בפני שתי בקשות מטעם המבקש: בקשה לשינוי מקום מעצר בית ובקשה ליציאה לבית הכנסת. על פי בקשת ב"כ המבקש נשמעו שתיהן יחדיו.
המבקש שוחרר למעצר בית מלא בפיקוח הדוק למדי, עם מגבלות ותנאים נלווים על ידי כב' השופט נויטל ביום 8.7.07, לאחר דיונים אחדים בבקשה של המדינה למעצר עד תום ההליכים. להשלמת התמונה אבהיר כי כנגד המבקש הוגש כתב אישום (בגינו התבקש מעצרו עד תום ההליכים) המייחס לו תשעה אישומים של מעשים מגונים בקטינות מתחת לגיל 16, במהלך תקופה של למעלה מ- 4 שנים, כאשר המדובר בשתי ילדות, חברותיו של בנו הקטין, יליד 1991. בשני אישומים יוחסו למבקש עבירות חמורות מאלה, משמע אינוס כלפי הקטינות. צריך גם להסביר את הנסיבות המיוחסות, שכן על פיהן ניצל המבקש את החברות שבין משפחתו ומשפחת שתי הקטינות, שהן אחיות, כדי לבצע את המעשים בהם הואשם.
כאמור, כב' השופט נויטל הורה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, הכוללת מעצר בית מלא בביתו של ידיד, המתגורר בגפו בתל אביב וכמו כן הורה על איזוקו האלקטרוני של המבקש וכן על אמצעי פיקוח נוספים, כולל בשעה שהותר לו לצאת ממקום מעצר הבית. דגש מיוחד שם כב' השופט נויטל על הצורך לבודד את המבקש מקטינות בכלל, וזה בנפרד מאמצעי הפיקוח ההדוקים שהושתו עליו. על כן הקפיד לבחון גם עם אותו ידיד, שבדירתו מצוי המבקש במעצר בית מלא מאז יום 8.7.07, כי לא תגענה כל קטינות שהן לדירה, לרבות נכדותיו של הידיד. והוסיף כב' השופט נויטל ואמר, כדי להדגיש את רצינות הדברים וחריפותם:
"בית המשפט לא לוקח סיכון, היינו לא שערב יפקח בנוכחות קטינות, אלא שלא יהיו קטינות כלל".
ומשמעות הדברים ברורה. הפיקוח וההפרדה חייבים להיות חדים ונוקשים, כדי להפיג את הסיכונים הצפויים מאת המבקש הזה, על בסיס המעשים המיוחסים לו. ואין לי צורך להוסיף על כך דבר.
לא חלפה תקופה ארוכה, שלושה שבועות לערך וכבר הגיש המבקש בקשה לשינוי מקום מעצר הבית. בבקשה מתבקשת העברתו לדירה ששכרה המשפחה בכפר סבא. אזכיר כי המשפחה מתגוררת, דרך קבע בעיר אריאל. אוסיף עוד, כי בבקשה נכתב כי המבקש דאג כבר להתקין קו בזק בדירה השכורה, לצורך איזוק אלקטרוני ואף נבחנו כל צרכי הפיקוח, במתווה שעליו הורה כב' השופט נויטל.
מה שהטריד אותי במהלך טיעוניו של ב"כ המבקש הוא התפנית החדה שחלה במהלך הדיון בכל הנוגע לבנו הקטין של המבקש. בעוד בבקשה מדגיש בא כוחו המלומד של המבקש כי:
"ישנה חשיבות רבה לקירבתו של המבקש לילדו הקטין על מנת למזער את הנזק הפסיכולוגי הנגרם לילד בהרחקתו של המבקש - אביו מביתו ובפועל יוצא מכך, ממנו וכן על מנת לאפשר למבקש ולרעייתו לקיים רצף של חיי משפחה למרות הקשיים והנסיבות".
במהלך הדיון העליתי בפני בא כוחו הנכבד של המבקש את מה שהטריד אותי, שהרי הדבר איננו עולה בקנה אחד עם ההנחיות ההדוקות של כב' השופט נויטל, מה עוד שאני אינני סבור שרשאי אני להורות לקטין, בנו של המבקש, שלא להתראות עם חברים וחברות, ובמיוחד עם חברות, מה שאיננו אפשרי בהתחשב בנימוק הרציני שציטטתי מתוך הבקשה.
בהינף של רגע הודיע ב"כ המבקש, כי הקטין יעבור להתגורר אצל אחותו, כך סבר, כי בדרך הזו, יסיר את המכשלה מדרך קבלת בקשתו. לא רק שלא הוסרה המכשלה אלא שצצו אצלי קשיים נוספים. מצד אחד נשמט בסיס רציני מן הבקשה עצמה ומאידך - וזה העיקר - אינני סבור כי החלטה בהינף כזה יכולה להתקבל תוך כדי טיעון על ידי בא כוח של אדם, מבלי שנועץ בצורה מסודרת עם כל הנוגעים בדבר ומבלי שהשכיל לבחון את הדברים מחדש יחד עמם ולהגיש מתווה אחר, היכול להניח את הדעת.
בנסיבות הכוללות האלה אינני סבור כי יש מקום לקבל את הבקשה, שכן זו איננה עומדת בהנחיותיו של כב' השופט נויטל, ואף לא ברוח הנחיותיו. אילו הייתי מקבל את הבקשה, היה בכך כדי לפגוע בהפגת הסיכונים הצפויים מאת המבקש. והדבר לא יעלה על הדעת.
הבקשה האחרת נוגעת לרצונו של המבקש, אדם שומר מסורת, לטענתו, לצאת את מקום מעצר הבית לצורך תפילות ביום שישי בערב וכן בבוקר יום שבת, בבית הכנסת תפארת ישראל, המצוי במרחק של כ- 150 מ' ממקום מעצר הבית בו שוהה המבקש, כך על פי האמור בבקשה. עוד נתבקשה אפשרות יציאה במועד ספציפי (לקראת ט' באב), אלא שמועד זה חלף, עד אשר בקשה זו מובאת לדיון בפני היום.
נציג המדינה מתנגד לבקשה. הוא מעלה את הטעם שטרם חלף זמן מספיק מעת שהוחלט על שחרור המבקש למעצר בית ובכל מקרה היה ראוי להעלות את הבקשה כבר בפני כב' השופט נויטל. הוא סבור כי קיימים סיכונים מאת המבקש גם בבית הכנסת, בהקשר הדברים המיוחסים לו.
אפשר וראוי היה להעלות את עניין התפילה כבר בפני השופט נויטל, אולם גם אם אני סבור כך אינני יכול לפטור את עצמי מדיון ענייני בבקשה הזו. בדרך כלל בתי המשפט נוטים לכבד את מנהגי הדת של אנשים המבקשים לנהוג על פי המנהגים האלה, אפילו הם שוהים במעצר ממש או במגבלות כגון מעצר בית. כך הדבר במתקני הכליאה, שם צרכי הדת ניתנים לכל המבקש וכך גם במסגרות של מעצר בית, כאשר בית המשפט בוחן, כל עניין לגופו, מתוך מגמה לכבד בקשות מעין אלה. בית משפט יסרב לבקשה כזו, רק אם הוא סבור כי בנסיבות אותו עניין תפגע תכלית חלופת המעצר, משמע הגנה על הציבור בכלל או הגנה על חלק מן הציבור, הכל לפי נסיבות אותו עניין.
שקלתי את הבקשה ואינני סבור כי בנסיבותיה תפגע התכלית שבגינה הטיל כב' השופט נויטל את המגבלות על המבקש. ראשית, אין המדובר בבקשה לצאת לתפילה מידי יום, מה שהייתי מסרב מיניה וביה. שנית, בהתחשב בהפרדה בין גברים ונשים הנקוטה, כמובן, בבית כנסת, סבורני כי בפיקוח ראוי וכאשר בית הכנסת מצוי בקירבת מקום מעצר הבית, ניתן יהיה לשמור על אותה תכלית של הפגת המסוכנות. לטעמי צריך המבקש להשאר אזוק אלקטרונית גם בדרכו לבית הכנסת וגם בשהייתו בו, כדרך שהוא אזוק בעת שהוא מבקר אצל עורך דינו הנכבד, במשרדו, לצורך הכנת הגנתו. על פי מה שהוסבר לי על ידי ב"כ המבקש, אני יוצא מהנחה כי הדבר אפשרי טכנית ומעשית כאחת.
על כן אני מאשר למבקש לצאת את מקום מעצר הבית בכל יום ו' עם כניסת השבת ויהיה רשאי לפסוע אל בית הכנסת, המצוי בקרבת מקום, ולשהות בו במהלך התפילה עד סיומה, בפרק זמן מוערך של כשעה ומחצה. כך יהיה רשאי לעשות גם בכל יום שבת שאז יוכל לצאת ממקום המעצר בשעה 08.00, יפסע לבית הכנסת וישהה בו במהלך התפילה עד השעה 11.00 לערך. יודגש כי ההיתר הוא לצורך זה בלבד.
אינני מתיר, עתה, כל יציאה נוספת לצורך תפילה בחג או במועד אחר. אם יסבור המבקש כי ראוי לאשר גם בקשה כזו שלו, עליו לעשות זאת בבקשה מיוחדת שתוגש.
בכל מקרה כל ההנחיות והמגבלות הנוגעות לפיקוח אישי צמוד, שהורה עליהן כב' השופט נויטל בעת יציאה ממקום מעצר הבית ומתוך תשומת לב להפרדה בין גברים ונשים בבית הכנסת עצמו.
ניתנה היום ל' באב, תשס"ז (14 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.