תיק רבני
בית דין רבני אזורי נתניה
|
807839-2
10/07/2008
|
בפני השופט:
הרב שלמה שפירא דיין
|
- נגד - |
התובע:
פלוני עו"ד רפי כריסטוף
|
הנתבע:
פלונית עו"ד מיכל חדידה
|
החלטה |
א. הצדדים נשאו בצרפת בשנת 1981. עקב מחלתו הקשה של בנם הקטן עלתה האשה עם הילדים בשנת 2002.
בכ"ד תמוז תשס"ו 20/07/06 הגיש הבעל תביעת שלום בית כנגד האשה. בכתב תביעתו מזכיר התובע שהנתבעת הגישה תביעת גירושין אזרחית בצרפת.
בי"ד טבת תשס"ז 04/01/07 הגיש הבעל תביעת גירושין בה כרך כל עניניהם הממוניים של הצדדים.
ביה"ד בהחלטתו מיום ט"ז אדר תשס"ז 06/03/2007 קבע:
"אין ספק שהאשה הינה אזרחית ישראל ותושבת ישראל, כמו כן אין ספק שהבעל התובע אינו אזרח ישראלי ואינו תושב ישראל, אמנם הבעל טוען שיש רכוש רשום על שמו בישראל וכן שבדעתו לעלות לישראל בעתיד, עם זאת הנ"ל מודה שלעת עתה הינו אזרח צרפתי תושב צרפת. ואף אין ברצונו לעלות לישראל בעתיד הקרוב.
סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953 קובע כדלהלן: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי הדין הרבנים".
משמעות המושג "עניני נישואין", היא תביעה לשלום בית, מורדת וכל הכרוך והנלוה אליהם ולפיכך העולה מלשון החוק הוא שהסמכות לדון בעניני נישואין של יהודים בישראל היא לגבי אזרחי המדינה או תושביה. בנידון דידן אכן האשה היא אזרחית ישראלית וגם תושבת ישראל. לעומת זאת, הבעל אינו אזרח ישראלי ואף לא תושב ישראלי, ומשכך אין סמכות לביה"ד לדון בעניני הנישואין של בני זוג אלו, שהרי לגבי אחד מהצדדים אין לביה"ד סמכות שיפוט ולפיכך לא קנה ביה"ד סמכות שיפוט על פי סעיף 1 לחוק."
לענין תביעת הגירושין והענינים הכרוכים לה, קבע ביה"ד:
"אין ספק שלביה"ד סמכות לדון בתביעת הגירושין של הבעל אעפ"י שהלה אינו אזרח ואף אינו תושב ישראל. שהרי סעיף 4א לחוק קובע כדלהלן:
"(א) מבלי לגרוע בסמכויות השיפוט לפי סעיף 1 לבית דיו רבני יהיה שיפוט יחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה, בהתקיים אחת מהזיקות האלה:
(1) מקום מושבו של הנתבע בישראל."
ולפיכך כיוון ששני הצדדים נשואים על פי דין תורה ומקום מושבה של האשה הנתבעת הינו בישראל יש לביה"ד הרבני סמכות שיפוט יחודית לדון בתביעת הגירושין של הבעל. אמנם סמכות ביה"ד לדון הינה רק בתביעת הגירושין של הבעל, אבל בענינים הכרוכים לה ביה"ד משולל סמכות חוקית. שהרי סעיף 4א (ה) לחוק קובע:
"אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוטית בענינים הכרוכים בגירושין",
ולפיכך לא יכול ביה"ד לדון בענינים הרכושיים הכרוכים לגירושין, אלא רק בגירושין עצמם."
ב. בית הדין בהחלטתו מיום י"ז כסלו תשס"ח 27/11/07 כתב:
"ביה"ד בהחלטתו מיום ט"ז אדר תשס"ז 6/3/07 קבע: "לביה"ד סמכות חוקית לדון בתביעת הגירושין של הבעל".
קביעה זו היתה לגבי גירושין כדמו"י. ואף באם יקבע שהסמכות לדון בגירושין על פי חוק, צריכה להתנהל בפני ערכאה אחרת."
בית הדין דן בתביעת הבעל ופסק שעל הצדדים להתגרש.
האשה ערערה על החלטת בית הדין בפני בית הדין הגדול ובפני הבג"ץ וערעורה נדחה. בסופו של דבר התגרשו הצדדים בבית דיננו בג"פ ביום כ"ו סיון תשס"ח ביה"ד בהחלטתו במועד זה כתב כדלהלן: