היקף תכולת חזקת השיתוף בנישואים שניים

האם חלה חזקת השיתוף על בני זוג שנישאו בנישואים שניים וחיו יחדיו במשך כשלושים ושבע שנים ואם כן, מה היקף הנכסים -  הזכויות והחובות - שלגביהן חלה חזקת השיתוף?

א.         רקע עובדתי

1.         התובעת והמנוח י' נ' ז"ל (להלן: "המנוח") נשאו ביום 4.2.69 וחיו יחדיו עד לפטירת המנוח ביום 21.8.05. לשני בני הזוג, היו אלו נישואין שניים. לתובעת היה בן מנישואיה הראשונים ולמנוח היו שני בנים ובת.

2.         הנתבעים 1 ו - 2 הם בניו של המנוח מנישואיו הראשונים והנתבע מס' 3 הוא נכדו של המנוח ובנו של הנתבע מס' 1.

3.         בעת נישואי התובעת והמנוח (להלן: "הצדדים") היתה לתובעת דירה ב.... ומכונית והיא עבדה כגננת.

4.         למנוח היה מגרש ועליו בית ב.... (להלן: "המגרש") וכן חברה שנקראת "י' נ' בע"מ" (להלן: "החברה").

5.         לצדדים נולד בן משותף כשנה לאחר נישואיהם  ואולם, הבן  נפטר בגיל 29 לאחר מחלה קשה, בשנת 1999.

6.         סמוך לאחר נישואי הצדדים, המנוח פיצל את המגרש לשניים ומכר מחצית מהמגרש כולל הבית שהיה בנוי על המגרש, לקבלן. במחצית המגרש שנותרה בבעלותו, נבנה בית חדש ולאחר השלמת בנייתו, עברו הצדדים להתגורר בו (להלן: "הבית").

7.         לאחר מספר שנים, נבנתה יחידת דיור נוספת בקומת העמודים התחתונה של הבית ואף הורחבה יחידת המגורים שבה הצדדים התגוררו במפלס העליון.

8.         למנוח לא היה חשבון בנק פרטי על שמו וכל ההתנהלות הכלכלית של המשפחה התנהלה מחשבון התובעת בלבד.

9.         בשנת 1985 יצאה התובעת לפנסיה והמנוח המשיך לעבוד בחברה עד סמוך לפטירתו.

10.        בשנת 1993 רכשה התובעת חנות ב.... (להלן: "החנות") שהיתה שייכת לחברה. החנות נרשמה על שמה של התובעת בלבד. קיימת מחלוקת בין הצדדים האם רכשה התובעת מספר שנים לאחר מכן, אף את הגלריה של החנות שלא רשומה עד היום על שם התובעת אלא על שם המנוח (להלן: "הגלריה"). יצויין כי הצדדים חתמו על שטרי העברת שכירות ללא תמורה וכן על טופסי מש"ח שלא הוגשו לשלטונות המס. הצדדים חלוקים האם המנוח החליט שלא להעביר בסופו של דבר את הגלריה לתובעת - כפי שטוענים הנתבעים  או שאי רישומה ע"ש התובעת מהווה "מעשה תרמית והונאה", כפי שהתובעת טוענת.

11.        בשנת 2001 ביקש המנוח מהתובעת כי תחתום על  מסמכים לבנק, על מנת שהוא יוכל לקבל הלוואה בסך של 820,000 ש"ח לצורך עסקיו ולטובת החברה. הבנק הסכים להעניק את ההלוואה למנוח בתנאי שתרשם משכנתא על הבית והוא אף התנה את מתן ההלוואה בכך שהתובעת תחתום על מסמך לפיו אין לה זכויות בבית והיא לא תטען כל טענה כנגד שיעבוד הבית.

12.        בהתאם לכך ולאור בקשת המנוח, התובעת חתמה ביום 15.3.01  על תצהיר בפני אשתו של הנתבע מס' 3, עורכת הדין ה' ש' נ' (להלן: "תצהיר הויתור"). בתצהיר הוויתור  החתום ע"י התובעת והמופנה לבנק משכן (להלן: "הבנק") נאמר כי:

            " הנני מצהירה ומאשרת באופן בלתי חוזר, כי אין לי כל זכות בנכס על פי כל דין או בכל דרך אחרת וכי לא אטען נגד משכן בכל זמן שהוא טענות באשר לזכויות בנכס הנ"ל או כל טענות שהן באשר לרישום המשכנתא... עריכתם, תוקפם, תנאיהם ומימושם על ידי משכן".

13.        ביום 21.11.01 ערך המנוח את צוואתו האחרונה (להלן: "הצוואה"). בין היתר קבע המנוח בצוואתו כדלקמן:

            " לגבי הבית בו אני מתגורר... ואשר שייך לי בלבד...חלק הבית העליון שימוש וחזקה - לאשתי א' נ'... הריני מצווה את הזכות למגורים ולשימוש בדירה בחלק הבית העליון ובתכולה הנמצאת בה, לכל ימי חייה - כל זאת  במידה והיא מתגוררת בה לבד ואין היא מכניסה לשם "חבר לחיים" למגורים קבועים ו/או נישאת ומכניסה לשם בעל  למגורים קבועים.... במידה ולאשתי א' נ' יהיה "חבר לחיים" ו/או בן זוג קבוע ו/או בעל ו/או בן משפחה נוסף - יאלצו הם לעזוב ולפנות את חלק הבית העליון... אשתי א' נ' תוכל לעשות כל שימוש הנראה לה, בחלק הבית התחתון, כל ימי חייה (לרבות השכרת החדרים שבו וקבלת דמי שכירות)".

14.        את הבעלות בבית צווה המנוח בצוואה לשני ילדיו בחלקים שווים ואת הזכויות בחברה לבן ר' בלבד.  

15.        המנוח הוריש בצוואתו את המכונית ותכולת הבית לתובעת וקבע כי הגלריה "תהיה בשימושה ובחזקתה של אשתי א'  נ' כל ימי חייה" והיא תעבור לבעלות שני ילדיו לאחר פטירתה של התובעת.  את יתרת הרכוש, צווה המנוח לשני בניו  בחלקים שווים.