היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה נ' ח.א (קטין) ואח'

 בעניין: הקטין ח.א. 

בפני בקשה אשר הוגשה על ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להורות על מתן טיפול רפואי בקטין בן 25 יום, בניגוד לרצונם של הוריו.

כללי:

1. ביום 15.01.18 פנה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים לבית המשפט, בבקשה להורות על המשך אישפוזו של הקטין ח.א (להלן: "הקטין"), בבי"ח זיו בצפת (להלן: "ביה"ח"), ועל המשך מתן טיפול אנטיביוטי לקטין בהתאם להמלצות הרופאים, ולשם שמירה על שלומו הגופני.
2. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"),נוכח התנגדותם של הורי הקטין, אשר מסרבים הן למתן הטיפול האנטיביוטי והן להמשך אישפוזו.
3. באותו היום הוריתי על קיום דיון דחוף ביום שלמחרת, במעמד הצדדים, הצוות הרפואי ועו"ס ביה"ח. בהחלטה צוין כי אף נוכחותה של עו"ס **  המכירה את המשפחה תהא מבורכת, וחרף סד הזמנים הקצר, התייצבו כל הגורמים לדיון בפניי.
4. מטעמים שונים בחרו הוריו של הקטין שלא להתייצב לדיון בבית המשפט.

5. בנסיבות אלה סברתי שיהא זה נכון לשמוע את עמדת ההורים בטרם מתן הכרעה ובתום הדיון נפגשתי עם הורי הקטין, בהסכמתם, בחדר בו הוא מאושפז, וזאת בנוכחות עו"ס ביה"ח מר ** ועו"ס לחוק הנוער הגב' ** .
6. למרבה הצער, לאחר פגישה שארכה למעלה משלוש שעות, לא ניתן היה להביא את הוריו של הקטין להסכמה שעולה בקנה אחד עם החלופות הרפואיות שניתן היה להציע בנסיבות הקיימות, וכעת עלי להכריע בבקשה.

העובדות הצריכות לעניין:

7. כפי שעולה מהבקשה ומנספחיה, הקטין הינו פעוט בן 25 יום, הופנה ביום 12.01.18 לביה"ח ע"י רופא בקהילה על רקע מצוקה נשימתית, חום גוף נמוך וכיחלון.
8. עם הבאתו לביה"ח הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ, עם אבחנה של אלח דם, ברונכיוליטיס וחשד לשפעת.
9. המשיבים, הוריו של הקטין, סרבו לאפשר ביצוע בדיקות מעבדתיות לקטין וכן סרבו לאשר ביצוע ניקור מותני לשם שלילת דלקת קרום המח. נוכח סירובם, נערך לקטין בירור חלקי בלבד, והוחל במתן טיפול אנטיביוטי תוך וורידי לקטין, תרופה נגד שפעת ותמיכה נשימתית. לאחר שיפור במצבו, הועבר הקטין להמשך טיפול במחלקת ילדים.
10. ביום 14.01.18 התקבלה תשובת מעבדה אשר העלתה כי קיים חיידק בדמו של הקטין. ע"פ חוות דעתו של פרופ' **, מנהל מחלקת הילדים, הימצאות חיידק מסוג זה מחייבת תכנית טיפול אנטיביוטית תוך וורידית לזמן ממושך שנע בין 14 – 21 יום. להערכת פרופ' **, במידה והטיפול לא יינתן, קיים סיכון לסיבוכים קשים בעתיד עד כדי מוות.
11. נוכח התנגדות הוריו של הקטין למתן הטיפול האנטיביוטי ולהמשך אישפוזו של הקטין, ולאחר שניסיונות הצוות הרפואי והסוציאלי בביה"ח לקיים עימם שיחות ולהסביר את נחיצות הטיפול, לא צלחו, הוגשה מטעם ב"כ היועמ"ש בקשה זו לאישור המשך טיפול אנטיביוטי לקטין והמשך אישפוזו, וזאת לשם שמירה על שלומו.

