הופיע המבקש ובקש היתר נישואין, הגם שהוא מכיר רק את אימו ואינו מכיר את אביו. ביה"ד בקש שהאֵם תופיע לפני ביה"ד.
האֵם הופיעה לפני ביה"ד, וביה"ד שאל את האֵם אם היא יודעת מי אביו של הבן? האֵם סיפרה סיפור מצער שבגיל הנערות שלה יצאה מבית הוריה. היא היתה אלכהוליסטית, היתה משוטטת ברחובות, וכל היום היתה מחפשת קורת גג ואוכל להחיות את עצמה.
לשאלת ביה"ד, האם היא זוכרת אם היא היתה הולכת אצל הגברים, או הגברים היו באים אצלה, השיבה שאינה זוכרת.
כבר עסקנו בנידון כעי"ז בתיק 1265020/1, בפס"ד מיום י' בסיון התש"פ (02.06.2020). הדברים דלקמן הועתקו משם, בשינויים המתבקשים לפי שינוי הנסיבות.
דיון והכרעה
לאור העובדות הנ"ל, לכאורה יש להסתפק שמא המבקש הוא בכלל "שתוקי" שמכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, וכדתנן בקידושין (סט.). וכתב הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה הי"א-הי"ב), וז"ל:
"פנויה שנתעברה מזנות אמרו לה מהו העובר הזה או הילוד הזה, אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, הרי זו נאמנת והבן כשר, ואף ע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים.
ואם לא נבדקה אמו עד שמתה או שהיתה חרשת או אלמת או שוטה וכו', הרי זה הילוד ספק ממזר."
וכ"כ כתבו הטושו"ע (סימן ד סכ"ו). ולפי"ז, בנידון דידן שמכיר אמו ואינו מכיר אביו לכאורה הוא ספק ממזר.
- במקום שאין מוחזק ממזר, האם יש לפסול שתוקי שאינו מכיר את אביו לבוא בקהל
אלא שכתב הבית שמואל (סימן ד סקל"ט):
"ובסי' ו' מבואר אפילו אם איכא רוב כשרים, אם אי אפשר לבדוק אותה ממי נתעברה, הולד ספק ממזר, היינו דוקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אם ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל."
ודקדק כן מדברי הרמב"ם (פי"ח מאיסורי ביאה הט"ו- הט"ז) שכתב, וז"ל: "ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא עכו"ם אחד או חלל אחד ועבד וכיוצא בהן, הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן וכו', היתה אלמת או חרשת או שאמרה איני יודעת למי נבעלתי, וכו' הרי ספק זונה", וכ"כ הטושו"ע (סימן ו סי"ח). הא קמן דלא פסלינן לכהונה אשה שודאי נבעלה אלא אם יש אחד בעיר שפוסל בביאתו לכהונה, וכגון חלל ועבד.
עוד כתב כן הבית שמואל לקמן (סימן ד סק"מג), ובזה באר מש"כ המהרי"ו (סימן עד) אשה שנתגרשה וילדה, יש להתיר הולד משום ספק ספיקא, שמא נתעברה אחר הגירושין, ואת"ל קודם הגירושין שמא התעברה מגוי. והקשה הב"ש (שם), אף את"ל דזינתה לאחר הגירושין, מכל מקום ספק ממזר הוא, דהא קי"ל פנויה שזינתה אם לא בדקו אותה, הולד ספק ממזר, וכתב הב"ש דצריך לומר דוקא כשיש ממזר באותו מקום. הא קמן דפשיטא לב"ש דגם היכא שאמו לא יודעת למי נבעלה, אם אין ממזר באותו מקום אין לחוש לולד משום ממזר.
אלא שחזינא בספר פרדס רימונים (סימן ד) שכתב שדברי הב"ש הם טעות גדולה, דהא בכל אשה פנויה שיש לחוש שנבעלה לפסול לה הוא לא רק לממזר אלא גם שמא נבעלה לאחד מקרוביה, ויעו"ש שכתב לבאר בדברי המהרי"ו הנ"ל דמיירי שאמרה לכשר נבעלתי. וכן כתב להקשות על דברי הב"ש הנ"ל בספר אבני האפד לרב הגאון דוד פיפאנו (סימן ד סי"ט), והביא שכן הקשה הרב המחבר 'אחי וראש' על הרב נדיב לב חאהע"ז (סימן ג) והרב משה ידבר הלכות אישות (סימן א) שסמכו בכל כוחם על דברי הב"ש הנ"ל, שדבריהם הם היפך דברי רש"י והר"ן בקידושין. וכתב הרב רבי חיא (הוא הרב חיים יהודא אברהם בעל שו"ת אחי וראש) שכוונת הב"ש דמיירי שגם אין לאשה קרוב באותו מקום, וזה נכלל במה שכתב הב"ש שאין שם ממזר.
