בית דין רבני אזורי אשקלון
|
1048925-1
03/12/2015
|
בפני הדיינים:
1. הרב דוד דב לבנון - אב"ד
2. הרב צבי בירנבוים
3. הרב יעקב מאיר שטיינהויז
|
| - נגד - |
המבקשת:
פלונית
|
***:
****
|
| פסק דין |
תיאור המקרה
הופיעה לפני בית הדין אשה אלמנה שיש לה תינוק בן כשישה חודשים ומבקשת להתירה להינשא.
מדובר במקרה של גיורת צדק, אמה גויה ואביה יהודי ולפיכך עברה תהליך גיור כדת וכדין. לאחר שהתגיירה נישאה לפלוני ונולדו להם שני ילדים. כאשר היתה בהריון שלישי נפטר בעלה בנסיבות טרגיות ולאחר כחצי שנה נולדה בת.
כיום, כחצי שנה לאחר לידת הבת, הופיעה האשה לפני בית הדין ומבקשת להינשא לאדם שהכירה אותו כארבעה חדשים קודם לכן. מדובר באדם שהתגרש כשנה קודם לכן, ולו שלושה ילדים. הוא אדם דתי ויוכל להיות לה לעזר רב בגידול הילדים, ובחינוכם לתורה ולמצוות, וחשוב לה להינשא לו מיד, ומבקשת מביה"ד להתירה להינשא.
האדם הנזכר הופיע לפני בית הדין ואמר שהוא מעוניין לשאת את האשה הנ"ל, והוא מוכן לפרנס אותה ולדאוג גם לילדיה, ולמרות שהוא משלם מזונות לגרושתו עדיין יש לו די פרנסה ברווח בכדי לפרנס את אשתו לעתיד ובתה (יש לו גם דירה הרשומה על שמו, בשלב זה היא מושכרת לצורך פירעון המשכנתא, אבל היא בעתיד תוכל לשמש אותם למגורים).
בית הדין חקר את האשה, ולדבריה היא לא הניקה אף אחד משלושת מילדיה, מפני שלדבריה לא היה לה חלב, והיא לא נזקקה לטפול בכדורים למניעת גודש חלב כמקובל אצל אשה שאינה רוצה להניק. ביה"ד אף קבל אישור על כך מהאחות המטפלת בטיפת חלב, שהאשה לא הניקה את בנה האחרון, וששמעה מפיה שלא הניקה גם בעבר את שני ילדיה. עוד אמרה האשה שהיא מקבלת קצבה חודשית של כ־12,000 ₪ מהמדינה.
דיון הלכתי
השולחן ערוך אבן העזר סימן יג סעיף יא כותב:
"גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו, ולא מניקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חדשים, חוץ מיום שנולד ויום שנתקדשה בו. וחדש העיבור עולה למנין כ"ד חודש. בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה."
לכאורה האשה הנ"ל הרי היא בכלל האיסור הזה של "מינקת חבירו" ועליה להמתין אפוא מלהינשא כשנה וחצי, עד שבתה תגדל ותהיה בת שנתיים.
למרות זאת, יש בנדון דידן כמה פתחי היתר, כפי שנבאר להלן.
אין לה חלב
השולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן יג סעיף יא כותב
"וכן אם גמלתו בחיי בעלה, או שאינו חולבת לעולם, שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה, או שנתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים, מותרת לינשא."
כלומר אם לאשה אין חלב היא אינה בכלל הגזירה של מינקת חבירו. טעם הדבר הוא מפני שאינה נחשבת "מינקת". ואף על פי שמצינו שבכמה מקרים שגזרו חכמים משום לא פלוג, מכל מקום בכהאי גוונא לא שייך לגזור, דניכר החילוק בינה לבין מינקת, וכמו שכתב הרא"ש בכתובות פ"ה סי' כ:
"דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא נתנה [היינו – בנשי ריש גלותא], ובין גמלתו ללא גמלתו [היינו – בחיי בעלה], וכן משמע הלשון מניקת שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה. ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדיה צמקו ואינה רגילה להניק לעולם, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מניקת בחיי בעלה עכ"ל."
בשו"ת יביע אומר חלק ט – אבן העזר סימן יג כתב שגם אם יש לה רק מעט חלב שאינו מספיק למחייתו של הילד נחשבת כ"אין לה חלב":
"בשו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' ט) באשה מינקת שלא היה מספיק החלב שלה לתזונת הולד, והיתה צריכה לסיוע של מינקת אחרת, דמה לי אם אי אפשר לה להניק כלל או שמניקה מעט שאין החלב מספיק לחיותו, ואף כשלא תנשא צריכה היא למינקת וכו'. ע"ש. ולפ"ז נחשב כאילו הפסיקה לגמרי להניקו. וכ"כ בשו"ת רב משולם, הובא בשו"ת מים חיים רפפורט (חאה"ע סי' יב) שכל שאינה מספקת בהנקתה למחיית הולד, אינה בכלל תקנת חכמים במינקת, כמו בפסקה לגמרי. ע"ש."