עמדות הצדדים:

12. עמדת ב"כ היועמ"ש, נסמכת על עמדת הגורמים הרפואיים בביה"ח, לפיה לשם שמירה על שלומו של הקטין יש צורך בהמשך מתן הטיפול האנטיביוטי וזאת במסגרת של אישפוז.
13. במהלך הדיון שהתקיים בפני התייצב פרופ' **, מנהל מחלקת ילדים בביה"ח, והבהיר כי סוג הטיפול שעומד על הפרק הוא טיפול אנטיביוטי. באשר לטיפול חלופי צויין כי בין אם מדובר באלח דם, קרי הימצאות חיידק במחזור הדם ובין אם מדובר בדלקת קרום המח, השוני הוא בסוג האנטיביוטיקה ובמשך הטיפול אולם אין מחלוקת בין הפרקטיקות הנוהגות השונות, כי זהו הטיפול המתאים. נוכח סירוב ההורים לבצע ניקור מותני השולל דלקת קרום המח, יש לתת לקטין כיסוי אנטיביוטי לשני המצבים, משום שמחקרים שונים מראים שלדלקת קרום המח עלולים להיות סיבוכים לא תמיד מיידיים כגון חרשות, פגיעה בתפקוד המח, פיגור שכלי פרכוסים ונזק נוירולוגי אחר. כן ציין פרופ' ** כי נוכח הימצאות חיידק אלים בדמו של הקטין, קיים חשש שהחיידק יפלוש לקרום המח.
14. מבלי לגרוע במומחיות של פרופ' **, על מנת לקבל חוו"ד רפואית נוספת ולבחון האם קיימות חלופות נוספות שלא נלקחו בחשבון, ביקשתי מהנוכחים להציע גורם רפואי אחר מצוות ביה"ח, אשר גישתו הרפואית הינה הקרובה ביותר לגישתם הטבעית של המשיבים, ושהינו בעל גישה פחות "קונבנציונלית" בכל הנוגע למתן טיפול תרופתי בילדים.
15. עו"ס ביה"ח המליץ על ד"ר ***, אשר שימש לדבריו, בעבר כ"רופא טבעוני באיים אקזוטיים בפסיפיק", ו"מאוד מחובר לעולם הטבעוני", וכיום הינו רופא במחלקה.
16. ד"ר *** ניאות להתייצב בתוך דקות ספורות בבית המשפט, והבהיר באופן חד משמעי כי כאשר מדובר בקטין מתחת לששה שבועות ובוודאי כאשר מדובר על פעוטות בגילו של הקטין, הוא אינו מכיר גישות שונות מעבר לטיפול אנטיביוטי, ואינו מכיר גמישות או שוני בהשקפות באופן חד וחלק בארץ ובעולם. ד"ר *** ציין כי קיים קושי לזהות מצב מסכן חיים מבחינה זיהומית במקרה זה ולכן הטיפול חייב להיות שמרני, גם אם הדבר עלול להיתפס כתוקפנות. כן ציין כי המצב בו הקטין הגיע לביה"ח מעיד על כך שיש סכנת חיים. ד"ר *** ציין כי לא ניתן להעניק טיפול אנטיביוטי קצר מעשרה ימים, שכן זכורים לו מקרים שפוספסה אבחנה של דלקת קרום המח (אחרי טיפול אנטיביוטי קצר), ואחרי שבוע שבועיים הקטין חזר עם "סלט במח ועם נזק בלתי הפיך למח".
17. כן יצויין כי נבחנה חלופה של מתן טיפול אנטיביוטי שלא באישפוז ואפשרות זו נשללה ע"י פרופ' **.
18. מדיווח עו"ס ** לתיק, עולה כי המשיבים וילדיהם הקטינים מתגוררים ביער במ.א **. המשפחה אינה מטופלת בשירותי הרווחה. בעבר נעשו שתי פניות אל שירותי הרווחה ב** בעניינם, האחת בתאריך 6.4.15, לאחר שהמשיבה ילדה את ביתה בלידת בית וסירבה כי ביתה תיבדק בביה"ח, והשניה, ביום 23.5.17, עת נמסר לשירותי הרווחה כי המשפחה קיבלה צו הריסה לחלק ממבנה הבית בו הם מתגוררים, והתבקשה נוכחות עו"ס לאור דברי אבי המשפחה כי בכוונתו להישאר עם ילדיו במבנה. לבסוף לא נדרשה התערבות העו"ס, היות והאב יצא עם ילדיו מהמבנה בזמן פעולות ההריסה והתנהגותו היתה למופת, כמדווח.
