היתר נישואין למינקת

בפני בית הדין בקשת ש' להיתר נישואין, והתקיים דיון לבירור הבקשה במעמד המבקשת והחתן המיועד.

המבקשת התאלמנה מבעלה המנוח, ובאותה העת היו להם שלושה ילדים, והבת הקטנה בת חודשיים תינוקת יונקת. האלמנה מבקשת להינשא מחדש בחלוף י"ח חודש להולדת הבת, וכבר קבעה מועד לנישואין עם חתן בן תורה יר"ש.

לדבריה, כעת הבת כבר ניזונת בתזונה רגילה המתאימה לתינוקת בת שנה וחצי, אך יונקת בהנקה פעם ביום או פעמיים, כהנקה המוגדרת לדברי האם: "פינוק" לבת, שאינה נחוצה כלל למחייתה.

הבעל המנוח נהרג בתאונת דרכים בהיותו בשירות מילואים, ומוכר כ"חלל צה"ל", ולכן כל צרכי האלמנה והילדים ממומנים על ידי משרד הביטחון. המבקשת הציגה תלושי תשלום חודשיים של החודשים האחרונים המוכיחים את המימון המלא של משרד הביטחון כאמור.

החתן המיועד עובד במערכת החינוך והתחייב בכל צרכי הבת הקטנה עד הגיעה לגיל שנתיים.

הצדדים כבר נרשמו לנישואין במועד הקרוב לחג הפסח, לאחר שהבת תגיע לגיל שנה וששה חודשים, והרב רושם הנישואין הפנה אותם לבית הדין לברר את הבקשה להירשם לנישואין במועד זה.

כידוע, הלכה פסוקה היא בשו"ע אה"ע סי' יג סעיף יא שלא יישא אדם מינקת חברו עד שימלאו לוולד כ"ד חודש.

והנה, בספר חכמה שלמה להגאון רבי שלמה קלוגר על השו"ע שם כתב:

"לולא דמסתפינא נראה ללמד היתר חדש למינקת בזה"ז להיות מותרת להינשא אחר י"ח חודש... תינח בזמן הש"ס שהיה דרך רוב תינוקות לינק כ"ד חודש, אבל לדידן דנשתנו הטבעים וכל תינוק אינו יונק יותר מי"ח חודש... להיות יונק יותר מח"י חדשים הוי מיעוטא דלא שכיח, אם כן לדידן חזר להיות הולד אחר ח"י חדשים דינו כמו לדין הש"ס אחר כ"ד חודש... לכך היה הנראה היתר ברור להנשא אחר י"ח חודש, אך מה כוחי בזה להתיר נגד משמעות כל האחרונים, עכ"פ נראה לצרף ההיתר היכא דיש עוד סניף להקל".

ועיין בספר אגרות משה חלק אה"ע ח"ב סי' ט' שדן בשיטת רבי שלמה קלוגר, והסכים עמו מטעם אחר, ובאר:

"נראה לע"ד כדבריו משום שתקנה הראשונה שהיתה במנין נאמר רק שלא ישא מינקת חברו ולא הוזכר מספר חדשים, ולכן פליגי בזה ר"מ ור' יהודה וכן רשב"ג התיר בג"ח קודם, איברא דרב ושמואל הזכירו כ"ד חדש ולמה שבארתי מסתבר שהיה זה במנין אחר לאסור כל הכ"ד חדש דלא כרשב"ג, אבל הא מספר הכ"ד חדש שהזכירו אינו לתקנה אלא משום שפסקו הלכה כר"מ וע"ז לא היה המנין, והמנין לתקנה היה רק לאסור את ג"ח האחרונים כשמניקה משום שלא ידעו שהתינוק הוא אחר כ"א חדש כדכתבתי. ונמצא שעל מספר החדשים לא היה שום מנין. ולכן בזמן שלא נמצא מי שיונק יותר מי"ח חדש יש להתיר משום דהאיסור לא ישא מינקת חברו לא הוי אלא על זמן היניקה כפי שיהיה בכל דור. ומצד זה דקדקו שלא להזכיר מספר החדשים משום שלא אסרו מספר חדשים אלא זמן יניקה, וסובר ר"מ שהוא אף על זמן יניקה דהמיעוט ור' יהודה סובר שלשון סתם מיניקה הוא כפי הרוב כדבארתי לעיל, אבל כשנשתנו הטבעים ואין מי שיונק יותר מי"ח חדש לא אסרו על יותר מזמן היניקה דהמיעוט אף לר"מ, ומתקנת רב ושמואל נוסף לאסור גם ג"ח האחרונים, והוא טעם גדול ומוכרח לע"ד".  

ובמסקנתו כתב:

"ובגמלתו שהאיסור לתוס' מצד שמא תגמלנו לא שייך בזמננו שברור שתגמלנו קודם י"ח אף כשנאסרנה לינשא עד כ"ד חדש, נמצא שליכא גזירה זו ומותר לתוס' כדאיתא סברא זו באוה"פ בש"ר שמחה מקמפנא, וטעם זה איכא גם בפחות אם במקום זה נוהגות רק בי"ב חדש וכדומה וכמפורש התם. אבל לרש"י ור"ן שאמרינן לא פלוג ליכא היתר זה. אבל אלאחר י"ח חדש יש לצרף גם זה.

ולכן כשנצטרפו כל הטעמים יש להתיר אחר כ"א חדש בפשיטות ואין למחות אם אחד יתיר גם אחר י"ח חדש".

ובספר שרידי אש חלק א' סי' עג כתב:

"כבר נהגו להקל בשעת הדחק לאחר י"ח חודש באופן שישליש הבעל דמי הנקה. ומה טוב אם המניקה היא פנוי' שאין לה בעל והיא נשבעת על דעת רבים, כמ"ש בשו"ת מהר"ש ח"ד סי' מ"ו. ואף שהוא כתב לענין מגורשת, שיש בזה קולא לשיטת הר"ש הזקן, מ"מ גם בנידון של כת"ר יש כמה צדדי היתר: מחמת שזה אחר י"ב חודש. מכוח חיוב הבעל. מחמת שהיא, כפה"נ, אלמנה עשירה, וידועה סברת בעל אמו"ש המובאה בב"ש. מחמת תקנת הילד, כמו שכתב כת"ר שליט"א ולכן אני מצטרף להתיר את האשה להנשא".

ובספר שו"ת הר צבי אבן העזר סי' מו, כתב: