פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
2665-07
24/01/2008
|
בפני השופט:
ז. הדסי-הרמן - סגן-נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד דורון תירוש ודביר
|
הנתבע:
1. לאומי ל.פ. בע"מ
2. לאומי ניהול בע"מ
3. לאומי ניירות ערך והשקעות בע"מ
4. בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד כספי ישראל וטל
|
| החלטה וגזר דין |
בית משפט מקריא את גזר הדין.
עו"ד ישראל:
בטרם קם בית משפט מכיסאו אבקש להבהיר כי הפניה שלנו אין כוונתה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט. נציגי התביעה נמצאים פה ואנחנו לא ניהלנו דיון הוכחות ואנחנו מניחים שהדברים נשענים על טיעוני התביעה וההגנה מחד, כל אחד הדגיש את היבטיו שלו. יש פה דבר שמבחינתנו בעל משמעות מרחיקת לכת ולפי הבנתנו לא נטען על ידי התביעה, והוא בענין שנכתב בעמ' 38 לגזר הדין לגבי גניבת הדעת של הלקוח. בענין הזה לא נבקש את בימ"ש לנסח כך או אחרת, אלא רק נפנה למה שאמרה התביעה מצד אחד בענין הזה, ולבין מה שאנחנו אמרנו מצד שני ובהתאם לכך נבקש שהדברים יבוא לידי ביטוי, מאחר ולא לכך נתכוונו הצדדים.
מפנה לסעיף 24 למסמך שהוגש שהדברים הגיעו לידיעת גורמים בבנק, ומדובר בהטבות שהגיעו לגורמי הביניים. אנחנו לא סתרנו דברים אלה. אנחנו מצד שני אמרנו כי מוסכם כי אף אחד מהיועצים לא קיבל כספים לכיסו [מפנה לעמ' 37 לגזר הדין]. הלכה למעשה לא נגרם למשקיעים כל נזק. מבקשים בכל לשון מבית משפט את התייחסותו לניסוחו של בגזר הדין שתהיה בהתאם לאמור הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה בענין הזה כך שלא יגרם נזק מעבר למה שכל הצדדים התכוונו אליו.
עו"ד טל:
אחת מהנחות היסוד והבסיס להודאת הבנק היה שעמדת המדינה היתה שלא צריך להוכיח קשר בין ההטבות לבין ההטעיה על היעוץ.
ב"כ התביעה:
ברור לצדדים שכאן מדובר בדיון שבימ"ש עורך על סעיף החוק. אנחנו טענו בטיעון שלנו ואנחנו עומדים מאחוריו שערך הסעיף 82 לחוק הינו קבלת ההחלטות. אין ספק שהמשקיע לא היה ער למתן ההטבות. הנאשמות לקחו את החוק לידיהן ונטלו מהצרכן את ההגנה המוקנית לו בחוק, כך צריך לפרש את סעיף 82 לשיטתנו, שהסעיף אוסר מתן הטבות, יש בו להטעות את שיקול דעתו ואת שיקול דעתו של גורם הביניים. אנחנו טענו בצורה מפורשת עם פוטנציאל הטלת שיקול הדעת שניתנות לגורמי הביניים כלפי הבחירה של משקיע הכספים, לכן אנחנו לא חושבים שיש פה סטייה מהמתווה שטענו הצדדים. נכון שלא הוכח ולא כתוב בכתב האישום שהוטעה שיקול הדעת, אי אפשר לומר הפוך, הענין בתיק עוסק בפוטנציאל ההשפעה על בחירתו של הלקוח הסופי. לכן אנחנו לא חושבים שיש מקום לשינוי, לא רואים מקום לחזרה מן ההסכמות. הדברים כתובים ברחל בתך הקטנה. אני לא מכירה סוג כזה של הליך.
עו"ד טל:
יש הבדל בין פרשנות כזו ואחרת של החוק לבין הודאה בעובדות.
בית משפט טרם קם מכיסאו ועל כן, אבחן אם נפלה טעות. אם אכן כך, יתוקנו הדברים בגזר-הדין בטרם ייחתם.
ניתנה היום, י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008), במעמד הצדדים.
|
ז. הדסי-הרמן, שופטת
סגן נשיא
|
גזר דין
א.
כתב האישום
1. הנאשמות 1-3 הינן חברות שעיסוקן הבלעדי היה ניהול קרנות נאמנות, "מנהל קרן", כהגדרתו בחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד - 1994 (להלן:
"קרנות הנאמנות"
"חוק השקעות משותפות"(.
הנאשמת 4 הינה תאגיד בנקאי, חבר בורסה ומפיץ, כהגדרתו בחוק השקעות משותפות, והיתה בעלת השליטה בשלושת קרנות הנאמנות (להלן:
"בנק לאומי").
2. כתב האישום המתוקן מייחס לשלושת קרנות הנאמנות ולבנק לאומי מספר רב של עבירות על סעיף 82 לחוק השקעות משותפות וזאת בתקופה שבין שנת 1999 עד סוף שנת 2004 , וזו תמציתו:
בתקופה הנזכרת הפיץ בנק לאומי ומכר יחידות בקרנות הנאמנות שהנפיקו קרנות הנאמנות באמצעות מערך יחידות הבנק השונות, על כל סניפיו. בה בעת, נתנו יועצי ההשקעות של הבנק ייעוץ ללקוחות הבנק בקשר עם מכירה, רכישה ופידיון של קרנות הנאמנות ( להלן"
עסקאות ההשקעה").
קרנות הנאמנות, בשיתוף פעולה עם פקידים בכירים ומנהלים בבנק לאומי, נתנו באופן מתמשך מימון והטבות לגופים שונים בבנק, ליועצי השקעות ולגורמים אשר להם השפעה על מערך יעוץ ההשקעות של הבנק בקשר עם ביצוען של עסקאות ההשקעה. ההטבות כללו, בין היתר, מימון של כנסים מקצועיים שערכו יחידות שונות בבנק, מימון פעילויות חברתיות לרבות אירוח במסעדות וחלוקת כרטיסים, וכן מתן תשורות אישיות וקבוצתיות ליחידות השונות בבנק.