19. הוריו של הקטין מתנגדים נחרצות הן למתן הטיפול האנטיביוטי והן להמשך אישפוזו של הקטין.
20. בבקשה צויין, כי העמדה אשר הביעו ההורים בפני הצוות הרפואי הינה כי תפיסת עולמם שונה מעולם הרפואה המודרני. הם ציינו בפני הצוות כי חמישה מתוך ששת ילדיהם נולדו בלידת בית, וכולם ללא מעקב טיפת חלב, והם סוברים כי טובתו של הקטין לא להכאיב לו ולא להכניס לגופו חומרים שהוא לא זקוק להם.
21. במהלך פגישתי עם ההורים (אשר מטבע הדברים לא היתה בדרך של טיעון אלא שיחה חופשית מתוך רצון להבין את תפיסת עולמם, את מקור התנגדותם לפרוצדורה הרפואית ובחינת החלופות) הביעו ההורים את התנגדותם הנחרצת לעצם הליך זה, אשר נתפס בעיניהם כהליך בריוני וחצוף של "המערכת" ופגיעה באוטונומיה שלהם כהורים.
22. ההורים ציינו את רצונם לקבל חוו"ד נוספת, אבל לא מגורם המוגדר ע"י "הממסד הציבורי" כרופא, אלא מאדם שמבחינתם מייצג את תפיסת עולמם שהיא הוליסטית, ואשר מנוגדת לתפיסת העולם הקונבנציונלית.
23. לאחר שהאם הבהירה כי הבינה שהגיעו למצב של "קצה" בו התינוק היה כחול קיבלו החלטה להגיע לביה"ח, הוסיף האב וציין כי לכתחילה סברו שבכל רגע נתון הם יוכלו להוציא את הקטין, ואילו אם היו הולכים עם תפיסתם עד הסוף, מתוך אמונה מלאה בקב"ה, לא היו מגיעים לביה"ח. ההורים ניסו להבחין בין מצב בו הקטין "לא נראה טוב" מבחינה מוחשית, כאשר מצבו הקשה היה "נראה לעין" כפי שהיה עובר להבאתו לביה"ח לבין מצבו כיום בו הוא נראה טוב.
24. מקרי "קצה" נוספים בהם הסכימו למתן טיפול רפואי הינם מחלת גזזת בה לקתה ביתם, ומקרה נוסף בו הכיש נחש את בנם, אחיו של הקטין. יחד עם זאת, סבורים ההורים כי כעת, משהוטב מצבו של הקטין, אין הם רואים כל מקום למתן טיפול אנטיביוטי והמשך אישפוז, שכן הנזק שנגרם הן לקטין, הן לאימו והן לשאר הילדים במשפחה – הינו עצום, כאשר מנגד, כאמור, לא זו בלבד שאין הם רואים כל תועלת במתן טיפול אנטיביוטי נהפוך הוא, מדובר בטיפול תרופתי המזיק לקטין בהווה ובטווח הארוך.
25. ההורים התנגדו אף לשימוש בביטוי "חיידק אלים", ביטוי אשר לשיטתם הצוות הרפואי נוקט בו על מנת להפחידם.
26. ההורים ציינו את הקושי בעצם האישפוז. הקושי הנפשי של האם, שזה עתה עברה לידה, בניתוק מסביבתה הטבעית, משאר ילדיה, מביתה, ממיטתה, הקושי הנובע מהעדר היכולת להניק את הקטין (בשעות בהם האם חוזרת הביתה והאב שוהה עם הקטין בביה"ח), באופן המחייב מתן תחליפי חלב לקטין, דבר אשר אף הוא מנוגד בתכלית לתפיסת עולמם.
27. לשיטתם של ההורים, הבריאות הנפשית של האם והנקת הקטין בסביבתו הטבעית, הם הם אלה אשר יביאו לריפוי הקטין.

