת - בשעה שהחוב עמד, כאמור, על סך 474,256.50$. נוסף על כך הוא תובע מהנתבעים נזקים כגון הוצאות משפטיות בגין ניהול ההליכים בבורסה והוצאות אחרות, בסכום העולה על 100,000 ש"ח, וכן ריבית והפרשי הצמדה, ובסךהכול - סך העולה על מיליון שקלים ומחצה.

ז)          הנתבעים טוענים כי משעה שהושבו לתובע השיקים נכשלה התמורה לשיק, ולפיכך היה עליו להחזירו אליהם. לטענתם, כנגד המחאת הזכות התחייב הנתבע כלפי התובע לפירעון מלוא יתרת החוב, אולם משהתחרט התובע ודרש, במסגרת הבוררות הראשונה, להשיב לידיו את השיקים, בוטלה התחייבותו הישירה של הנתבע לתשלום יתרת החוב. הנתבע מוסיף וטוען כי בהצטרפותו להסדר הנושים ובחתימתו על כתבי ויתור על תביעות הן נגד לורנצי הן נגד מאן דהוא אחר, ויתר התובע על הזכות לתבוע אותו, וכן שגם אם נחזור לערבותו לפירעון חובות התובע, שניתנה עם ביצוע העסקות עם לורנצי, נמצא שמרגע שהופטר לורנצי מהחוב הופטר אף הערב. התובע מקפיד לטעון כי איננו תובע מכוח כתבי הערבות. הנתבע מצדו מכחיש כל טענת מרמה או הונאה, וטוען כי נטל על עצמו התחייבות ישירה לפירעון חובו של לורנצי כנגד המחאת החוב הואיל והאמין שיוכל לפרוע את השיק. לבסוף הוא מבקש לקבוע כי התובע לא הוכיח שנגרמו לו נזקים.