היתר לגביית מזונות על פי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה

לפניי תביעה למתן היתר לגביית חיובי מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו.
רקע בקצרה:

1. ביום 12.10.00 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין בין הצדדים במסגרתו נקבעו בין היתר חיובי מזונותיהם של ילדי הצדדים. (להלן: "פסק הדין").
2. במהלך שנת 2014 עתרה התובעת לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל (תיק *** בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב) ובהתאם להחלטת כב' הרשמת א' יהונתן-ארוש מיום 5.6.16 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה, בין היתר, תפנה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה "לקבלת אישור לגביית מזונות לתקופה שקדמה ליום 23.1.12".
3. ביום 6.7.16 הוגשה התביעה דנא במסגרתה עתרה התובעת להתיר לה לגבות חיובי מזונות בסך כולל של 134,000 ₪, ובהחלטתי מאותו היום הורתי כדלקמן:"התביעה עניינה בחיובים שנוצרו טרם 23.1.2012 וחרף כך התובעת כללה בתביעתה חיובי מזונות לשנים 2013 ו- 2014 וכן טענות שונות בעניין קיזוזים.יובהר שתיק זה עניינו מתן אישור לגביית חיובי מזונות נטענים טרם 23.1.2012 ולא הכרעה בפועל בדבר גובה החיובים הנטענים. טענת הפרעתי של הנתבע תוכרע במסגרת תיק ההוצאה לפועל.לפיכך, תתקן התובעת את תביעתה, כך שזה יכלול אך ורק נימוקים מדוע יש לאפשר לה לגבות חיובים שקדמו ליום 23.1.2012".
4. כתב תביעה מתוקן הועבר לעיוני ביום 18.8.16 ובהחלטתי מאותו היום הורתי: "למסור העתק כתב התביעה והחלטה זו לנתבע במסירה אישית. נקבע ליום 27.10.16 בשעה 10:00. הצדדים יהיו ערוכים לחקירות ממצות ולסיכומים בעל פה".
5. הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון שנקבע ליום 27.10.16. עתה הציגה התובעת אישור מסירת כתב התביעה וההחלטה מיום 18.8.16 לידי הנתבע (ביום 21.9.16). בנסיבות אלה יינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה וחקירת התובעת בדיון מיום 27.10.16;
טענות התובעת:

6. לטענת התובעת מיום 12.10.00, עת ניתן תוקף של פסק הדין להסכם הגירושין בין הצדדים, ועד 11/08 הוסיפו הם להתגורר תחת קורת גג אחת, וביום 9.11.08 התגרשו בבית הדין הרבני. לטענתה, מאז חדלו הצדדים להתגורר תחת קורת גג אחת לא שילם הנתבע את המזונות כסדרם ובמועדם.במענה לטענות הנתבע במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לפיהן הצדדים הוסיפו להתגורר תחת קורת גג אחת שלוש שנים נוספות לאחר הגירושין, טענה התובעת שביום 10.5.10 נחתם בינה ובין בן זוגה מר *****  הסכם ממון כידועים בציבור, כך שאין כל ממש בטענת הנתבע בדבר מגורים משותפים עימה לאחר הגירושין. לעניין השיהוי בנקיטת ההליכים טענה התובעת שבמהלך שנת 2009 שהה הנתבע מספר חודשים בחו"ל, לאחר מכן טען הנתבע שחלה במחלה קשה ועל כן נמנעה היא מנקיטת הליכים לגביית המזונות שלא שולמו. כמו כן בשנת 2012 נפגעה היא בתאונת דרכים קשה ובנוסף נדרשה להתפנות לטיפול בבנם הקטין של הצדדים שנדרש לאבחונים שונים. 
דיון והכרעה:

7. סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מורה: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
לעניין המחלוקת האם הוראות סעיף 11(ב) לחוק חלות אף על בני זוג שיש להם דין אישי, כבעניינו, נפסק:"אנו מצטרפים לדעתו של עמיתנו השופט ש' שוחט כפי שביטא אותה ברמ"ש (ת"א) 34024-01-13 (17.4.13) כי מאז חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומשאין הלכה חד משמעית מבית מדרשו של בית המשפט העליון, אין מקום להגיע לתוצאות משפטיות שונות כתלות בדתם של בני הזוג". (עמ"ש 9560-07-13, א' א' (קטין) ואח' נ' א' א', פורסם במאגרים המשפטיים, 27.3.14).
לפיכך, ואף שעל הצדדים חל הדין האישי, נדרשת התובעת לאישור בית המשפט לגביית חיובי מזונות שלא החלה לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו.
8. עתה יש לבחון האם יש ליתן היתר כאמור לגביית חיובי מזונות שקדמו ליום 23.1.12. בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 נקבעה תקופת התיישנות בת 25 שנים לביצוע פסק דין. לעומת זאת בכל הנוגע לחיובי מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, נדרש הזוכה בדין – על פי סעיף 11(ב) לחוק - לקבל אישור בית המשפט לגבייתם. הטעם לכך הינו מהותם של חיובי המזונות. מחד – הצדדים לפסק הדין בעניין חיובי מזונות אינם זרים זה לזה, אלא בני משפחה לשעבר, שיחסי אמון (אף אם חלקי ומוגבל) ביניהם ומטבע הדברים לא נשמר תיעוד ביחס לסכומים ששולמו עבור חיובי המזונות או עבור חיובים אחרים, בין על פי פסק הדין ובין בנוסף להם או על פי סיכום בין הצדדים שהתגבש בין הצדדים לאחר פסיקת המזונות. מאידך - הוסדרו הליכי גבייה ייחודים לגבייתם, ובין היתר הליכי מאסר, העדר הגנה על פי חוק הגנת השכר, הטלת הגבלות על פי סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל אף מבלי שיתמלאו התנאים הנקובים בסעיף 66ב (א) לחוק ההוצאה לפועל, אפשרות לעכב את יציאתו של החייב מן הארץ לתקופה העולה על שנה וכו', וכן נקבעה קדימות לגבייתם על פני חוב כספי רגיל. 
9. עת פנתה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל לצורך ביצוע פסק הדין, נפתח תיק הוצאה לפועל כבקשתה בהתאם לתחשיב שצירפה למסמכי פתיחת התיק, ונכללו בו חיובים שונים החל משנת 2008 ואילך (אף שהתיק נפתח בשנת 2014). בכך, הלכה למעשה הוטל על הנתבע נטל הראייה להוכיח שמילא אחר הוראות פסק הדין או שאיננו חייב עוד למלא אחריהן ואין הוא חייב לשלם את החיובים שנכללו בפתיחת התיק, לרבות חיובים שמועד פרעונם כשש שנים טרם פתיחת התיק. 
10. בענייננו, לא שוכנעתי שהשיהוי בגביית חיובי המזונות שקדמו ליום 23.1.12 היה מוצדק. עם זאת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לאיין את החיובים שנקבעו בפסק הדין ולפטור את הנתבע מתשלומם. על אחת כמה וכמה מקום שהנתבע לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיון אליו זומן כדין, והלכה למעשה לא טען כל טענה שהיא מדוע אין לאפשר לתובעת לפעול לגביית חיובי המזונות האמורים.
11. מתן היתר לתובעת לגביית חיובי העבר משמעותו הגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל בסכום החיובים האמורים ללא כל תנאי, וכמפורט לעיל הטלת נטל הראייה על הנתבע להוכיח שאלה נפרעו על ידו או שאין הוא חב בתשלומם. משלא שוכנעתי שהשיהוי בגביית חיובי המזונות היה מוצדק, אין הצדקה להטיל על הנתבע את הנטל להוכיח שחיובי המזונות הנטענים (שהתובעת לא פעלה לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה בעדה נפסקו) אכן שולמו על ידו. מנגד ובפרט משהנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שנקבע, לא יהא זה מוצדק למנוע מהתובעת להוכיח שאלה אכן לא שולמו לידיה.
האיזון הנכון והראוי הינו העברת נטל ההוכחה מן הנתבע לתובעת ומתן אפשרות לתובעת להוכיח טענתה לפיה חיובי המזונות (וההוצאות החריגות הנטענות) שלא החלה לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, אכן לא שולמו לה על ידי הנתבע. ובמילים אחרות - לאפשר לתובעת לעתור במסגרת תיק ההוצאה לפועל בבקשה להגדלת קרן החוב בגין כלל החיובים הנטענים שקדמו ליום 23.1.12, בקשה שהנטל להוכחתה רובץ לפתחה, ולא להטיל על הנתבע את הנטל להוכיח פרעונם.
התוצאה:

12. ניתן בזאת היתר לתובעת לגביית חיובי מזונות (לרבות הוצאות חריגות) שלא החלה לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, ככל שתוכיח שאלה אכן לא שולמו לידה על ידי הנתבע, זאת במסגרת בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל המתנהל בין הצדדים.
נוכח התוצאה אינני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בהליך זה, ועניין זה יילקח בחשבון במסגרת ההכרעה בבקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל, ככל שתוגש, ובהתאם לתוצאותיה.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

ניתן היום,  י"ח חשוון תשע"ז, 19 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.
 
קרן גיל , שופטת