המסגרת המשפטית:

28. כפי שנפסק בהרחבה מפי חברתי, כב' השופטת ורד רקנטי בתיק א"פ (משפחה טבריה) 16397-04-14 א' כ' נ' ח' כ' (27.05.2014), הפסיקה פירשה בהרחבה את הזכות לכבוד ככוללת את זכותו החוקתית של האדם לקבל החלטותיו באופן חופשי, לרבות החלטות הקשורות להתערבות בשלמות גופו ובחייו.

29. בע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526, 569 (1999) נקבע כי -

"הזכות לאוטונומיה של הפרט אינה מתמצה במובן צר זה, של אפשרות בחירה. היא כוללת גם רובד נוסף – פיזי – של הזכות לאוטונומיה, הנוגע לזכותו של אדם כי יעזבוהו לנפשו.. מזכות זו משתמע, בין השאר, כי לכל אדם חירות מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו."

30. הוריו של קטין הם אפוטרופסיו הטבעיים, ולפיכך, הזכות והצורך בהסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין, נתונה להוריו. בהקשר זה יוטעם כי אף על פי שלשונו של סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינה מתייחסת לבריאותו הגופנית של הקטין, נקבע בפסיקה כי אחריות ההורים טומנת בחובה גם את הדאגה לבריאות הקטין (ר' ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 87).

31. בניגוד לעמדת המשיבים, נקודת המוצא ביחסים בין ילדים, הורים והמדינה היא כי להורים נתונה אוטונומיה בכל הנוגע לגידול ילדיהם, ללא התערבות של גורמים חיצוניים (ר' ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 468 (1984)).
32. כפי שהוסבר היטב בפסק הדין המקיף בתיק אפ' 16397-04-14 הנ"ל, בבסיס הנחה זו עומדים שני טעמים: ראשית, קיימת הנחה כי הוריו של הקטין פועלים לטובתו, כך שההחלטות שמתקבלות על ידם הן ההחלטות הראויות עבורו. שנית, זכותם של ההורים לקיים את חובתם ולגדל את ילדיהם בדרך הנראית להם.
33. סמכות בית המשפט להתערב באוטונומיה של ההורים, בכל הנוגע למתן טיפול רפואי בילדם הקטין, הינה בהתאם לסעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית. בהתאם להוראות הסעיף, מוסמך בית המשפט לנקוט בכל אמצעי הנראה לו לשם שמירת עניינו של קטין, יחד עם זאת במקרה של בקשה לנקיטת אמצעים רפואיים, בית המשפט לא יורה על כך - 

"אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם"

34. בעניין שפר הנ"ל, נקבע כי אפוטרופסותם של ההורים כוללת את הזכות לסרב לטיפול רפואי, אף אם הסירוב עשוי להוביל למות הקטין, אך סירוב כגון זה זקוק הוא לאישורו של בית המשפט. סירוב כגון זה עשוי להוות הפרה של חובת ההורים לנהוג "לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" כמצוות סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית.
35. כידוע, מבחן טובת הילד, הינו מבחן גמיש. בחינת "טובת הילד" בהקשר של נקיטת טיפול רפואי, מצריכה בחינת האמצעי הדרוש לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין. על בית-המשפט לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו. הטיפול הוא "דרוש", במובן הסעיף, אם התועלת הצפויה עולה על הנזק האמור. המבחן הוא מבחן תועלתני, שעל פיו יש לבחור באותה פעולה, אשר תוצאתה תגדיל במידה הרבה ביותר את שמירת שלומו של הקטין, למול הנזק שיגרם באותו טיפול. במסגרת מבחן התועלת מול הנזק יש לבחון האם מדובר בטיפול מידתי, והאם יש בו כדי להיטיב את מצבו של הקטין. טובת הילד דורשת הכרעה במקרה הספציפי העומד לפני בית המשפט (ר' אפ' 16397-04-14 הנ"ל וההפניות הרבות שם).
36. מעבר להוראות החוק שצויינו, יש להזכיר גם את הזכות החוקתית של כל אדם, לרבות ואולי בעיקר, לקטין, לשלמות גופו, כבודו, קדושת חייו, ולהגנה עליהם (סעיפים 1, 2, 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

דיון והכרעה:

37. אקדים ואציין כי התרשמתי משני הורים הרוצים בטובתו של בנם ואשר שמים טובתו של הקטין בראש מעייניהם. הגם שהתרשמתי כי קיימת שונות מסויימת בגישתם של שני ההורים בכל הנוגע לתפיסת עולמם הן את המקרה הספציפי הנוגע לטיפול בקטין והן בעניינים נוספים שעלו תוך כדי המפגש, הם מכבדים זה את דעתו של זה בצורה מעוררת הערכה וכבוד (דבר שלמרבה הצער אינו מחזה נפוץ במקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט לעניני משפחה), ולפיכך חרף השונות בגישות, ב"שורה התחתונה" ההורים מתנגדים לטיפול הרפואי ולאישפוז.
38. בכל הנוגע לעצם מתן הטיפול הרפואי כפי שפורט לעיל – עמדת המומחים הרפואיים חד משמעית: הדרך היחידה המוכרת הינה טיפול אנטיביוטי, ומשלא נשלל החשד לדלקת קרום המח – יש להעניק לקטין טיפול אנטיביוטי המתייחס גם לדלקת קרום המח. המומחים שקלו את כל החלופות בכל הפרקטיקות הנוהגות, ולשם כך הובאה בפניי עמדתם של שני רופאים מהמחלקה, בעלי גישות שונות, האחת, נחשבת לשמרנית, והאחרת, קרובה יותר לגישתם הטבעונית של המשיבים.
39. האפשרות של בחינת מצבו של הקטין לאחר 10 ימי טיפול אנטיביוטי, נבחנה, אף היא נשללה שכן כדברי ד"ר ***, בגיל כה פעוט אפילו רופאים בעלי נסיון רב לא יכולים לזהות מתי יש מצב שמסכן חיים מבחינה זיהומית בנסיבות של הקטין הספציפי הזה. מטעם זה לא ניתן לקבל את גישתה של האם לפיה הם יכולים להבחין כי מצב בו הקטין "לא נראה טוב" מבחינה מוחשית, כאשר מצבו הקשה היה "נראה לעין" כפי שהיה עובר להבאתו לביה"ח לבין מצבו כיום בו הוא נראה טוב.
40. ד"ר *** הדגיש כי בכל הפרקטיקות שהוא מכיר "אפילו של אלה שיש להם יד פחות קלה על האנטיביוטיקה" זו הפרקטיקה המקובלת, ואם אין דיקור תמיד יהיה טיפול אנטיביוטי.
41. ד"ר *** הדגיש כי עם הגעתו של הקטין לביה"ח, נוכח מצבו ניתן לו טיפול אנטיביוטי, ואילו היו ממתינים את אותם היומיים עד להגשת תוצאות הבדיקות שהעידו על הימצאות חיידק אלים בדמו של הקטין, הוא מאמין בכל ליבו שהקטין היה מתמוטט ומת, שכן מדובר בחיידק אלים ביותר.
42. בנסיבות אלה, סיכם פרופ' **, וביקש לאפשר לתת לקטין את הטיפול האנטיביוטי המינימאלי שנדרש ברפואה באופן שישמור על בריאות הקטין ושלומו, קרי - עשרה ימים נוספים של טיפול אנטיביוטי (בסה"כ 14 ימי טיפול).
43. מהאמור לעיל עולה כי גילו הרך של הפעוט שולל כל קיום חלופה טיפולית אחרת, שכן אליבא דכל העוסקים ברפואה על גישותיהם השונות בארץ ובעולם, במצב של פעוט בן פחות מחודש ימים – "אין גמישות ואין השקפות זה חד וחלק" כדברי ד"ר ***, ואין מנוס ממתן טיפול אנטיביוטי.
44. כן הובהר ע"י המומחים, כי הנזק שעלול להיגרם לקטין אילמלא יקבל את הטיפול האנטיביוטי, הינו קריטי – נזק בלתי הפיך למח וסכנת חיים כפי שהבהירו היטב המומחים הרפואיים.

באשר למקום קבלת הטיפול:

45. במסגרת בחינת החלופות, הבהירו ההורים במהלך המפגש עימם, כי יש להם קושי עצום בעצם האישפוז וכי יסכימו להמשך טיפול אנטיביוטי ובלבד שיחזרו לביתם, בכפוף להתחייבות להביא את הקטין מדי יום חרף הקושי הלוגיסטי והכלכלי הכרוך בכך.
46. תחושת ההורים הינה כי האישפוז "קורע" לכל הפחות את אחד ההורים משאר ילדי המשפחה, פוגע בשלוות נפשה של האם, הרגילה לחיות עם בעלה וילדיה באופן מבודד במבנה בתוך היער, רגילה למיטה שלה ושואבת כוחות מעצם שהייתה בביתה עם ילדיה, כוחות אשר אין ספק כי הם מיטיבים עם מצבה הבריאותי. סוגיה נוספת שהעלו ההורים ואשר עמדה לנגד עיני היא הכורח שנכפה על ההורים להזין את התינוק בתחליף חלב ולא בהנקה מלאה (בשעות בהן האב שוהה ליד מיטת הקטין).
47. במהלך הדיון שהתקיים, התבקש פרופ' ** להתייחס לאפשרות זו של שחרור הקטין והבאתו מדי יום לביה"ח, וציין כי אינו ממליץ על כך( עמ' 3 ש' 28 ואילך). יחד עם זאת, נוכח עמדת ההורים במהלך המפגש ביניהם, נעשה "מרתון" נוסף של בירורים בשני ערוצים:
48. האחד: מול הנהלת ביה"ח על מנת לבחון אפשרות שחרור הקטין לביתו במצבו הנוכחי, והבאתו מדי יום לביה"ח לשם טיפול אנטיביוטי תוך ורידי והשני: מול לשכת הרווחה במ.א ** על מנת לבחון אפשרות של סיוע במימון מוניות לביה"ח מדי יום למשך תקופת הטיפול (בהעדר רכב תקין למשיבים).
49. יצויין, כי נכונות כל הגורמים שעסקו במלאכה למצוא פתרון שעולה בקנה אחד עם אמונתם ודרך החיים של המשיבים, ומנגד אינו פוגע בשלומו של הקטין, ראויה לכל הערכה. אמנם, גורמים אלה מוגדרים בפיהם של המשיבים בשם הכוללני "המערכת" אולם בפועל מדובר במקבץ של אנשים בעלי תפקידים שונים, אשר עושים מלאכתם נאמנה, במסירות ובזמינות מלאה.
50. לאחר בירור והתייעצות דחופה שנעשתה ע"י פרופ' ** עם מנהל ביה"ח, הודיע פרופ' ** כי במצבו של הקטין לא ניתן לתת טיפול אנטיביוטי ללא מעקב רפואי צמוד ושחרורו אינו אפשרי מבחינת אחריות מקצועית, מוסרית, אתית (ואולי אף ביטוחית – אולם סוגייה זו לא התבררה עד תום שכן לא זה היה הטעם העיקרי לשלילת החלופה). יובהר כי לא ניתן להחדיר מחט מדי יום לוורידיו של הקטין, ולפיכך הדבר מחייב הותרת הוונפלון בווריד, דבר שאינו מאפשר שחרורו של הקטין בוודאי שלא כיום במצבו הרפואי. יחד עם זאת הבהיר פרופ' ** כי הדבר ייבחן פעם נוספת בעוד מספר ימים. בנוסף הציע בית החולים את מירב התנאים המאפשרים למשפחה את השקט והפרטיות להם היא זקוקה לרבות חדר פרטי במחלקה (דבר אשר כבר נעשה כיום), והביע נכונות לסייע בהטבת תנים נוספים, בהתאם לבקשת המשפחה.
51. בכל הנוגע לסיוע של לשכת הרווחה – לאחר בירור שנעשה מול עו"ס ** ומנהלת מחלקת הרווחה במ.א ** – ייעשה כל מאמץ לסייע למשפחה במימון מוניות  (בין אם הקטין ישוחרר ובין אם לא, על מנת לסייע להוריו להתנייד בין ביה"ח למקום מגוריהם), ובלבד שהאב יסור ללשכת הרווחה וימסור את הפרטים והטפסים הרלבנטיים הנחוצים לפתיחת תיק ברווחה. יצויין כי בלשכת הרווחה הביעו נכונות שלא "לכפות" על המשפחה בניית תוכנית טיפול כוללת (נוכח התנגדותם העקרונית למעורבות לשכת הרווחה), וכי הם יתבקשו למסור את הפרטים והטפסים הנחוצים לשם הסיוע הנקודתי המבוקש. גישה זו של לשכת הרווחה במועצה, המנסה למצוא את האיזון העדין בין הכללים למתן סיוע לבין השמירה על תפיסת עולמם של המשיבים, אף היא אינה ברורה מאליה וראויה להערכה.
52. אינני מתעלמת משיקולים אלה של חשיבות שהות המשפחה באופן מלוכד בביתה, במקומה הטבעי, ובפגיעה בשגרת ההנקה המלאה של הקטין. יחד עם זאת לעומת הנזק שעלול להיגרם לקטין, ללא מתן הטיפול – הכף נוטה לטובת שלומו חייו ובריאותו של הקטין הספציפי, חרף הקושי הנפשי של בני המשפחה.
53. כן ר' לעניין זה הדברים שנפסקו בתמ"ש (י-ם) 24638-02-14 מרכז רפואי שערי צדק נ' א.ר (19.2.14) לפיהם סעיף 68(ב) אינו מורה לבית המשפט להתחשב בשלומם הגופני או הנפשי של קרובי משפחה, כלשון כב' השופט דניאל טפרברג –

