החלטה בתיק תיק צבאי 4726/12

1.              כתב אישום המתוקן מייחס לנאשם שני פרטי אישום של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ונוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(ד) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בכתב האישום נטען, כי הנאשם סייע בארגון עצרת לכבוד יום הזיכרון לשהיד אבו עלי מוצטפא, מטעם ארגון החזית העממית (להלן: "החז"ע"). הנאשם סיפק תמונות, שלטים ודגלים של הארגון על מנת שישמשו במהלך העצרת. הנאשם אף השתתף בעצרת, בה נאמו רעולי פנים ואנשים נוספים ואמרו דברי הסתה נגד ישראל, הכוללים עידוד פעולות צבאיות לחטיפת חיילים וזאת לטובת שחרור אסירים פלסטיניים.

2.              התביעה ביקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. התביעה טענה כי קיימת תשתית ראיות העומדת בדרישת הראיות לכאורה וכי העבירות המיוחסות לנאשם מקימות עילת מעצר של מסוכנות, שאיננה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. לשיטתה, בהתחשב במצב הביטחוני השורר כיום, הסיוע שנתן הנאשם לארגון עוין מצביע על מסוכנותו. בנוסף, חומרתן של העבירות מקימה חשש להימלטות הנאשם מאימת הדין.

3.              מנגד, ביקש הסנגור לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר והציע הפקדה עירבון כספי וחתימה על ערבות של ערב בעל תעודת זהות ישראלית. הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ומיקד את טיעוניו בנוגע לעילת המעצר.

4.              הסנגור הסביר כי הארגון בו פועל הנאשם, "נקאבת אלעומאל", הוא הסתדרות העובדים הפלסטינית ואיננו ארגון עוין. מטרת הארגון להגן על זכויות העובדים ויש לו סניפים ברמאללה, ג'נין ובחברון. הסנגור הדגיש שהנאשם נחקר בחקירה אינטנסיבית במשך תקופה ארוכה, תוך שמיוחסים לו חשדות חמורים (ובין היתר קשירת קשר לחטיפה). כן ציין הסנגור, שהעצרת המדוברת התקיימה בלב רמאללה, שטח A, ולשיטתו עצם הנוכחות במקום איננה יכולה להוות עבירה. כן טען הסנגור, כי הנאשם לא נחקר ולא הוזהר בחשד לביצוע העבירות המיוחסות לו, אלא נחקר בחשד לביצוע עבירות אחרות בלבד, ולכן לא ניתנה לו זכות טיעון. הנאשם כבן 45 שנים, עברו נקי והוא עובד במקום עבודה מסודר.

דיון והכרעה

5.              עיינתי בחומר הראיות ומצאתי כי קיימות בו ראיות לכאורה המקימות בסיס איתן להרשעת הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם מכחיש באופן גורף את כל המיוחס לו ואף טוען כי לא החזיק במשרדי הארגון דגלים השייכים לחז"ע ולא השתתף בכל תהלוכה או פעל לטובת ארגון החזית העממית, אולם הוא מופלל על ידי שלושת עדי התביעה. ואכן, גם הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. באשר לטענתו של הסנגור, כי הנאשם לא עומת אם האשמות המיוחסות לו, סברתי, כי דין טענה זו להיות מוכרעת בעת הדיון בתיק לגופו, בשלב הטענות המקדמיות, וייתכן שאף בשלב מאוחר יותר, לאחר קבלת התייחסות החוקרים.

כעת, ניתן לעבור לבחינת עילת המעצר.

