1. המבקש הגיש נגד המשיבה (להלן: "
רשות המיסים") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית.
2. רשות המיסים הגישה ביום 17.12.07 הודעה לתיק בית המשפט. בהודעה נאמר כי התביעה מתייחסת לשני נושאים -
האחד, שיטת קיזוז ההפסדים מניירות ערך לצורך מס הכנסה כפי שנקבעה בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתמורה או מרווח הון במכירת יחידה בקרן נאמנות או בעסקה עתידית) תשס"ג - 2002 (להלן: "
התקנות");
והשני - קיזוז הפסד הון מניירות ערך כנגד רווח הון מניירות ערך אשר נוצר בחודשים שקדמו להפסד במסגרת ניכוי מס במקור.
רשות המיסים הבהירה כי הודעתה מתייחסת לנושא הראשון בלבד. לטענתה, התקנות שנזכרו בו תוקנו בשנת 2005, ועל פי התיקון הזכות לקיזוז הפסדי הון הורחבה. בעקבות התיקון, ניתן לקזז הפסד הון כנגד רווח, ללא הבחנה אם מדובר בנייר ערך ישראלי או זר.
3. רשות המיסים טוענת כי תוקפה של התקנה המתקנת הוא מיום 1.1.07 (ולא מיום 1.1.06 כפי שטען המבקש בהסתמך על נוסח של התקנות שנפלה בו טעות סופר).
רשות המיסים טוענת כי ממועד זה (1.1.07), ואילך, חדלה הגבייה שבשלה הוגשה הבקשה, ולכן דין הבקשה לאישור תביעה ייצוגית להדחות, מכוחו של ס' 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן:
"החוק").
4. המבקש התנגד לבקשה. לטענתו, התנאי הראשון לפי ס' 9(ב) לחוק לא התקיים, שכן הודעת הרשות איננה מתייחסת לבקשה לאישור כולה, אלא לנושא אחד בלבד משני הנושאים אליהם התייחסה הבקשה, וגם זאת - באופן חלקי בלבד. עוד נטען כי הודעת רשות המיסים מסתמכת על מכתב שנכתב על ידיה לאיגוד חברי הבנקים, אולם אין זה ברור האם ניתנו הנחיות זהות גם על ידי
מוסדות כספיים שאינם בנקים.
המבקש הוסיף וטען כי לענין הניכוי במקור, קיזוז הפסדים כנגד רווחי הון יתבצע
ברמה חודשית בלבד. לטענתו, כאשר לא ניתן להעביר הפסדי הון לחודשים קודמים לשם קיזוז כאמור, בניגוד להוראות הדין לפיהן הקיזוז יבוצע אם רווח ההון נצמח אחרי הפסד ההון (לרבות שלא באותה שנת מס), ובין אם רווח ההון נצמח לפני ההפסד (ובלבד שמדובר באותה שנת מס).
עוד נטען כי גם התנאי השני שנקבע בס' 9(ב) לא התקיים, שכן הרשות לא הוכיחה כי היא אכן חדלה מהגבייה בשלה הוגשה הבקשה לאישור לכל המאוחר במועד הקובע.
5. בתשובתה של רשות המיסים נטען כי הודעה לפי ס' 9(ב) איננה צריכה להתייחס לכל עילות התביעה. רשות המיסים הוסיפה וטענה כי לאור ס' 3 להודעה, החל מראשית 2007 לא נגבה מס בדרך שבשלה הוגשה הבקשה לקיזוז. עוד נטען כי פעולות הגבייה לא מבוצעות על ידי רשות המיסים, אלא על ידי גופים שדרכם עוברים הכספים, המעבירים אותם במרוכז לרשות המיסים. ביטול השיטה הוא על פי חוק. לכן, ולאור חזקת תקינות המעשה המנהלי, הטענה לפיה לא הוכח כי כל הגופים שגובים מס בשוק ההון פעלו על פי החוק - היא טענה בעלמא, ואין בה כדי להצביע כי לא הופסקה הגבייה.
דיון
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי אכן ניתנה הודעה בהתאם לתנאי ס' 9(ב) לחוק, אולם הרשות טרם הוכיחה כי הגבייה הופסקה. לכן, ככל שההודעה מתייחסת ל"נושא הראשון" כפי שהוא הוגדר על ידי רשות המיסים בהודעתה, דין התביעה להידחות, בכפוף לכך שהרשות תוכיח כי היא הגבייה אליה מתייחס ה"נושא הראשון" אכן נפסקה.
7. כאמור, הודעת רשות המיסים ובקשתה לדחות את התביעה ביחס לנושא הראשון, מתבססות על הוראת ס' 9 לחוק תובענות ייצוגיות.
סעיף 9 בחוק קובע:
"א. הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד הרשות), לא ידון בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים מיוחדים שיירשמו (בסעיף זה - המועד הקובע).
ב. בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מגבייה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע".
8. הסעיף מונה אם כן מספר תנאים - שאם הם מתקיימים, בית המשפט מצווה שלא לאשר את התביעה (ללא קיום שיקול דעת). התנאי הראשון הוא הודעה של הרשות על חדילת הגבייה ש"בשלה הוגשה הבקשה", השני - הוא הוכחה כי הגבייה אכן נפסקה; כאשר הפסקת הגבייה כאמור, צריכה להיעשות לכל המאוחר במועד הקובע.
התנאי הראשון - הודעה על חדילת הגבייה בשלה הוגשה בקשת האישור
9. המבקש טען כי הרשות לא הודיעה על חדילת גבייה, המתייחסת לכל עילות התביעה.