החלטת בה נדחתה טענת המערער כי יש לו זכות אוטומטית לחקור את מוסרי ההודעות בחקירה נגדית

מבוא וטענות הצדדים

1. התיקים המאוחדים שלפניי עניינם בשומות מס הכנסה לגבי שנות המס 2008-2013 שהוצאו למערער.

המערער הודה במסגרת הסדר טיעון על עובדות כתב אישום מתוקן ובין היתר על כי ניהל וארגן בשנים הרלוונטיות משחקי הימורים אסורים.

לאור הודאתו זו של המערער, המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה אך לשאלה מה היה גובה הכנסתו החייבת של המערער מניהול ההימורים.

2. במסגרת פשיטות של משטרת ישראל על דירות המגורים, בהן נערכו משחקי ההימורים, נתפסו מחברות שכללו בין היתר רישומים על סכומים שנמשכו מרווחי ההימורים.

על בסיס הרישומים באותן מחברות ועל בסיס העדויות שנגבו על ידי משטרת ישראל והיחידות החוקרות ברשות המיסים מדילרים שעבדו בהימורים, מלקוחות מהמרים, מספקים ונותני שירות ומעובדי המערער, קבע המשיב את הכנסתו החייבת של המערער על דרך האומדן.

בקציר האומר ייאמר, כי על בסיס המחברות וההודעות השונות קבע המשיב את ההכנסה הממוצעת היומית בכל דירה ודירה בה נוהלו המשחקים ונתון זה הוכפל בתקופת ההחזקה בכל אחת מהדירות. מסכומי ההכנסה נוכו הוצאות שונות וכך נקבעה ההכנסה החייבת שיוחסה למערער. יוער כי על עצם ניהול משחקי ההימורים ועל תקופות ההחזקה בדירות השונות אין מחלוקת בין הצדדים שכן המערער אישר זאת בהודאתו על עובדות כתב האישום המתוקן.

3. המערער טוען כי השומה שהוצאה לו אינה סבירה, בין היתר משום שהתחשיב שבבסיסה נעשה על דרך של הכפלות, על בסיס ממוצע יומי של הכנסות שאינו מדויק, וכל זאת מבלי להתחשב בתקופות בהן דירות ההימורים לא הופעלו ומבלי להתחשב בהוצאות האמיתיות בהן עמד.
4. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים (מטעם המערער הוגש רק תצהיר עדות אחד שניתן מטעמו), וכשלושה שבועות לפני מועד ההוכחות, הגיש המערער בקשה לזימונם של 37 עדים!

לגבי 19 מהעדים, מדובר במי שמסרו הודעות בהליכי החקירה והודעותיהם צורפו לתצהיר העדות הראשית של נציג המשיב בהתאם לתקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט-1978.

לגבי 18 העדים הנוספים, למרות שגם הם נחקרו במסגרת ההליך הפלילי וחלקם אף מסרו הודעות, המשיב לא צרף את הודעותיהם לתצהיר מטעמו ולא ביקש להסתמך עליהן כראיה בהליך.

5. המערער מבקש מבית המשפט כי יורה למשיב לזמן את העדים שהודעותיהם צורפו לתצהיר מטעמו וכן מבקש את זימונם של עדים נוספים בנימוק שאינו יכול להביאם לעדות ללא התערבותו וסיועו של בית המשפט.
6. המשיב מתנגד לבקשת המערער לזימון העדים ומכאן הצורך בהכרעתי בבקשה.

בתמצית, המשיב טוען כי יש בבקשת המערער כדי להפוך את סדר הבאת הראיות בערעור מס ולהפר את הכלל הבסיסי לפיו המערער הוא הפותח בהבאת הראיות ושעליו להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת".

המשיב מציין כי הלכת גני ירושלים (רע"א 630/18 מנהל מס ערך מוסף רמלה נ' גני ירושלים בע"מ (02.05.2018)) לא כיוונה לפגוע במועדים להגשת הראיות ובסדר הבאתם. המשיב סבור כי השימוש שמבקש המערער לעשות בהלכת גני ירושלים חורג הרבה מעבר למה שנאמר בה.

לטענת המשיב, יישום הלכת גני ירושלים מוגבל אך למצב בו הנישום מבקש לזמן את העדים, שהודעותיהם צורפו לתצהיר המשיב, על מנת לקעקע את אמינות ההודעות משום שהיו נגדו ולא לטובתו. ברם, הלכת גני ירושלים לא כיוונה למצב בו העדים שזימונם מבוקש הם עדים "מטעם הנישום" כאשר מטרת עדותם בבית המשפט היא לבסס את טענותיו של המערער בערעור ולתמוך בהן ולהרחיב את היריעה שהוצגה בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

על מנת להעיד את מוסרי ההודעות מטעמו, היה על המערער להקדים ולהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם וזאת במסגרת המועדים שקצב לו בית המשפט להגשת ראיותיו בכתב. בכל מקרה, לא ניתן כיום להגיש תצהירים מטעמם לאחר שכבר הוגש תצהיר המשיב וטענותיו וראיותיו פרושים בפני המערער באופן שהופך את סדר הבאת הראיות בהליך ותוך פגיעה בזכויותיו של המשיב.

7. המערער טוען כי בהתאם להלכת גני ירושלים אין מניעה כי יותר לו לזמן את העדים שהודעותיהם צורפו לתצהיר המשיב על מנת לחקור אותם בחקירה נגדית. לשיטתו, מדובר בעדים אשר עדותם רלוונטית למחלוקת בין הצדדים ו"אקוטית לצורך הגעה למס אמת". המערער טוען כי על שיקולי צדק לגבור על שיקולי פרוצדורה ויש לחתור לשומת מס אמת. המערער טוען כי אי היענות לבקשתו לזימונם של 37 העדים, על בסיס פרוצדוראלי גרידא, עלולה להסב לו נזק בלתי הפיך.