1. זו בקשת התובעות להורות על העברת נטל הבאת הראיות על כתפי הנתבעים.
הרקע לבקשה:
2. בתיק העיקרי, הגישו התובעות תביעה כספית בעוולת גזל כנגד הנתבעים בטענה שעשו שימוש בכרטיסי אשראי מזוייפים, וגרמו בכך לתובעת 2 נזק בסך
1,072,899 ש"ח. נכון למועדי המשיכה ועד ליום
5.9.2005, ואילו לנתבעת 1, גרמו הנתבעים כתוצאה משימוש בכרטיסי אשראי מזוייפים, נזקים בסך
298,373 ש"ח נכון למועדי המשיכה ועד ליום
5.9.2005 עקב משיכת כספים מכספומטים, בכרטיסי אשראי מזוייפים, אשר התובעות נאלצו לזכות את מחזיקי כרטיסי החיוב החוקיים, שהינם תושבים זרים אשר לא שהו כלל בישראל בזמן משיכת הכספים.
3. במהלך החודשים פברואר - ספטמבר 2005, טוענת התובעת 1 כי איתרה תופעה של "בליעת" עשרות כרטיסי חיוב מזוייפים בכספומטים שונים של בנק לאומי לישראל ברחבי הארץ. בשלב הראשון, "נבלעו" בכספומטים כרטיסי פלסטיק בצבע זהב, ללא כיתוב נוסף או הבלטה של נתוני כרטיסי החיוב.
בשלב מאוחר יותר, "נבלעו" בכספומטים, כרטיסי פלסטיק עליהם הודפסו נתונים ולוגו של בנק איגוד לישראל בע"מ.
4. כל כרטיסי הפלסטיק "נבלעו" במכשירי הכספומטים, לאחר שבוצעו בהם משיכות או נסיונות למשיכת כספים.
5. בדיקת התובעת 1 העלתה כי על גבי כל הפלסטיקים שנבלעו בכספומטים, נצרבו פרטי כרטיסי חיוב, המשוייכים בעיקר למנפיקים מארצות הברית, ובייחוד לתובעת 2 אשר הנפיקה כרטיסי חיוב מקוריים ללקוחותיהם התמימים של בנקים שונים בחו"ל.
6. בדיקת כרטיסי הפלסטיק שנבלעו בכספומטים, העלתה כי כל כרטיסי החיוב זוייפו בשיטת זיוף אחידה - "סקימינג" - היינו, העתקה מדוייקת של הפס המגנטי המוטבע בכרטיס האשראי המקורי, וצריבת הנתונים על גבי כרטיס פלסטיק אחר.
7. טוענת התובעת 1 כי במהלך חודשי החקירה הצליחה לאסוף ראיות מהותיות מהן עולה כי במועדים שונים, הנתבעים משכו כספים באמצעות כרטיסי החיוב המזוייפים, מכספומטים שונים, ברחבי הארץ.
8. התובעת 1 הגישה תלונה במשטרה בגין ההונאה דלעליל, (30.06.2005) וביום 5.09.2005 נעצרו הנתבעים על ידי משטרת ישראל. ביום 22.9.2005 הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים 1 ו-3 בגין מעשי זיוף והונאה , בבית משפט השלום באשדוד (ת.פ 1250/05).
9. ביום 13.07.2006 הורשעו הנתבעים 1+3 קפלון איגור ורייזין אלברט, על פי הודאותיהם, במיוחס להם בכתב אישום המתוקן ובאותו מועד נגזר דינם בהסדר טיעון לאמור:
"במהלך שנת 2005, מחודש ינואר ועד לחודש ספטמבר, עשו הנאשמים שימוש בפרטים של כרטיסי אשראי של חברת מריל לינץ בע"מ (התובעת 2) ובנקים בחו"ל באמצעות כרטיסי פלסטיק שזוייפו, בנסיבות שאינן ידועות לתביעה - ומשכו באמצעותם במרמה כספים מחשבונות הבנק של בעלי כרטיסי האשראי המקוריים....בסה"כ משכו הנאשמים בנסיבות האמורות לעיל, במרמה ובנסיבות מחמירות, באמצעות כרטיסי האשראי המזוייפים, סכומי כסף כדלהלן:
הנאשם 1 - איגור קפלון סך של 230,000 ש"ח.
הנאשם 2 - אלברט רייזין - סך של 90,000 ש"ח.
בייחוד התחשבתי בקשיים הראייתים שבהם נתקלה התביעה ויתר הנימוקים שעמדו ביסוד הסכמתה להגיע להסדר טיעון עם הנאשמים. עונשם של הנתבעים 1+3 נגזר, והם בחרו שלא לערער על פסק הדין."
10. בבקשתם שבפניי להורות כי נסיבות העניין מחייבות היפוך סדר הבאת הראיות, כך שהנטל המשני הוא נטל הבאת הראיות יונח על כתפי הנתבעים לפתוח בהבאת הראיות. טוענות התובעות כי הנתבעים 1 ו-3 הודו בכך שהיו שותפים לקשר שתכליתו משיכות כספים במרמה, באמצעות כרטיסי חיוב מזוייפים, מכספומטים שונים ברחבי הארץ , הודו במשיכת כספים באמצעות הטיפול של התובעת 2 ושל בנקים אחרים בחו"ל, כי כתוצאה ממעשי הונאה אלה נגרמו לתובעות נזקים ממוניים רבים, בגינם הוגשה התביעה, הנתבעים כולם היו קשורים למעשה ונהנה מגזילת כספיהן של התובעות.
11. טוענות התובעות כי מהודיית הנתבעים 1 ו-3 בביצוע המעשים כפי שתואר בפסק הדין הפליליל לעיל, ניתן ללמוד כי הנתבעים כולם מודים בפה מלא וללא סייג בעובדות המבססות את העילה בגינה הוגשה התביעה דכאן - ולאור ההודייה בעובדות המהותיות של עילת התביעה מתקיים כלל "ההודאה וההדחה".
12. הנתבעים מצידם טוענים, ראשית כי הואיל והנתבעות 2 ו-4, לא הורשעו ולא הודו בדבר - אין להן קשר או נגיעה למעשים, הרי שלא ייתכן שנטל הבאת הראייה יוחלף רק ביחס למחצית הנתבעים ודין הבקשה להדחות; בנוסף, טוענים הנתבעים כי בפסק הדין הפלילי, אין כל התייחסות לתובעת 1 ובהעדר התייחסות למעשה או מחדל שנגרם כלפיה, ואין כל הודאה בעובדה הנוגעת לה - אין להעביר נטל הראיות לנתבעים.
13. אשר לתובעת 2, טוענים הנתבעים כי הואיל ואין הודאה באשר לשיעור והיקף הכספים שנלקחו מלקוחותיה של מריל לינץ', בזיוף כרטיס האשראי- אין לראות בפסק הדין הפלילי משום הודאה שיש בה כדי להעביר את נטל הראייה. כן טוענים הנתבעים כי בהודאתם אין כל קביעה עובדתית חד משמעית המקימה זכות להעברת נטל הראייה.