הטלת שעבוד צף על נכסי יחיד - עניין למחוקק ולא להכרעה שיפוטית

השופט ס' ג'ובראן:

1.        בפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' גל, צ' זילברטל ונ' סולברג) מיום 30.11.2005 בע"א 6063/05, אשר קיבל את ערעורו של המשיב 1 על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים מיום 9.1.2005 בה"פ 529/04.

           ביום 27.6.2007 נתן בית משפט זה רשות ערעור על פסק הדין והורה לצדדים להגיש את סיכום טיעוניהם בכתב.

2.        השאלה המשפטית העומדת להכרעה הינה האם ניתן להטיל שעבוד צף על נכסיו של יחיד. בית משפט השלום השיב הלכה למעשה ב-לאו על שאלה זו, ואילו בית המשפט המחוזי השיב ב-הן. נסקור בקצרה את ההליכים שקדמו לבקשה זו, בטרם נידרש אף אנו לסוגיה.

רקע עובדתי

3.        דוד בר לבב ז"ל (להלן: המנוח), ניהל חנות לממכר עתיקות ברובע היהודי בירושלים. לאחר מותו פתח המשיב 1 (להלן: המשיב) בהליכים למימוש משכון אשר רבץ על העיזבון. בהודעת המשכון אשר נרשמה לטובתו של המשיב מיום 19.9.2003 (מש/1) צויין כי:

"כל התכולה המצויה ואשר תמצא מעת לעת בחנות הנקראת "מטבע העתיק" ברחוב חב"ד 31 ירושלים, משועבדת בזה, בשיעבוד צף, לרבות מטבעות עתיקים, תליונים, פסלונים, כלי חרס, עתיקות, מטבעות משובצים בזהב, עגילים למיניהם, דברי זכוכית וחלקי זכוכית עתיקים".

           כמו כן נרשמה הודעת משכון נוספת מיום 12.6.2000 לטובת המשיב 2, אשר לא ערער לבית המשפט המחוזי ועל כן עניינו לא יידון כאן.

4.        מנהל העיזבון, המערער 3 דנן, הגיש בקשה לבית משפט השלום כי יינתן סעד הצהרתי בדבר בטלות המשכון בהיותו שעבוד צף  אשר נעדר כל תוקף משפטי.

           בית משפט השלום (כבוד השופט ר' וינוגרד) העניק למערערים את הסעד ההצהרתי וקבע כי המשכון אכן אינו תקף. בפסק דינו סקר בית משפט השלום את עמדות המלומדים בנושא הנדון, בחן את השקפת המשפט העברי בשאלה משפטית זו, והגיע למסקנה כי במישור העקרוני יש מקום להכיר בהסדר של שעבוד צף עבור יחיד. אולם שיקול משפטי-סוציאלי הביא את בית משפט השלום למסקנתו המעשית כי במבנה הנוכחי של דיני פשיטת הרגל אין מקום להכרה בהסדר זה. זאת היות וחייב עשוי למצוא את עצמו כבול לשעבוד הצף אף לאחר הליך של פשיטת רגל וללא האפשרות, המנחה את רציונאל הליך פשיטת הרגל, לפתוח דף חדש.

5.        על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המשיב בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות מסוימות יש להכיר בשעבוד צף על נכסי יחיד. בית המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה כי על פי המצב הנוהג אין הכרה של הדין הישראלי בשעבוד צף על נכסי יחיד אולם הכרה שכזו לא תעמוד בסתירה לדין הישראלי והגיעה העת להכיר בשעבוד מסוג זה על דרך של פיתוח הלכתי. בין נימוקיו ניתן מקום מרכזי לחשיבות השמירה על חופש החוזים ועל זכותם של צדדים לעצב את אופי ההסכמים בינם, כל עוד אלו אינם נוגדים את תקנת הציבור ואינם בלתי חוקיים או בלתי מוסריים. בית המשפט המחוזי צמצם את הלכתו החדשה לנסיבות המקרה קרי לנכסים עסקיים המצויים בבית עסקו של החייב. בכך יובטח כי השעבוד לא יחול על נכסים פרטיים של החייב, ובכך תבוא על פתרונה בעיית תחולתו של השעבוד אף לאחר הליך פשיטת רגל. עוד מציין בית המשפט המחוזי כי מקרה זה הינו מקרה "קל" באופן יחסי שכן מדובר בשעבוד המוגבל לחנותו של המנוח, ללא פגיעה בצדדים שלישיים, אשר מימושו הינו עקב פטירתו של המנוח ולא עקב פשיטת רגל של החייב.

טענות הצדדים

6.        לטענת המבקשים, שגה בית המשפט משיצר הלכה ממוקדת לנסיבות המקרה דהיינו: שעבוד נכס עסקי בלבד, כאשר החייב אינו בין החיים בעת מימוש השעבוד, וכאשר לא מעורבים צדדים שלישיים. הלכה ממוקדת זו מותירה מקום רב של חוסר וודאות לגבי מקרי ביניים בהם אין בהירות בשאלת תוקפו של שעבוד צף בנכסי יחיד. עוד סבורים המערערים כי שגה בית המשפט משהכריע בדבר תקפות השעבוד בדיעבד לאור נסיבות עתידיות אשר לא ניתן היה לשערם בעת קביעת המשכון - קרי מות החייב והיעדרו של צד שלישי. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו כי מדובר במקרה קל בו לא מעורבים צדדים שלישיים שכן במידה ויש לעיזבון נושים נוספים הרי שההכרעה במקרה דנא עשויה להשליך על גובה הסכום אשר יוחזר לאותם נושים כנגזרת משאלת הקדימות בין הנושים.

           בנוסף טוענים המערערים כי היה על בית המשפט לאמץ את עמדתם של מלומדים רבים המתייחסים בשלילה לאפשרות ההכרה בשעבוד צף לנכסי יחיד.

           לבסוף, גם אם סבור בית המשפט כי יש להכיר בשעבוד צף לנכסי יחיד הרי שהדרך הנכונה הינה הליכה בתלם החקיקתי שכן אין זה ראוי ליצור זכות קניינית מכוח פרשנות, קל וחומר לענייננו כאשר מדובר ביצירת זכות קניינית בעלת תחולה רטרוספקטיבית.

7.        בתשובתו טוען המשיב כי שתי הערכאות דלמטה הביעו עמדה עקרונית זהה כי יש לאפשר שעבוד צף על נכסי יחיד. עוד מפנה המשיב לעמדות מלומדים התומכים בעמדה זו.

           המשיב מדגיש את חשיבות מתן התוקף לכוונת הצדדים אשר אינה מוטלת בספק והיא ליצור שעבוד צף. כמו כן טוען המשיב טענת עשיית עושר ולא במשפט כי לאחר שהעותר נהנה מן הטוב שבשעבוד, מושתק הוא כעת מלטעון כנגדו.

           עוד מציין המשיב כי לאור סעיף 3 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) המאפשר הקמה של חברה על ידי בעל מניות אחד (להלן: תאגיד יחיד או עסק פרטי), הרי שאין הבדל דה-פקטו בין תאגיד יחיד הרשאי לשעבד שעבוד צף לבין עסק של יחיד בלתי מאוגד (להלן: עסק יחיד) המבקש לשעבד נכסים עסקיים בשעבוד צף.

           המשיב סבור כי אופי ותוקף השעבוד אינם נגזרים אך לפי יום הטלתו אלא אף לפי תוצאותיו בעת מימושו. במקרה דנן התוצאות הן מוגבלות שכן אין מדובר בפשיטת רגל כי אם בפטירת החייב.