היתר נישואין - אישה שניה

עניינו של פסק הדין שלפנינו בבקשת המבקש כי בית הדין יתיר לו לשאת אישה על אשתו, מאחר ואשתו מסרבת לקבל את גטה.

תיאור העובדות:

הצדדים נישאו בשנת תשל"ג ולהם ארבעה ילדים בוגרים. לדברי המבקש מזה למעלה משמונה שנים שאין יחסי אישות ביניהם ומתגורר הוא ביחידה נפרדת בדירה המשותפת. לטענתו, כל ניסיון לדבר עם המשיבה גורר אחריו התפרצויות וקללות קשות. עוד טען על קשרים פסולים שהיו למשיבה בעבר. המבקש ציין כי גם הוא בגד בה בעבר, וכיום מוכן הוא להותיר לרשותה את בית המגורים עד אחרית ימיה.

מנגד, המשיבה הסכימה כי לפחות ארבע שנים אין יחסי אישות ביניהם וטענה כי המבקש בגד בה רבות ולפיכך מעליל עליה עלילות דברים. עם זאת לא ידעה להסביר מדוע חפצה היא להמשיך לחיות עם מי שבגד בה רבות ומעליל עליה עלילות קשות. לשאלת בית הדין האם לדעתה מצב זה יכול להימשך גם עוד חמש שנים השיבה 'אני לא מתגרשת בשום אופן' 'רק המוות יפריד בינינו' 'אני לא מתגרשת אף פעם' (שורות 53-55 לפרוטוקול מיום כ"ז בניסן התשע"ז 23.4.17).

המשיב הצהיר כי אף אחר הגשת התביעה המבקשת לא ניסתה כלל לדבר עימו וכדבריו 'היא לא ניסתה לקרב אותי כלל רק צעקות קללות ובלגן ומסיתה את הילדים' (שורה 24 לפרוטוקול מיום כ"ז סיון תשע"ז 21.6.17). המשיבה הסכימה לטענת המבקש וכדבריה 'אני החלטתי לא לדבר איתו ולא לפנות אליו כלום כי כל מה שהוא אמר פה הכל שקר. שום דבר לא נכון [...] אני אוהבת את האיש הזה מאד' (שורות 27-29 שם). וסיימה 'אני רוצה לחיות בלי גירושין כמו הרבה אנשים שחיים כך' (שורה 38 שם) 'אני לא אתן לו גט אני לא צריכה שהוא יאהב אותי. עזה כמוות אהבה'. (שורה 48 שם). 'המצב הזה יכול להימשך [...] יכול להיות כל החיים. אני לא צריכה גברים בחיים שלי' (שורות 49-52 שם). 'עד יום מותי לא אתגרש. רק המוות יפריד בינינו' (שורה 75 שם).

בדיון נוסף מיום ה' בתמוז התשע"ז (29.6.17) טען המבקש כי ניסה לדבר עם המשיבה בנחת ולדבריו 'היא התחילה לקלל אותי ואת הדיינים ואמרה שהיא תיתן לי חמש מאות ₪ כל חודש לתרופות שיהיה לי סרטן ושאני לא אקום בבקר. הבת היתה שם ושמעה. (שורות 11-12 שם).

המשיבה הגיבה 'הוא הכפיש אותי כשיצאנו מהדיון וכל הגובה הזה שלו הוא רפש' (שורות 15-16 שם). המשיבה הודתה כי אכן המבקש פנה אליה וכדבריה 'הוא ביקש ממני לדבר איתי בשקט ובנועם. אמרתי לו אני לא רוצה לדבר איתך, לא לשמוע אותך, ולא להקשיב לך, הכל תגיד ברבנות כל מה שיש לך ואני לא אתן לך גט' (שורות 27-29 שם).

בית הדין ניסה לדבר על לב המשיבה רבות ובפרט לאור טענותיה הקשות על המבקש, אך ללא הצלחה ומשכך נדרש בית הדין לפסק הדין שלפנינו.

דיון והכרעה:

כאמור הצדדים גרים בנפרד כשמונה שנים, וכיום המפגשים ביניהם אינם אלא במסדרונות בית הדין. המשיבה הודתה כי לא יצרה כל קשר עם המבקש למרות דבריה על 'שלום בית' ואף כאשר המבקש פנה אליה ובקש לשוחח בשקט ובנועם כדבריה, דחתה אותו לחלוטין.

בהתאם לכל האמור בית הדין התרשם בפסק הדין מיום י"ח תמוז תשע"ז (12.7.17) כי תביעת 'שלום בית' של המשיבה אינה כנה ונראה כי שניהם מואסים זה בזה אלא שמחמת גודל השנאה ויצר הנקמנות המשיבה אינה מוכנה לקבל את גיטה בבחינת 'אחזתיו ולא ארפנו' ובמקום 'עזה כמוות אהבה' נראה כי 'עזה כמוות הנקמה' וכפי שצוין בפסק הדין לגירושין.

טענת מאיס עלי

טענות הצדדים איש כלפי רעהו ובפרט ההתלהמות הרבה שבהצגת טענותיהם בבית הדין מלמדות כי הצדדים מאסו זה בזה. וכתב רבנו הרשב"א בתשובה (במיוחסות לרמב"ן סימן קל"ח) האומרת מאיס עלי, אינה צריכה לתת טעם ואמתלא לדבריה, מפני מה הוא מאוס בעיניה. לפי שכשם שהדעות במאכל, כך הדעות באנשים ונשים. וזו שאומרת שהוא מאוס בעיניה, ואינה רוצה בו ובכתובתו, שומעין לה, עיין שם.

והרשב"א שנה ופיר'ש כן גם בחלק א' (סימן תקע"ג) וכן מבואר גם בתוספות רי"ד (כתובות סד.) שכתב פעמים אישה מואסת בבעל ואף על פי שאין שום מום ניכר בו, וזה דומה לאדם שאינו יכול לאכול מאכל הנתעב לו עיין שם.

ומבואר בדבריהם שהטוענת מאיס עלי אינה צריכה לתת טעם לדבריה (וזה שלא כדברי הרב המגיד (פרק י"ד מהלכות אישות הלכה ח') והביאו הבית יוסף (סימן ע"ז) ואכמ"ל). וכבר העלנו בארוכה בס"ד בפסק דין אחר שיש לחייב את הבעל לגרש את אשתו הטוענת מאיס עלי באמתלא מבוררת (תיק 1068557/5 עש"ב). ודון מינה דקל וחומר במקום שהבעל הוא הטוען מאיסה עלי שאינו צריך לתת אמתלא לדבריו, ובפרט כאשר נתן אמתלא לטענתו.

וכתב בשו"ת היכל יצחק (אבן העזר א' סימן ב') דמאיס עלי הוא לא רק ענין של שנאה, אלא בחילה נפשית להיבעל לגוף זה, והוא סוד מסודות הנפש, ובזמננו חכמי הרופאים גילו מחלה הידועה בשם מחלת המגע והיינו שמסיבה שאי אפשר להתחקות על טיבה, בן אדם נפשו סולדת מלנגוע בבן אדם ידוע או בחפץ ידוע וזה יש לו מקום באישה נשואה לבעלה, עיין שם. (והובא גם בפסקי דין רבניים חלק י"א עמוד 204 ועוד).

ובמשי'ם חפשי בספרי רבותינו מצאתי באוצר הפוסקים (סימן א' סקע"ג אות ט"ז) שכתבו בשם הרב באר משה (קונטרס בנין ירושלים אות י') שכאשר הבעל טוען שאשתו מאוסה עליו וברור הדבר שאי אפשר לו לגור עמה, יש להתיר לו לגרשה אף בעל כורחה דבכהאי גוונא לא גזר רבנו גרשון שיהיה מעוגן כל ימיו. וכן כתב גם בפרדס רימונים (דף קי"ד) בשם הרב בני אהובה (פרק י"ד מהלכות אישות הלכה ט"ו).