בפנינו בקשה לפסלות המותב מטעם הנאשם מס' 2 (להלן: "
המבקש"), שהושמעה בדיון שהתקיים אתמול.
1. במשפט הזוטא הנוגע למבקש, ואשר נפתח ביום 08.09.05, התקיימו למעלה מחמש עשרה ישיבות, שהוקדשו כולן לשמיעת ראיות, וזאת חרף הצהרת בא כוחו, לפיה לא יזקק לימי שיפוט רבים לצורך ניהול משפט הזוטא. על מנת שלא תיפגענה זכויותיהם של יתר הנאשמים (רובם עצורים עד תום ההליכים), קבענו מועדים לשמיעת סיכומים בעל פה במשפט הזוטא, בימים 1.3.2006 (סיכומי המאשימה) ו - 15.3.2006 (סיכומי המבקש).
במהלך שמיעת ראיות המבקש במשפט הזוטא נענינו לבקשת בא כוחו להבאת עדים וראיות נוספים בכל עת שביסס כדבעי את הרלוונטיות שלהם, וכן שעה שלא היה בהבאתם כדי לסטות יתר על המידה מן ההליך הדיוני (ראו, למשל, החלטתנו מיום 6 בפברואר 2006), כך שניתן למבקש מלוא יומו בבית המשפט.
2. לאתמול, 20.02.06, נקבעה תזכורת בנוכחות ב"כ כל הנאשמים, לצורך קביעת מועדים להמשך שמיעת הראיות בתיק זה, לאחר שקבענו, כאמור, שמיעת סיכומים בעל-פה עם סיום שמיעת הראיות במשפט הזוטא.
3. במעמד זה, ביקש ב"כ המבקש להגיש, כראיה נוספת במשפט הזוטא, פרוטוקול דיון שהתקיים בבית משפט השלום בנתניה ביום 27 בפברואר 2005, שהתנהל בדלתיים סגורות, בעניין אחיו של המבקש, אילן סנקר, שהוא עד תביעה מס' 83 בתיק זה .
4. לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים דחינו את הבקשה לקבלת הפרוטוקול כראיה נוספת וקבענו שאת הנימוקים ניתן בהחלטה במשפט הזוטא.
מיד לאחר מכן, ביקש ב"כ המבקש מהמותב לפסול את עצמו, בטענה שהמותב מגלה משוא פנים כלפי המבקש, וזאת על פי מבחנים של האדם הסביר, או כדברי בא כוחו: "האדם היושב באולם" (להלן: "
בקשת הפסלות").
5. מעיתוי העלאת הבקשה לפסילת המותב נראה, שטענתו הכללית של ב"כ המבקש על משוא פנים כלפיו אינה אלא תגובה שאינה במקומה להחלטתנו שלא לקבל כראיה נוספת את פרוטוקול הדיון המוזכר לעיל, ונסיון נוסף של ב"כ המבקש לדחות את המועד שנקבע לשמיעת סיכומים בע"פ במשפט הזוטא, הקרוב מדי לטעמו.
הלכה פסוקה היא שאין להשיג על החלטה דיונית של בית המשפט בדרך של הגשת בקשה לפסלות המותב (ראו, לאחרונה, פסק דינו של כב' הנשיא ברק בע"פ 1102/06
ולרי נביטסקי ואח' נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו" וראו ההפניות שם).
6. מהאמור לעיל עולה כי המבקש לא הצביע על כל טעם ענייני או כל שיקול אמיתי, המוכר בפסיקה, המגלה חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט.
כפי שנקבע לא אחת
, קיומו של
"... חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט..." כנדרש לצורך פסילת שופט על פי סעיף77א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מוכח על סמך מבחן אובייקטיבי, ולא די בקיומם של חשש או תחושה סובייקטיביים, כדי לסתור את חזקת מקצועיות המותב היושב בדין. אין בהחלטות ביניים שניתנו על ידנו במהלך משפט הזוטא כדי לבסס חשש, שמא גיבשנו עמדה כזו או אחרת באשר למבקש בכלל, ולטענותיו במשפט הזוטא בפרט. הכלל שנתגבש בפסיקה בהקשר זה הינו, כי: "...
החלטתו של בית המשפט לקבל ראיות נוספות או לדחות בקשה לקבלת ראיות נוספות אינה מולידה עילה לפסילתו של השופט. תהליך קבלת הראיות עומד לביקורת ערכאת הערעור, אם מוגש ערעור, ובדומה למהלכים דיוניים אחרים אין להעלותו בהקשר לבקשה לפסילת שופט ..." (ע"פ 614/85
וייל נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3), 299 , בעמ' 300-301).
7. זאת ועוד: בהקשר אחר (ובאשר לטענת פסלות היורדת לגדר סמכותו של בית המשפט בניהולו של הדיון), קבע כב' הנשיא שמגר דברים, היפים אף לענייננו: "...
אין כל הצדקה לכך, שעם תום המשפט יערוך כל אחד מבעלי הדין מאזן של ההחלטות לטובתו או לרעתו, ואם יגבר מספר ההחלטות או ההערות, אשר בהן לא נתקבלה עמדתו, יסיק מכך רטרוספקטיבית את המסקנה, כי צריך לפסול את ההרכב או את כל הדיון שנתקיים עד לשלב האמור. גישה כזאת אינה משקפת את הוראותיו של סעיף 146 לחוק הנ"ל ואת רוחו. בתחום הפסלות אין המדובר בתוצאותיו של מאזן, שנערך עם תום ההליכים כדי ליצור תוספת תנופה לקראת הסיכומים, אלא בגילויו של משוא פנים מהותי, העונה לאמות המידה שהותוו בפסיקתנו ואשר עליו מגיבים על אתר. ...
כוונת הדברים לכך, כי טענת פסלות צריכה להיות צמודה מבחינת מועד העלאתה לעילה, אשר בעטייה היא מועלית, ואין לצבור טענות מסוג זה כדי להעלות אותן במרוכז במועד שהוא נוח מבחינה כלשהי..." ( ע"פ 732/86
חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא (1), 412 , בעמ' 418-419).
8. הבקשה נדחית.
ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ו (21 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים
.
________________ _________________ ________________
ס' רוטלוי, שופטת א' טל, שופט ע' סלומון צ'רניאק,
אב"ד שופטת