ב"ה
בית דין רבני אזורי אשקלון
|
1230249-2
03/09/2019
|
בפני הדיינים:
1. הרב מאיר כהנא
2. הרב שלמה צרור
3. הרב דניאל גודיס
|
| - נגד - |
המבקשת:
פלונית
|
xxx:
xxx
|
| פסק דין |
הופיעה המבקשת. עמה הופיע בביה"ד הבחור [א'], אשר עמו היא מבקשת להינשא.
המבקשת הנ"ל הצהירה בפני ביה"ד שילדה את בנה [ב'] בתאריך י"ב באב תשע"ח (24.7.2018). אביו של בנה זה הוא [ש'], אשר ממנו התגרשה ביום ט"ו באייר תשע"ח (30.4.2018), בהיותה מעוברת, בביה"ד הרבני האזורי פתח תקוה. במסגרת הסכם הגירושין אשר קיבל תוקף פסק דין בביה"ד הנ"ל, התחייב האב לשלם לידי האם את מזונות בנם המשותף.
האם הצהירה כי הניקה את בנה במשך שבועיים, ולאחר מכן התחיל הבן לאכול תחליפי חלב אם. כיום הילד כבן 11 חודש, והיא מבקשת לקבל היתר להתחתן עם הבחור הנ"ל בחודש אלול שנה זו (9/2019), כלומר כ-13 חדשים וחצי לאחר לידת הבן. לדבריה היא מבקשת להינשא כבר עתה הואיל ויש לה קושי להמשיך לחיות בבית הוריה שאינם שומרים שבת.
הבחור הנ"ל התחייב לפני בית הדין לזון את בנה של המבקשת, אם אביו לא ימשיך לזונו.
המבקשים הנ"ל צעירים לימים. הבחור בן 23 והמבקשת בת 22, ונראה שיקשה עליהם להמתין כ"ד חודש.
בית הדין מחליט כדלהלן:
-
בית הדין מתיר למבקשת הנ"ל להינשא כדמו"י לבחור [א'] בחודש אלול תשע"ט.
-
היתר זה מותנה בהפקדת 11,000 ₪ במזומן בקופת ביה"ד. המבקשת תהיה רשאית לתבוע סכום זה במקרה שאביו הביולוגי של בנה לא ישלם את חיובו מדין התורה ומכוח הסכם הגירושין, וכמו כן בעלה לא יזונו על אף התחייבותו בפני ביה"ד.
-
הכסף יופקד עד שימלאו לתינוק כ"ד חודש ולאחר מכן יוחזר מלא הכסף למפקיד, האמור בסעיף א.
נימוקי פסק הדין
שאלה, בהאי עובדא של אשה שהתגרשה ועודה מעוברת, ולאחר מספר שבועות ילדה בן בי"ב אב התשע"ח (24.7.2018), ולאחר הלידה הניקה את בנה במשך כשבועיים, ולאחר מכן האכילה אותה בתחליפי מאכל אֵם, וכעת מצאה שידוך וברצונם להתחתן בחודש אלול התשע"ט, וביום זה התינוק יהיה בן י"ג חודש ושלשה שבועות. לשאלת הבי"ד את הבחור המשודך, אם מוכן להתחייב לזון את הבן, השיב שמוכן להתחייב לזונו במידה ואביו יפסיק לזונו כפי שהתחייב כבר בביה"ד. ויש להסתפק בנידון דידן, האם יש להתיר להם להנשא הגם שלא עברו כ"ד חודש מאז לידת הבן. ובנידון דידן, עדיין הבחור לא נשא אשה ולא קיים מצות פו"ר, והוא כבן כ"ג שנה והאשה בת כ"ב שנה, ויש גם חשש שיבואו לידי הרהור עברה.
איסור מינקת חבירו והאם יש להתיר בספיקו ככל איסור דרבנן
איתא בגמ' יבמות (מב.): "לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו" וכו'. וטעמא דמילתא כדאיתא התם:
"סתם מעוברת למניקה קיימא, דילמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה, אי הכי דידיה נמי, דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב, דידה נמי ממסמא ליה בביצים וחלב, לא יהב לה בעל, וליתבעיניה ליורשים, אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה."
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת