החלטה על כיבוד רצון קטין בן 17 שמתנגד לקשר עם אביו

הרקע והשתלשלות העניינים

הצדדים הינם בני זוג אשר נישואיהם עלו על שרטון ודרכיהם נפרדו עוד בשנת 2015. לצדדים שלושה ילדים:

א. (בגיר) – יליד 2002

ב. – יליד 2005

ג. – יליד 2008

עניינם של הצדדים נדון בעבר בבית הדין הרבני, לרבות עניין הקשר עם הקטינים, ואף הוגשו לתיק עמדות גורמי טיפול והצדדים הופנו לטיפול לצורך חידוש הקשר בין האב לקטינים א' (שהיה קטין אז) וב'. אולם, התיק בבית הדין הרבני נסגר לדברי הצדדים עוד בחודש פברואר 2020.

לטענת האב, א' וב' ניתקו עמו את הקשר עוד בחודש ינואר 2020 ומאז מאי 2020 לא פגש בהם. לדבריו קיים ניכור הורי המתבצע על ידי האם וקיימת סרבנות קשר מוחלטת מצדו של הבן ב' מזה זמן רב, למעלה משנתיים. עם זאת, הקשר עם הקטין ג' טוב ויציב, על אף שהאב חושש כי ג' יושפע מאחיו ואימו ויבחר אף הוא לנתק את הקשר עם האב.

האם מצידה טענה כי הילדים בחרו לנתק את הקשר עם האב וזאת עקב התנהגותו כלפיהם אשר פגעה בהם אנושות. לטענתה שיתפה פעולה עם הטיפול ואף היה טיפול של גורמי הרווחה ואולם מאז מאי 2020 לא המשיך הטיפול ואף האב לא יזם כל פניה לילדיו עד לפניותיו לבית המשפט במסגרת הליך הי"ס (שקדם להליך זה). לדבריה משך תקופה ארוכה האב היה פסיבי ולא פעל לחידוש ושיקום הקשר עם הבנים הגדולים.

טרם הליך זה התנהל בפני הליך י"ס במסגרתו אף התקיים דיון ארוך ומשמעותי ומונתה לקטינים אפוט' לדין, אשר מונתה בהמשך גם בהליך זה והגישה מספר עמדות מהותיות לתיק. במסגרת הליך הי"ס מצאתי לתת משקל מכריע לרצון הקטין ב' שלא לכפות עליו קשר עם האב, או למצער לחייבו להתחיל בהליך של בירור טיב הקשר אצל מומחה ל"ניכור הורי". משכך לא מצאתי, אז, לקבל את הבקשה למינוי מומחה.

עם זאת, משסברתי כי מצבו המורכב של ב' מחייב מעורבות של גורם טיפולי ומשאף האפוט' לדין והאם סברו כך והקטין, באמצעות האפוט' לדין, מסר כי ישתף פעולה עם טיפול אצל גורם טיפולי שיטפל בו באופן פרטני, מצאתי להורות על הפנייתו של הקטין לטיפול רגשי על מנת לסייע לו, וזאת ללא כל קשר לחידוש הקשר עם האב.

על מנת שניתן יהיה לבנות קשר של אמון בין הקטין למטפל/ת, ומשהקטין כבר "שבע טיפולים" – כך לדברי האפוט' לדין ואף לדברי האם, מצאתי להורות כי הקטין יחד עם אמו, בהתייעצות עם האפוט' לדין ייבחרו את הגורם המטפל.