היתר מינקת

בפנינו בקשת היתר נישואין למינקת.

המבקשת, אשה רווקה פנויה שמעולם לא התחתנה, נולדה בארץ להורים שעלו מאתיופיה שגם הם התחתנו בארץ ברבנות, ולה ילד בן שנה וחודשיים – ש. א. יליד יא' טבת תשע"ח (28.12.2017). לדבריה אבי הבן הוא ז. ר. הבן הנ"ל רשום בת"ז בשם המשפחה של האב ז., וזה מוכיח שהוא הכיר באבהותו במשרד הפנים. לדבריה היה ביניהם הסכם שישלם מזונות והוא התחיל לשלם אבל הפסיק, והיא לא פנתה עד עתה לבית המשפט לתבוע מזונות, אולם היא חושבת לתבוע אותו בעתיד.

המבקשת אמרה שהיא הניקה את הילד 5 חודשים והפסיקה, כי היה קשה לה הדבר.

כשהילד היה בן 13 חודש, דהיינו לפני כ 4 חודשים, היא הכירה בחור רווק ללא ילדים, הוא הכיר את הילד ואוהב אותו ומוכן לקבל עליו לדאוג לו כאב. והם החליטו להתחתן בתאריך ז' תמוז תשע"ט (10.7.2019).  הילד יהיה אז בן 19 חודש. והיא מבקשת היתר להינשא לו בתאריך הנ"ל, וזאת משום שהיא כבר שילמה לאולם חתונה דמי קדימה, והיא רוצה שהקשר שלה עם בן זוגה לא יפגע ח"ו מדחיית מועד החתונה.

הבחור החתן, בחור דתי, למד בבי"ס דתי ומקיים מצוות, והיא חזרה בתשובה וחשוב לה להינשא לאדם דתי שביחד יגדלו את הילד על ערכי המסורת. הבחור הנ"ל עובד בצורה מסודרת כצלם ומאבטח ויהיה לו האפשרות לסייע לה בגידול הילד.

הופיע בפנינו הבחור המיועד לחתן, וביה"ד חקר אותו. והוא אישר את דברי המבקשת, שהוא הכיר אותה לפני 4 חודשים, יודע שיש לה ילד ומוכן לגדל אותו כבן לכל דבר ועניין, הוא עובד באבטחת הרכבת הקלה בירושלים וגם עובד כצלם. יש באפשרותו לשכור דירה ולפרנס את הילד.

לשאלת ביה"ד: האם תהיה מוכן לגדלו ולפרנסו עד שיהיה בגיל 6? ענה הבחור: אפילו עד שיהיה בן 20 גם כן.

הבחור קיבל בקנין אגב סודר כי באם יתחתן עם המבקשת הוא מתחייב לזון ולפרנס את הילד ש. א. ז. לפחות עד הגיעו לגיל 6 והתחייב להפקיד בבית הדין 4 צ'קים עוקבים של 2000 ש"ח כל אחד מה- 10.7 והלאה, כבטחון שיפרנס את הילד עד שיגיע לגיל כ"ד חודש, ומקבל על עצמו לקיים בית כשר ונאמן בישראל. 

לאחר שמיעת המבקשת והבחור המיועד להינשא לה, ביה"ד מתרשם שיש חשיבות רבה למצוא פתחי היתר למבקשת להינשא לבחור הנ"ל, מפני שטובת הילד שיגדל במשפחה דתית שומרת מצוות, ודחיית הנישואין עלולה לגרום את ביטולם, וכך יהיה הדבר לתועלת לשמור על האישה שלא תחזור לסורה לחיי הפקרות, וגם בזה יש טובת הילד.

דין גרושה ומזנה מינקת

נושא זה של "מינקת חברו" נידון בתשובות ובפסקי דין רבים, אולם בדברינו הבאים נציין שיטות הפוסקים הנוגעת לעניינינו, ויש בהם גם חידוש בהתייחסות להנקה בזמן הזה.

מקור דין איסור נישואי מניקה מובא במסכת כתובות (ס', א–ב):

תנו רבנן: מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש הרי זו לא תתארס ולא תינשא עד עשרים וארבעה חודש דברי ר' מאיר, ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חודש... וכו' רב ושמואל דאמרי תרוויהו צריכה להמתין עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו.

כעין סוגיא זו, בשינויים אחדים ביבמות (מב, א–ב):

תניא: לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית..., דילמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה, אי הכי דידיה נמי, דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב. דידה נמי ממסמסא ליה בביצים וחלב, לא יהב לה בעל, וליתבעיניה ליורשים, אמר אביי אשה בושה לבא לבי"ד והורגת את בנה.

משתי סוגיות אלו עולה שמינקת חברו אסורה להינשא, ובכתובות מבואר שהאיסור הוא עד שימלאו לולד כ"ד חודש.

והנה בגמ' כתובות מדובר על מינקת אלמנה שמת בעלה, והשאלה מה הדין במינקת גרושה? ויש שלוש שיטות ראשונים בעניין זה: