היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

השופט י' דנציגר:

           עניינה של העתירה בבקשת העותרים לבטל את פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר עסקו בשאלה מהו הדין החל על תביעותיהם של בעלי רכב ומשתמשי קבע בו, שהוגשו לפני יום 1.3.2012, לאור ההלכה שנקבעה בבג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.2.2012) (להלן: עניין חסן).

רקע

1. במסגרת פסק הדין בעניין חסן דן בית משפט זה בשאלת חוקתיותו של סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה או החוק). סעיף 9א(ב) לחוק קבע חזקה חלוטה לפיה מי שבבעלותו או בשימושו כלי רכב נחשב כבעל הכנסה בגובה גמלה להבטחת הכנסה, ולפיכך אינו זכאי לגמלה (להלן: הדין הישן). בית משפט זה (הנשיאה בדימ', השופטת ד' ביניש) קבע כי פגיעתו של סעיף 9א(ב) לחוק בזכות לקיום מינימאלי בכבוד אינה מידתית ומשום כך אינה עומדת במבחני החוקתיות. על רקע זה הורה בית המשפט על בטלותו של הסעיף דנן. בית המשפט עמד על כך שמאחר שהמדינה תידרש לגבש הסדר חלופי במקום ההסדר שהוכרז על בטלותו, אין מקום להורות על בטלות סעיף 9א(ב) לחוק לאלתר, ויש לאפשר למחוקק שהות לצורך גיבוש הסדר חדש. משכך, נקבע כי הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין (1.3.2012) (להלן: תקופת הביניים), כלומר החל מיום 1.9.2012. בית המשפט ציין כי "טוב יהיה" אם המוסד לביטוח לאומי יקבע הסדר ביניים המביא בחשבון את קביעותיו של פסק הדין לתקופת הביניים עד לכניסתו של הסדר סטטוטורי חדש לתוקף, וכי בכלל זה תוחל פרשנות מצומצמת למונח "שימוש" הקבוע בחוק.

2. בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין חסן, לצד הכנת התיקון לחוק, קבע המוסד לביטוח לאומי הסדרי ביניים, אשר צמצמו את פרשנות המונח "שימוש", שהיה קבוע בסעיף 9א(ב) לחוק והשולל זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, באופן משמעותי. בהמשך לאמור, תוקן סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה (תיקון מספר 40), התשע"ב-2012 (להלן: התיקון לחוק). התיקון לחוק החיל למעשה את ההסדר החדש שנכנס לתוקפו ביום 1.9.2012 על תקופת הביניים, ובכך ייתר את הצורך בעיצוב הסדר ביניים לתקופה זו.

3. העתירה דנן תוקפת שני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה במסגרת עב"ל 28956-08-11 גבירץ נ' המוסד לביטוח לאומי (9.11.2015), והתיקים שנדונו במאוחד עם תיק זה (להלן: עניין גבירץ) ועב"ל 41933-04-14 ליהוד נ' המוסד לביטוח לאומי (7.9.2016) והתיק שנדון עמו במאוחד (להלן: עניין ליהוד), אשר עסקו, כאמור, בשאלה מהו הדין החל על תביעות לגמלת הבטחת הכנסה התלויות ועומדות בבתי הדין האזוריים לעבודה שהוגשו לפני יום 1.3.2012, כפי שיפורט להלן.

           במסגרת עניין גבירץ קבע בית הדין הארצי לעבודה (בהתאם לחוות דעתה של השופטת ר' רוזנפלד אליה הצטרפו סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה ונציגי הציבור מר אליהו בן גרא ומר יצחק דויטש, ובניגוד לדעתו החולקת של הנשיא י' פליטמן) כי בהינתן קביעותיו של בית משפט זה בעניין חסן, בדבר אי החוקתיות שדבקה בדין הישן, כמו גם המלצותיו לגבש הסדרי ביניים לתקופת הביניים שעד לכניסתו של התיקון לחוק לתוקף, לא ניתן להחיל על ההליכים התלויים ועומדים את הדין הישן. בית הדין הארצי עמד על כך שהמלצתו של בית משפט זה ליצירת הסדר ביניים מיוחד היא מעין "פטור חוקתי", המבוסס על ההנחה כי לא סביר ליתן החלטה על פי הוראותיו של חוק שנקבע כי הוא איננו חוקתי. עם זאת, נמצא כי בדין החדש לא נקבע הסדר מיוחד ביחס להליכים התלויים ועומדים, בהם ניתנו החלטות המוסד לביטוח לאומי על פי הוראות הדין הישן. על רקע זה קבע בית הדין הארצי אמות מידה פרשניות לבחינת אותן תביעות תלויות ועומדות לגמלת הבטחת הכנסה, בהתאם להנחיותיו של בית משפט זה בעניין חסן. אמות מידה אלה מביאות בחשבון את שווי הרכב, ובכלל זה את שווי הרכב ליחיד לעומת שווי הרכב למשפחה, ואת השאלה האם התובעים נהגו מנהג בעלים ברכב. נקבע כי כלל התיקים התלויים ועומדים בבתי הדין האזוריים יידונו בהתאם לאמות מידה אלה.

           עניין ליהוד עסק במקרים בהם נדחו תביעות התובעים לגמלת הבטחת הכנסה מן הטעם של שימוש קבע ברכב ומנהג בעלים ברכב, טרם פרסומו של פסק הדין בעניין גבירץ. במסגרת הדיון בתיק זה, ביקשו המוסד לביטוח לאומי והיועץ המשפטי לממשלה לשוב ולבחון את הלכת גבירץ, בטענה כי המנגנון שנקבע בה מביא לתוצאה בלתי מסתברת, שלפיה מצבו של מי שתביעתו תלויה ועומדת ומתייחסת לתקופה הקודמת ליום 1.3.2012, יהיה טוב יותר ממי שחלות עליו הוראות התיקון לחוק. בית הדין הארצי (הנשיא י' פליטמן, השופטות ר' רוזנפלד וס' דוידוב-מוטולה, ונציגי הציבור, מר שי צפריר ומר אמנון גדעון) דחה עמדה זו על יסוד טעמים עליהם עמד בהרחבה בפסק דינו, והדגיש כי הלכתגבירץ "שרירה וקיימת ואיננה עומדת כשלעצמה לבחינה חוזרת בהיבטה העקרוני".

טענות הצדדים