מהי הנפקות המשפטית של השתהות ניכרת מצד הזוכה, במימוש פסק דין שניתן לטובתה, בנסיבות המקרה שבפני? שאלה זו מתעוררת בגדרי בקשה בטענת פרעתי שהגיש החייב 2, מר ...... (להלן:"
החייב"), כנגד ביצוע פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בפתח תקווה, מיום 29.4.1992, בת"א 560/88 (להלן:"
פסק הדין"), בו התקבלה במלואה תביעה שהגישה הזוכה כנגדו. אקדים ואומר כי ביצועו של פסק הדין עוכב לאחר שהחייב הפקיד עירבון בסך 10,000 ש"ח, בהתאם להחלטה מיום 11.6.2010. למען הסדר הטוב וכדי למנוע הכברת מלל מיותר אציין, כי כל ההדגשות שתובאנה בציטוטים השונים בהחלטה זו, הן שלי, אלא אם כן ייאמר במפורש אחרת.
בפתח דבר אתנצל בפני הצדדים על העיכוב שחל במתן ההחלטה. עיכוב זה נבע, בעיקרו, ממעברי לכהן כרשמת במחוז מרכז ומיציאתי לחופשת לידה.
עיקרי העובדות וההליכים
בשנת 1988 הגישה הזוכה תביעה בת"א 560/88 לתשלום סך של 107,507 ש"ח כנגד שישה נתבעים ובכללם, החייב, החייב 1, מר שחם (להלן:"
מר שחם"), והחייבת 3, חברת ארדר גלריית רהיטים אחרת בע"מ (להלן, לפי העניין:"
ארדר"; "
התביעה"). בזמנים הרלבנטיים לתביעה היו החייב ומר שחם בעלי מניות ומנהלים בארדר.
ביום 28.9.1989 ניתן פסק דין חלקי בתביעה, בו חויבה ארדר לשלם לזוכה סך של 107,507 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.1988 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ביום 18.11.1990 שילמו התעשיה הצבאית והארגון הארצי של עובדי התעשיה הצבאית (נתבעים 2 עד 4 בתביעה) לזוכה סך של 100,000 ש"ח במסגרת הסדרי פשרה שנערכו ביניהם.
ביום 2.5.1991 ניתן צו פירוק כנגד ארדר.
ביום 29.4.1992 ניתן פסק הדין כנגד מר שחם והחייב (נתבעים 5 ו-6 בתביעה). בפסק הדין חויבו מר שחם והחייב באופן אישי בחובותיה של ארדר, בגין פעולות מרמה ותרמית שביצעו כלפי הזוכה.
בסיפא לפסק הדין קבע בית המשפט כדלקמן:
"...אני מחייבת את הנתבעים מס' 5 ו-6, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 107,507 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.2.88 ועד יום מתן פסק הדין, בניכוי הסכומים ששולמו בפועל לתובעת ע"י נתבעים מס' 2-4 בסכום כולל של 100,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מתאריך 18.11.90 ועד יום מתן פסק הדין. ליתרת הסכום, לאחר הניכוי כאמור, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעים מס' 5 ו-6 ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד יום התשלום בפועל".
כאן המקום לציין כי פסק הדין ניתן לאחר שמיעת עדויות. החייב היה מעורה בהליך המשפטי, הביא ראיותיו וסיכם טענותיו. פסק הדין ניתן בפומבי בנוכחות ב"כ החייב דאז, עו"ד יאיר אולמרט (להלן:"
עו"ד אולמרט"), וב"כ הזוכה, אז והיום, עו"ד שלמה ובר (להלן:"
עו"ד ובר").
ביום 5.8.1993, כשנה ומחצה לאחר מתן פסק הדין, פתחה הזוכה, באמצעות עו"ד ובר, את תיק ההוצאה לפועל דנן כנגד מר שחם, החייב וארדר. לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ואף 17 שנים לאחר פתיחתו, לא פנתה הזוכה אל החייב או אל בא-כוחו, עו"ד אולמרט, בדרישה בכתב לתשלום פסק הדין. ייאמר כבר עתה, כי החייב מעולם לא הציע לשלם את החוב לזוכה, על אף שעו"ד אולמרט הודיע לו על דבר מתן פסק דין (ראה עדות החייב במסגרת הדיון מיום 22.5.2011).
אין חולק כי האזהרה נמסרה לחייב ביום 18.5.2010, היינו 17 שנים פחות שלושה חודשים ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בכתובת הרשומה בבקשה לביצוע פסק הדין ככתובתו (רחוב אסירי ציון 1, תל-אביב). עוד אין חולק, כי למר שחם לא נמסרה אזהרה כדין עד עצם היום הזה.
עיון בקורות התיק מעלה כי בשנים 1996 ו-1997 הועבר התיק לגניזה מכוח תקנות ההוצאה לפועל (העברת פרטים ממערכת המיכון) (הוראת שעה), תשנ"ב-1992 וכי בהתאם לבקשות הזוכה הוחזר התיק למצבת התיקים הפעילים. בנוסף, ביום 2.9.2012, נגרע שמה של ארדר כחייבת בתיק.
ביום 10.6.2010, מיד בתכוף לאחר מסירת האזהרה לידיו, הגיש החייב בקשה בטענת פרעתי ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הזוכה הגיב לנטען בבקשות והחייב הגיש תשובה לתגובה.
ביום 5.7.2010 עוכבו הליכי האכיפה בתיק לאחר שהחייב הפקיד עירבון בסך של 10,000 ש"ח.
לשם שלמות התיאור אציין שניים אלה: האחד, בשנת 1997 הפסיקה הזוכה את פעילותה היצרנית ובעקבות כך פוטרו מרבית עובדיה. כיום הזוכה הינה חברת החזקות והיקף פעילותה הינו מצומצם ביותר. השני, בספרי הזוכה החוב נמחק (ראו עדות מנהל הזוכה, מר דוד קרמרמן, במסגרת הדיון מיום 19.7.2011. להלן:"
מר קרמרמן").
מסגרת הדיון
שני דיונים בבקשה התקיימו לפני: האחד ביום 22.5.2011 והשני ביום 19.7.2011. בדיון הראשון נחקר החייב בחקירה נגדית ובחקירה חוזרת על תצהירו מיום 9.6.2010. בדיון השני נחקר מר קרמרמן, מנהל הזוכה, בחקירה נגדית ובחקירה חוזרת על תצהירו מיום 4.7.2010. בסיום הדיון נצטוו הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב.