הכנסיה האוונגלי נ' ריאח חנא אבו אל ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפסק דין זה אני נדרש להכריע האם התובעת (הכנסייה) הוכיחה שהחשבון שבמחלוקת הינו חשבון שבשיקול דעת (כמעיין חשבון נאמנות) אשר לתובעת זכויות בו, או שמדובר בחשבון פרטי כטענת הנתבע - הבישופ הפורש של התובעת.

1.פסק דין ראשון, בתיק שבכותרת, ניתן על ידי ביום 21/10/2010 (להלן: "הפסק הראשון").

התובעת – הכנסייה, הגישה ערעור על הפסק הראשון (ע"א 9043/10).

בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 1/2/2012 (להלן: "הפסק בערעור"), הורה על החזרת הברור בתביעה, לאחר שלא שוכנע כי התשתית העובדתית שהובאה עובר לפסק הראשון, הייתה מלאה (ולא בעטיה של התובעת).

בהקשר זה הורה הפסק בערעור, כי על הבנק להמציא לצדדים את פרוט הפעולות בחשבון שבמחלוקת זאת ממועד פתיחתו.

בהמשך לכך נקבע כי על בסיס הנתונים שיומצאו כאמור, הצדדים יהיו רשאים להציג עדויות נוספות ולקיים חקירות באשר לנפקות נתוני החשבון שהוצגו, לשאלות שבמחלוקת שבמרכזן טענת התובעת – הכנסייה, לפיה החשבון שבמחלוקת, אינו חשבון פרטי של הנתבע כטענתו, אלא חשבון של הכנסייה מסוג "דיסקרשנרי" (חשבון שבשיקול דעת).

על פי הפסק בערעור, לאחר השלמת הראיות והטיעונים כאמור, על בית משפט זה ליתן פסק דין חדש בתביעה.

2.כמצוות הפסק בערעור, נמסרו לתובעת – הכנסייה, מלוא הנתונים המבוקשים על ידה והנוגעים לחשבון שבמחלוקת (דפי חשבון, אסמכתאות לפעולות המתועדות, ככל שאלו נותרו ברשות הבנק, זאת לכל תקופת פעילותו של החשבון).

במהלך ישיבת ההוכחות שנקבעה, לאחר הפסק בערעור, הודיעו התובעת – הכנסייה, והבנק, על הסכמה לדחיית התביעה כנגד הבנק (פרוטוקול ישיבת יום 29/4/2013).

לאחר שהצדדים השלימו ראיותיהם וטיעוניהם, בהמשך לראיות המשלימות שהוצגו, הגישו התובעת – הכנסייה, והנתבע סיכומים משלימים בכתב.

3.אקדים כבר עתה כי גם לאחר שבחנתי בשנית את מלוא הראיות והטיעונים אותם הציגו הצדדים, לרבות את ההשלכות של הראיות המשלימות שהוצגו והנוגעות להיקף ואופי הפעולות בחשבון שבמחלוקת וכפי שיפורטו, נותרתי בהכרעתי המקורית ולפיה התובעת – הכנסייה, כשלה מלהוכיח את טענתה כי החשבון שבמחלוקת אינו חשבון פרטי של הנתבע, כטענת האחרון. התובעת – הכנסייה, למעשה לא הצליחה להוכיח זיקה לחשבון שבמחלוקת, לכל הפחות באופן המצדיק העתרות לאלו מהסעדים שנתבעו על ידה, זאת לרבות הצהרה לפיה החשבון שבמחלוקת נמצא בבעלותה, ממועד פרישתו של הנתבע מתפקידו כבישופ התובעת (הצהרה אשר משמעותה כוללת בין השאר קביעה אופרטיבית באשר לזכאות התובעת – הכנסייה, ליתרות הכספים בחשבון, למועד פרישת הנתבע מתפקידו כאמור).

4.בעיקר מטעמי נוחות ויעילות ראיתי לחזור ולפרט את הפסק הראשון, עפ"י תוכנו ונוסחו ולמעשה במלוא היקפו, כחלק מפסק הדין הנוכחי, זאת תחת הפנייה אליו.

בפסק דין זה כמובן כללתי בנוסף את פרוט ההשלמות והשנויים המתחייבים, בעיקר בזיקה לטענות ולראיות הנוספות שהוצגו ולאור הבחינה הכוללת והמחודשת שנערכה כאמור.

בהתאם מובהר כי פסק דין חדש זה, בא במקום הפסק הראשון.

עיקרי עובדות וטענות הצדדים

5.התובעת, הינה הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בישראל (להלן: "התובעת" ו/או "הכנסיה"). הנתבע 1, היה הבישופ של הכנסיה, מיום 15.08.98 עד ליום 31.03.07 (להלן: "הנתבע"), מיום 12.06.95 ועד לכניסתו הרשמית לתפקיד הבישופ כאמור, כיהן הנתבע כ"בישופ שותף".

הנתבע 2 הינו בנק מרכתנתיל דיסקונט (להלן: "הבנק"), אצלו התנהל חשבון הבנק שפרטיו בתביעה והעומד במרכזה של תביעה זו (להלן: "החשבון" ו/או "החשבון שבמחלוקת").

כפי שהובהר בהסכמת התובעת והבנק, (אשר גובשה בסיום ההליך בפניי), נדחתה התביעה נגד הבנק. יחד עם זאת ולעניין פסק דין זה, טענות וראיות הבנק שכאמור היה צד להליך עד סופו, נותרו רלבנטיות. על כן לא אמנע מלהציגן ומלדון בהן, על צד העיקר, גם בפסק דין זה.