אולם מאידך חזינא לכמה מרבוותא שהסכימו לדברי הב"ש, וכמש"כ בספר נדיב לב להגרח"ד חזן חאהע"ז (סימן ג, הוצאת מכון הכתב, מעמ' כז), שנשאל בחרשת שהיתה נשואה לפקח ובעלה לא היה באותה עיר שלש שנים, ובודאי שזינתה עם אחד, ונשאל מה דין הולד. בתחילה כתב להוכיח הואיל וקידושי חרשת אינם אלא מדרבנן, הרי קי"ל שאין ממזר מאיסורי דרבנן. עוד כתב להסתפק שלכאורה הואיל ואמו חרשת ואינה בת עדות, הרי הולד שתוקי. וכתב להוכיח כדברי המהרי"ט חאהע"ז (סימן טו) שלגבי הולד סגי ברוב כשרים אצלה, ודלא כב"ש (סימן ד סקל"ט), ולקמן נאריך בזה בעזה"י. עוד כתב להכשיר את הולד, דעד כאן לא הצריכו תרי רובי אפילו לגבי אשה עצמה להשיאה לכהונה כי אם דוקא באיתחזק איסורא באותו מקום שנבעלה, שהיה שם פסול אחד. והוכיח כן מהירושלמי שהובא בשטמ"ק כתובות (עג:) דרבי יוסי היה יושב בציפורי, וחזקת ציפורי דאדם פסול היה שם, והו"ל קבוע ומחצה על מחצה דמי, אבל במקום דלא איתחזק שום פיסול בעיר סגי בחד רובא, והסתייע מדברי הב"ש הנ"ל, ושכן כתב הרב משה ידבר הלכות אישות (סימן א).
ובשו"ת נדיב לב הנ"ל הובאה שם (סימן ד) תשובת בעל ספר אחי וראש חאהע"ז (סימן ט) שהעיר על דברי הב"ש ודעימיה מדברי רש"י קידושין (עג. ד"ה רוב) שכתב, וז"ל: "רוב העולם כשרים אצלה שאין הרוב ממזרים 'וקרובים' שהולד מהם ממזר", וכ"כ הר"ן שם (ל סע"ב בדה"ר). הא קמן דמוכח מרש"י והר"ן דבשתוקי חיישינן גם לביאת קרובים, והוכיח כן גם מתשו' המהרי"ו (סימן עד). וכתב הרב אחי וראש דהב"ש מיירי שגם אין לה קרובים באותו מקום, וחדא מינה נקט, ומוכרח כן לבאר בדברי הב"ש הואיל והכי מוכח מדברי רש"י והר"ן דחיישינן לביאת קרובים, ותמה על הרב נדיב לב שבא בשאלה שלחרשת היו שם קרובים. והרב נדיב לב שם (סימן ה ד"ה וסהדי) הודה לרב אחי וראש וכתב, וסהדי במרומים שחקרנו ודרשנו היטב שלא היו לה קרובים אצלה. ולפי"ז לדברי הרב נדיב לב והרב אחי וראש יש לחקור אם לא היו קרובים לאֵם באותו מקום.
והנראה לענ"ד דגם לדבריהם אין לחוש שיש לה קרובים באותו מקום, אלא כשהאֵם דרה שם בקביעות, ומסתמא קרוביה אצלה, משא"כ אם עזבה את מקומה הקבוע וזינתה בדרך אקראי במקום אחר, אין לחוש שקרוביה דרים באותו מקום וכדמשמע מדברי הרמב"ם שכתב אלא שהיה שוכן שם עכו"ם אחד או חלל או עבד, משמע דמיירי דידעינן שיש שם עכו"ם או עבד או חלל.