בית המשפט פסק:
1. פסיקת בתי המשפט מיעטה לאפשר צירוף חברות בעבר, בשל העובדה שזכות בת הזוג אינה זכות קניינית ואינה זכות מיידית. לכל היותר מדובר בזכות אובליגטורית שמועד איזונה הינו דחוי לפי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, ולכן נפסק בשעתו כי צירופן ייעשה במשורה.
2. אלא שהפסיקה פיתחה את המשפט הישראלי המקובל בהקשר זה וקבעה כי הגם שזכות בת הזוג הינה זכות אובליגטורית דחויה, הרי שהיא עלולה להיות מרוקנת מכל תוכן באם לא תצורף החברה כצד להליך וניתן יהיה לקבל מידע אודות ניהולה כמו-גם מתן צווים שימנעו הברחת רכוש ממנה ואליה.
3. השיקולים שהוכרו על ידי בתי המשפט כמצדיקים צירוף חברות לתביעות רכושיות בין בני זוג הם אלה:
א. חשש כללי מהברחת נכסים של החברה;
ב. חשש ממניפולציות מתוחכמות שתבצע החברה על בסיס מסמכי הייסוד שלה ואשר יגרמו לריקונה מתוכן ולהפחתת שוויה (חרף צווי מניעה המופנים כנגד בן הזוג באופן אישי);
ג. הצורך לקבל מידע בזמן אמת אודות מצבה הכלכלי והעסקי של החברה ואף להפעיל "משקיף" או מפקח על פעילותה, הן לצורך קביעה אובייקטיבית בדבר התנהלותה התקין, והן לצורך קביעת שווי המניות בה.
4.
שיקול נוסף שיש להכיר בו במסגרת בחינת בקשת צירוף חברות הוא קיומה או היעדרה של "יד חופשית" מצדו של בן הזוג בניהול החברה. על כך ניתן ללמוד ממיהות יתר בעלי המניות או נושאי המשרה בחברה. ככל שמדובר בנושאי משרה או בעלי מניות שהם בני משפחה, הנטייה תהא לאפשר צירוף החברות לאור החשש האינהרנטי כי בני משפחה אלו משמשים ידו הארוכה של בן הזוג ויכולים לסייע לו לפגוע בחברה, בשוויה ובזכויות בת הזוג.
5. אי קביעת מועד קובע, אינה מונעת הכרעה בבקשה, לאור האפשרות לעשות שימוש "מתקן" בהוראת סעיף 8(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
6.
מנגד, קיימים מנגנונים המגנים על החברות מפני צירוף שלא כדין או צירוף הגורם נזקים:
א. ראשית, ניתן לעתור בכל עת לשינוי ההחלטה בדבר הצירוף, ככל שתהיינה נסיבות שתצדקנה מהלך שכזה. צו צירוף חברות הינו צו זמני הניתן לשינוי.
ב. ערבויות.
7.
נקבע, כי בסמוך לאחר הצירוף, על בן הזוג שביקש הצירוף להבהיר מהם הסעדים המבוקשים כנגד החברות תוך שעליו להתחשב בכלל שנקבע בהלכה הפסוקה ולפיו רצוי לאזן שווי המניות בין בני הזוג ולא לבצע פירוק שיתוף בעין במניות, ו/או צירוף של בן הזוג שאינו רשום כבעלים בחברה.
8.
גם לאחר צירוף החברות, בית המשפט ימשיך לפקח על הסעדים המבוקשים כנגד החברות ולא ייענה לבקשות שעניינן ניהול החברה ואשר אינן בסמכותו לפי חוק החברות, התשנ"ט - 1999.
9. במקרה דנן, הוכח טשטוש עסקי וכספי בין החברות לבין עצמן ובינן לבין התנהלות המשיב. עוד הובע חשש מפני הברחת נכסים באמצעות החברות נוכח היעדר שקיפות בין הצדדים ביחס להתנהלותן ושעה שהוכח כי ידו של המשיב אוחזת בהגהי החברות בדרך כזו או אחרת.
10. צירוף החברות אושר על תנאי והתנאי הינו הפקדת ערובה משמעותית.
הוראות חיקוק שאוזכרו: