לפניי בקשת הזוכה לעיכוב יציאתו של החייב בטרם אזהרה במעמד צד אחד.
החוב בתיק עומד על סך 475,000 ש"ח הנובע מאי תשלום דמי המזונות במשך שנים ארוכות וזאת בהתאם לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הנכבד המבוצע בתיק מיום 27.3.12 (להלן: "פס"ד).
החייב הינו אזרח ותושב חוץ, המתגורר באורח קבע בארה"ב ובהתאם לפס"ד משתכר סך של 36,623 דולר ארה"ב בממוצע נטו בכל חודש.
לפי הצהרת הזוכה צפוי החייב להגיע בימים הקרובים לארץ לביקור.
עיכוב יציאתו של תושב חוץ כרוכה בבעיה קשה ואין להשתמש בסמכות זו כלאחר יד אלא רק במקרים מיוחדים, וזאת לאור מעמדו של חופש התנועה כזכות חוקתית, במעמד על חוקתי ברוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. [ראה לעניין זה: בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס פ"ד מח(4) 529, תקנה 384 (א)סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 וכן הלל סומר הזכויות הבלתי-מנויות - על היקפה של המהפכה החוקתית תשנ"ז, (משפטים כח 257), עמוד 259-273].
בנסיבות כגון דא, על רשם ההוצאה לפועל לפעול במשנה זהירות שעה שנתבקש לעכב יציאתו של החייב שאינו אזרח ישראלי.
מן הראוי, ככל הניתן, לאזן בין תשלום דמי המזונות שהינו חיוב סוציאלי בעל אינטרס ציבורי רב מעלה, לבין חופש התנועה ובפרט כאשר עסקינן בתושב חוץ.
סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") מקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לעכב יציאתו של חייב מן הארץ, אם קיים יסוד להניח כי החייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את חובו, או להבטיח את פירעונו.
השאלה שלפניי מערבת התנגשות בין שני אינטרסים כבדי משקל, האחד תשלום דמי המזונות לקטינים והשני חופש התנועה.
לטעמי במקרה דנן, באיזון הזכויות שבין הגנה על זכות היציאה מן הארץ של החייב לעומת זכות הקטינים לתשלום מזונות, אני סבורה כי זכות הקטינים גוברת. להלן אבאר טעמיי לכך:
א. החיוב בדמי המזונות הינו חיוב מהותי, אשר עוגן בפסיקה ובחקיקה כזכות מוגנת, אשר יש לעשות כמעט כל שניתן בכדי לאפשר אותה ובענייננו - לגבותה. הגדיל כב' הנשיא שמגר ואף קשר זכות חשובה זו לזכויות האדם המוגנות בידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו:
"..כאשר נוצרות נסיבות שבהן עלולה להישלל זכותו של בן הזוג האחד לזכות בתמיכה הכלכלית הראויה מצד בן הזוג השני למרות נזקקותו המוכחת, מצדיק היישום של עקרונות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתוטל חובת מזונות על-פי הקווים שהותוו בדין הנ"ל, גם אם אין בסעיף 2(ב) הוראה מפורשת כדוגמת זו שבסעיף 3(ב). הפקרת בן זוג למחסור ורעב היא בגדר פגיעה בכבוד האדם. בית המשפט אינו יכול להחשות ולהימנע מהחלת מערכת כללים חקוקה, כאשר זו נועדה מעיקרה לנסיבות שבהן אין אמת-מידה מוכחת אחרת. על כן הייתי מיישם הוראותיו של החוק במקרה כאמור".
[ע"א 7038/93 נורית סולמון נ' ד"ר אלי סולמון, פ"ד נא(2), 580].
ב. ערה אני כי ההלכות בנושא מכוונת בעיקר לשאלת יכולתו הכלכלית של החייב לפרוע את חובו בארץ, אולם בעידן הגלובאלי בו אנו חיים, אין זה מן הנמנע כי גם תושב חוץ, אשר יכול שמרכז חייו אינו בישראל, יוכל לפרוע חובותיו ו/או להעמיד ערובה הולמת לשם הבטחת חובותיו גם בהיותו עובר אורח בלבד בארץ. [ראה לעניין יעילות עיכוב יציאתו של תושב זר: רע"א 7476/06 חיים לוי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים אלקטרונים, 12.12.06) וכן בר"ע (ת"א) 1381/09 איציק אללוף נ' דורון רובין, (פורסם במאגרים אלקטרונים, 27.4.2009)].
ג. בענייננו, מפס"ד עולה כי מדובר בחייב בעל השכלה ובעל יכולת כלכלית גבוהה, אשר אף נבחנה בידי בית המשפט המוסמך בארץ.
ד. לתפיסתי לחייב כדוגמת החייב דכאן, ישנה את היכולת ואת הידע לשם ביצוע פסק הדין, אף בארץ ועיכוב יציאתו יכול לתרום באופן סביר להבטחת החיוב. [ראה לעניין הזיקה שבין ביצוע פסק הדין לעיכוב היציאה: ע"א 219/64 רוזוב אדריכלים בע"מ נ' מדודא פ"ד יח(3) 412].
ה. חשוב להדגיש כי מובן מאליו ופועל יוצא מעצם היותו של החייב תושב חוץ כי קיים יסוד שהחייב עומד לצאת את הארץ מטבע מעמדו כפי שנקבע בסעיף 14(א) לחוק ההוצל"פ, אולם לאו דווקא העדרו מן הארץ של תושב חוץ יסכל את ביצוע פס"ד, אלא העדר ערובה להבטחת תשלום דמי המזונות, כפי שמכוון סעיף 14(ג) לחוק ההוצל"פ.
ו. אשר על כן, הנני סבורה כי לצורך ביטולו של עיכוב היציאה יידרש החייב להציג ערובה הולמת לביצוע פסק הדין ותשלום החוב בתיק.
ז. עוד יודגש כי גבייה יעילה ומהירה של חיובי המזונות הינה אינטרס ציבורי ראשון במעלה, אשר משפיע אף על האינטרס הציבורי, שכן הוצאה לפועל אפקטיבית מגבירה את האמון בשלטון החוק. חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פוגעים פגיעה אנושה בשלטון בחוק. [ראה לעניין זה: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד (3) 360 וכן ד. בר אופיר, הוצאה לפועל -הליכים והלכות, מהדורה שביעית- עדכון מס' 4 (2012) בע"מ 2].