6.              ארגוני הטרור, לרבות ארגון החזית העממית, עוסקים הן בפעילות צבאית והן בפעילות אזרחית. כל ניסיון להפריד בין שתי התשתיות יהיה מלאכותי. עצרות, כנסים ותהלוכות למיניהם מהווים לחם חוקם של ארגוני הטרור. פעילויות אלו מאפשרות לארגונים העוינים להפיץ בקרב האוכלוסייה את האידיאולוגיה בה הם דבקים, לרכוש תמיכה ולחזק את השפעתם. כך מגויסים פעילים נוספים אל הארגונים; וכך מושמעים דברי הסתה המערערים את הסדר הציבורי ואת בטחון האזור. המקרה שבפנינו ממחיש את הדברים: אין מדובר בעצרת פוליטית תמימה; נשמעו בה נאומים הקוראים לחטיפתם של אזרחים ישראליים, על מנת שישמשו כ"קלפי מיקוח" במו"מ לשחרור אסירים ביטחוניים.

לכן, קבעה הפסיקה, כי גם פעילות אזרחית במהותה, המתבצעת על ידי אנשים נורמטיביים, מהווה, ככלל, עבירה המקימה כנגד אותם אנשים חזקת מסוכנות (ראו בש"פ 7385/03 אגבריה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) ובש"פ 9577/11 אשרף זלום נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) ואף ראו את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 החל בישראל). מכאן, יוצא כי קיימת עילת מסוכנות כנגד הנאשם. כמו כן, נוכח העונש הצפוי לו, אם יורשע בכתב האישום, קיים חשש כי ימלט מאימת הדין.

7.              יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. נסיבות העבירות המיוחסות לנאשם, מצויות לטעמי, ברף התחתון של החומרה, שניתן למצוא בעבירות של מתן שירות עבור ארגון עוין. אין דומה אספקת תמונות, שלטים ודגלים על מנת שיסייעו בעצרת תעמולה של ארגון עוין לסיוע בגיוס פעילים לארגון, לחלוקת כספי הארגון או לנשיאת משרה בארגון. בעוד שגיוס פעילים לארגון ונשיאת משרה בארגון מלמדים, בדרך כלל, על הזדהות עמוקה עם מטרות הארגון ונכונות לסיוע ממשי ומשמעותי לקידום מטרות הארגון, מסירת שלטים, תמונות ודגלים איננה פעילות שגלומה בה חומרה ומסוכנות בעוצמה כה גבוהה עד כי לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר ראוייה (ראו בש"פ 950/12 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) ובש"פ 9577/11 בעניינו של אשרף זלום המאוזכר לעיל). כמו כן, לא מצאתי שניתן לקבוע כי הנאשם עצמו פעל באופן אקטיבי לארגון העצרת והשפיע על תכניה. במהלך הדיון, הסכימה התביעה, כי הנאשם לא נאם בעצרת ולא נטען, כי סייע באופן פעיל לקיומה של העצרת מעבר לאספקת הציוד האמור בכתב האישום.

8.              זאת ועוד, הנאשם, כבן 48 שנים, נשוי ואב לילדים. עברו הנקי נוכח גילו המתקדם, נזקף לזכותו בשלב הנוכחי. כן יש להתחשב בכך שעד למועד מתן ההחלטה, היה הנאשם עצור כמעט חודש וחצי. לאור כל האמור, לא מצאתי מקום לחשש, כי הפקדת סכום גבוה באופן יחסי לא תבטיח את התייצבותו לדיונים בעניינו.

סוף דבר

קיימות ראיות לכאורה, וקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש הימלטות מאימת הדין, אולם עוצמתן של עילות המעצר איננה רבה וניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר ראויה.

הנאשם ישוחרר, אם יעמוד בתנאים הבאים:

1. הפקדת סכום בסך 7,000 ש"ח. מס' שובר: 0005059211.
2. חתימה על ערבות צד ג', ע"ס 15,000 ש"ח, של ערב בעל תעודת זהות ישראלית,  אשר ימסור מספר טלפון.
3. מובהר לנאשם כי זימון באמצעות מספר הטלפון שמסר או באמצעות בא כוחו יהווה זימון כדין. מספר הטלפון:

דיון בדיקת ערבות נקבע ליום 04/12/12.

התיק נקבע לישיבת הקראה ליום 17/12/12 בשעה 9:30 בפני כבוד הנשיא סא"ל מנחם ליברמן.