הכלל: רישיונו של נהג שגרם לתאונה קטלנית יפסל עד תום ההליכים

ההחלטה בקליפת אגוז

1.         תיקון 78 לפקודה קבע כי בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, ייפסל רישיונו של הנהג/ת עד תום ההליכים המשפטיים ברגע שהוגש כתב אישום, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. 

2.         ההגנה טענה כי יש לבדוק את מסוכנות המשיב לציבור בנהיגתו, ולדעתה אין המשיב מסוכן. התביעה טענה לעומת זאת כי התיקון לפקודה העביר את נטל ההוכחה להיעדר מסוכנות נהיגתו לידי המשיב, וכי בנסיבות המקרה דנן המסוכנות היא ברורה.

3.         מסקנתנו היא כי לא רק עניין המסוכנות הוא שיש להתחשב בו.  מטרת התיקון לקבוע דבר נוסף, קרי, התיקון קבע כי מי שהרג את הנפש ראוי לו מבחינה ציבורית שלא יסתובב ברחובות עד אשר ייגזר דינו.  וכעת זהו שיקול לגיטימי שעל בית המשפט לקחתו בחשבון.

4.         אשר לכך, בדרך כלל יש לפסול נהג/ת שגרם לתאונה קטלנית עד תום ההליכים אלא בנסיבות מיוחדות.  כאלו לא התקיימו כאן ועל כן יש לפסול את המשיב עד תום ההליכים.

ומכאן לנושא בהרחבה. 

תיקון 78 לפקודת התעבורה והשלכותיו

5.         בתאריך 20.3.2007 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז - 2007 ^[1], שנכנס לתוקף ביום 1.8.2007.  במסגרת החוק תוקן סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), הקובע כדלהלן:

46ב.   (א)  הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בענינו.

(ב)       (ב)       בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

(ג)  הורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא לדחות את מועד הפסילה למועד שיקבע.

6.       עובר לתיקון 78, בית המשפט, לבקשת הגורם המוסמך, היה רשאי לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה עד גמר בירור דינו. השיקולים אשר על בית המשפט לשקול בבואו לקבל החלטה בעניין הפסילה נקבעו בפסיקה. לעניין זה ראו דברי כב' השופט חשין בבש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 7.11.2006:

"על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שיקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים"

7.       על התביעה רבץ הנטל להראות כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בהמשך נבחנה מסוכנות נהיגתו של הנהג לציבור. זו נבחנת על פי נסיבות התאונה, עברו התעבורתי של הנאשם ונסיבותיו האישיות. בית המשפט ייקח בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם. צרוף כל השיקולים הללו הוא שיביא את בית המשפט לקבוע האם יש לפסול את הנהג עד תום ההליכים או לאו.