"עם כל ההבנה והאמפטיה לעמדת ההורים, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעתו של פרופ' רכס, כי "ילד מונשם יותר קשה ממות" וכי "אם תהיה מונשמת אין לנו יותר חיים, לא נוכל לעמוד בילד מונשם", עמדת בית המשפט היא כי יש עדיפות לחיים, וכי סעיף 68(ב) לחוק הכשרות אינו מורה לבית המשפט להתחשב בשלומם הגופני או הנפשי של קרובי המשפחה"

54. יובהר כי משנפסלה האפשרות של שחרור הקטין, חזרו בהם ההורים מהסכמתם למתן הטיפול האנטיביוטי.
55. מכל האמור לעיל עולה כי בהעדר כל חוו"ד רפואית לפיה ניתן להימנע מטיפול אנטיביוטי במצבו של הקטין הספציפי שעניינו נדון בפני, לא ניתן לקבל את עמדת ההורים להימנע מטיפול אנטיביוטי.
56. אין חולק כי בעקבות הטיפול האנטיביוטי, חלה הטבה במצבו של הקטין שכאמור הגיע לביה"ח במצב של היפותרמיה (חום גוף נמוך) כיחלון וחמצת (היצטברות חומצה בדם) . כנגד גישתם ההוליסטית של ההורים, עומדת גישה טיפולית שאף היא במידה מסויימת "הוליסטית" לכל הפחות במובן המילולי של המילה קרי – כוללת. כלומר, לא ניתן לתת טיפול אנטיביוטי במשך ימים ספורים ולהפסיקו מייד עם ההטבה במצבו של הקטין, שכן הסכנה הזיהומית אינה נראית לעין בגיל זה.
57. בהעדר אפשרות למתן טיפול אנטיביוטי תוך וורידי לקטין שהתגלה חיידק בגופו שלא במסגרת של אישפוז ולא במסגרת של מעקב רפואי אין מנוס אלא להורות על המשך טיפול אנטיביוטי לקטין במסגרת של אישפוז. אין ספק כי בהכרעה זו הפך בית המשפט, בעל כורחו, לחוליה נוספת בשרשרת המכונה בפי ההורים כ"מערכת" שנתפסת בעיניהם כדורסנית, ואני מצרה על כך.
58. כפי שאבי הקטין הביע בפני, התערבותו של בית המשפט, מפקיעה את הסמכות ההורית מידי ההורים, ואינה עולה עם טובתו של הקטין - כפי שזו נתפסת בעיני הוריו. אולם משהגיעה ההכרעה לפתחו של בית המשפט, שומה עליו לבחון את טובתו של הקטין בהתאם לקריטריונים ולשיקולים שפורטו לעיל, כאשר נקודת האיזון בין השיקולים השונים, שונה מנקודת האיזון של המשיבים במקרה זה. ככל שהנזק שעלול להיגרם לקטין בהימנעות ממתן הטיפול הרפואי, חמור כך תגבר הנטיה של בית המשפט להתערב באוטונומיה של ההורים, בעיקר כאשר עסקינן בטיפול רפואי שאמנם בעיני המשיבים נראה "דראסטי" אולם אין חולק כי בעולם הרפואה קיימים טיפולים דראסטיים ממנו. במקרה זה הנזק החמור שעלול להיגרם חלילה לקטין במידה שלא יקבל את הטיפול בתנאי אישפוז הוא כה חמור, שאין מנוס אלא להתערב באוטונומיה של הוריו ולהורות על מתן הטיפול האנטיביוטי.
59. נסיונות כנים שנעשו מצד כל העוסקים במלאכה למצוא איזון בין עמדתם וגישתם של בני המשפחה, לרבות טובתם ושלומם הנפשי של הוריו, לבין מתן טיפול רפואי הולם קטין, לא צלחו, למרבה הצער. בטוחני כי המעטפת התומכת והאוהבת של הוריו, יסייעו לו להתגבר בעתיד על התוצאות של מתן הטיפול האנטיביוטי, השהות באישפוז והעובדה כי קיבל תחליף חלב במשך תקופה מסויימת בחייו. סבורני כי מתן הטיפול אף עולה בקנה אחד במידה מסויימת אף עם אמונתם של ההורים, נוכח הציווי האלקי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד' טו).

לסיכום:

60. לאחר שקילת מכלול השיקולים ונסיבות המקרה דנן, לאחר ששמעתי את עמדות המומחים הרפואיים לאחר ששמעתי את הורי הקטין ושקלתי את רצונם, לאחר שמיעת ב"כ היועמ"ש, עו"ס ביה"ח ולשכת הרווחה במ.א ** , וכן לאחר ששקלתי את החלופות הקיימות, אני סבורה כי במקרה זה טובתו של הקטין מחייבת המשך אישפוזו של הקטין ומתן טיפול אנטיביוטי למשך תקופה של עשרה ימים נוספים (ובסה"כ 14 ימים), וכך אני מורה.
61. ככל שניתן יהיה לשחרר את הקטין לביתו בטרם חלוף 14 ימים הטיפול – כמובן שביה"ח יהא רשאי לעשות כן ללא צורך בקבלת אישור שיפוטי.
62. המזכירות תמציא לצדדים לאלתר ותסגור את התיק.
63. כן תמציא המזכירות למשיבים העתק מפרוטוקול הדיון (באמצעות עו"ס ביה"ח).

ניתן היום,  א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.