החלטה המחזירה את הדיון בעניינו של משה קצב לוועדת השחרורים על מנת שתקיים דיון במהלכו תוצג חוות דעת רש"א

1. העותר מרצה 7 שנות מאסר בגין עבירות מין והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") מיום 6.4.16 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של מרכז "התחלה חדשה".

2. מספר ימים לפני הדיון היום הגיש ב"כ העותר בקשה להורות לרש"א להגיש לתיק בית המשפט את חוות דעתם בעקבות ביקורם את העותר לאחרונה.

3. ב"כ המשיב 2 מתנגדת לבקשה וסומכת את התנגדותה על כך שחוות הדעת המבוקשת, ככל שכבר הוכנה, ניתנה לאחר החלטת הוועדה נושא העתירה.

בכתב התגובה מפרטת ב"כ המשיב 2 מספר שאלות שאותן היא  מבקשת להפנות לנציגת רש"א, וזאת מבלי ששני הצדדים, לטענתם, יודעים את תוכן חוות הדעת המבוקשת.

4. הבקשה של ב"כ העותר והשאלות שמבקשת ב"כ המשיב 2 להפנות לרש"א מבוססות על מכתבה של העו"ס רחל כרמל-קפלן, סגן מנהל המחוז של רש"א לב"כ המשיב 2, שזו לשונו:

"בהתאם למדיניות החדשה, בדבר בדיקה ועיון חוזר בהחלטות המתקבלות ע"י רש"א  - ובעיקר במקרים סבוכים ורגישים, הונחו עובדינו לבחון בשנית את מצבו של האסיר משה קצב וכן את בדיקת התאמתו לתוכנית שיקום.

ברצוני להביא לידיעתכם כי בהתאם לבקשת כבוד בית המשפט או ועדת השחרורים, יש באפשרות רש"א לספק חוו"ד עדכנית הכוללת התייחסות להתאמתו של הנ"ל לתוכנית שיקומית.

                        חוו"ד העדכנית תוגש כאמור בהתאם לפניית כבוד בית המשפט".

5. ב"כ העותר טוען כי בסמכותו הטבועה של בית המשפט הדן בעתירה נגד ועדת שחרורים, ומשיקולי צדק, להורות לרש"א לתת את חוות הדעת למרות שלא עמדה בפני הוועדה שהחלטתה היא נושא העתירה.

6. ב"כ המשיב 2 מפנה בכתב התגובה לסעיף 19(2) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, המסמיך את הוועדה להורות על דיון חוזר אם רש"א ביקשה ממנה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפות האסיר בתוכנית שיקום שהכינה לו, אך לטענתה אין לראות במכתב הנ"ל משום בקשה מהוועדה לקיים דיון חוזר.