הטלת מאסר על אשה המסרבת לקבל גיטה

לפנינו בקשת המבקש להטיל על האישה מאסר כאמור בהוראות סעיף 3(א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995.

נקדים ונאמר, כי יסודות הדין הנוגעים להחלטה המבוקשת התבררו בהרחבה כבר בהחלטתנו מיום ט' באייר תש"פ (3.5.20). החלטה דנן הינה המשך ישיר של החלטותינו מיום י"ט באדר תשע"ט (24.2.19) ומיום כ"ב באייר תשע"ט (27.5.19) ומיום כ"ד באלול תשע"ט (24.9.19), בהן פורטו בהרחבה נתוני המקרה שלפנינו, וכן פורטו העילות לחיוב הגט מיידית. כמו כן, התבררו הכללים והיסודות להטלת סנקציות וקנסות נגד סרבן או סרבנית גט, הן מבחינת ההלכה והן מבחינת החוק, באופן כללי וגם בנוגע לנידון דידן.

כל מה שהתבאר בהחלטות אלו, הינו הבסיס להחלטה דנן, בבואנו לשקול אם עלינו לנקוט בסנקציה החריפה ביותר – מאסר, ובמיוחד כאשר צו המאסר מוצא נגד אשה צעירה לימים.

כדי לקבל החלטה נכונה בענין שלפנינו, עלינו לקבל את התמונה המלאה של המקרה עליו אנו דנים. לפיכך, סקירת האירועים המשפטיים הנוגעים לעניין ובה גם תמצית הנכתב בהחלטות הנזכרות למעלה, תוצג כפתיח להחלטה זו.

סקירת השתלשלות האירועים – המשפטיים במקרה שלפנינו

המקרה שלפנינו הינו אחד ממקרי העגינות הקשים ביותר שפגש בית הדין.

המדובר, בזוג צעירים, האשה בשנות העשרים לחייה והאיש בשנות השלושים המתקדמות לחייו. הצדדים נקשרו זה לזו בנישואין כדמו"י.

אך כבר בליל כלולותיהם החלה מריבה קשה. ונישואיהם לא החזיקו אפילו את ימי ה"שבע ברכות" ולאחר שלושה ימים של מריבות וקטטות, הצדדים נפרדו זה מזו.

מאז אין כל קשר בין הצדדים, והם נפגשים רק בשדות המלחמה המשפטיים, בערכאות השונות. יצוין עוד, כי הצדדים לא קיימו יחסי אישות מלאים מעולם.

לאחר דיונים מקיפים בענין קבע בית הדין כי תביעת האשה לשלום בית אינה כנה, ונתבעה בחוסר תום לב רק כדי לעגן את המבקש ולהכריחו להיכנע לתכתיביה ודרישותיה בעניינים הכספיים.

בפסק הדין שניתן על ידינו ביום י"ט באדר תשע"ט (24.02.2019), הארכנו (פסק הדין פרוש על פני 35 עמודים), בביאור העילות לחיוב הגט. כמו כן, בית הדין הכריע כיצד יהיה הסדר הדיוני (סידור הגט קודם ואחר כך השלמת הדיון בכתובה). שאלה זו הייתה אחת השאלות המרכזיות והעיקריות בפסק דין זה, לצד ההכרעה בסוגית חיוב הגט.

כבר אז קבע בית הדין (בעמוד 34) כדלהלן:

"לפי הטענות הברורות שיש לפנינו היום ולפי הנתונים שהתבררו כבר בשלב זה של הדיונים, בוודאי יש לחייב את הצדדים להתגרש מיידית. זוהי גם בלי ספק טובתם של שני הצדדים, לשחרר את עצמם מכבלי העיגון ולקנות לעצמם את האופציה לבניה חדשה וטובה של החיים עם בן/בת זוג מתאים. ואין לעכב את חרותם של הצדדים להינשא עד לסיום שאר ההליכים שכפי הרגילות ניתן להעריך כי עלולים לקחת עוד פרק זמן לא קטן (עם אופציה לערעורים וכו').

שנית, ברור כי כל צד לא יפסיד מכך שהצדדים יתגרשו. זכאותה/אי זכאותה של האשה לכתובה תתברר בקצב הנצרך לדיון זה וההכרעות יתקבלו בעניין עם השלמת הברור בסוגיה זו. אך אין זה מונע מבית הדין להכריע בענין הגירושין ובענין ביצוע הגירושין קודם המשך הדיון בשאר העניינים.

שלישית, הכא הצדדים חייבים להתגרש על פי הדין בהקדם האפשרי, ויש אף דין כפיה על הגט. הן מחמת העיגון והן מחמת הפרוד המוחלט, והן מחמת לאפרושי מאיסורא שלא יכשלו בעבירות בהיותם פרודים והן מחמת זכותו/חובתו של הבעל לקיים מצוות פריה ורביה. מכל האמור, אין ספק כי יש לכפות את הצדדים על הגט ויפה שעה אחת קודם ואין האשה יכולה לעכב עד לסיום הדיון בכתובה."

לאור האמור החליט בית הדין כדלהלן:

"1. הצדדים חייבים להתגרש מיידית ויפה שעה אחת קודם.

      ...