בפני בקשת הנאשמת לחזור בה מהודאתה. מצאתי לנכון לדחות מכל וכל בקשה זו.
העילה לבקשה הינה טענה לאי הבנה בין הסניגור הקודם לבין הנאשמת בשאלת הודאתה באשמה, כאשר נטען כי הכיוון אליו חתרה הנאשמת הינו מחיקתה מכתב האישום. לטיעון זה אין כל בסיס ראייתי של ממש.
ראשית, לא הובאה כתמיכה בבקשה כל עמדה מצד אורגן רלבנטי של החברה, ובכלל זה הנאשם 4. הדבר היה מתבקש בכדי ללמד את בית המשפט אודות אותה "אי הבנה".
שנית, יש לזכור כי אין המדובר במקרה שבו אדם מן השורה, נטול השכלה משפטית, מודה באשמה, כאשר גם אז אין בהעדר ההשכלה המשפטית, והייעוץ המשפטי, בכדי להוות עילה לחזרה מהודאה, אלא יש מקום להוכחת פגם של ממש ברצון או בהבנה של הנאשם. אלא, עניין לנו כאמור בחברה, שחלף הבעת עמדתה בפני בית המשפט על ידי בן אנוש שהינו אורגן שלה, עשתה כן באמצעות עורך דין שייפתה כוחו לכך.
כאן המקום להקדיש מספר מילים לאופן שבו עורך דינה של הנאשמת מסר את ההודאה באשמה. בישיבה הראשונה, מיום 29/3/12, נכחו הנאשמים 3,4, שהינם אורגנים של הנאשמת. הם הצהירו כי עורך הדין מייצג אותם ואת החברה. בנוסף, הוגש ייפוי כוח ביחס לנאשמת, אשר על פי סעיף 7 שבו הינו כללי דיו בכדי לכלול כל דרך לניהול המשפט, כשהודאה לא הוחרגה מכך. הנאשמים 3,4 ידעו על מועד הדיון שנקבע לאחר מכן, אך מאז לא טרחו להגיע למשפט. הנה כי כן, ברור כי באמצעות ייפוי הכוח ובאמצעות אי הגעתם להמשך, הפקידו את ייצוגה של הנאשמת, ושוב המדובר בחברה, בידיו הנאמנות של עורך הדין.
במצב דברים זה, לא ניתן לשמוע כל אורגן של הנאשמת בטענה כעת כי ההודאה היתה שלא על דעתה. אדרבא, כאשר אין כל אורגן האומר זאת, אלא שוב עניין לנו בדברי עורך דין, הפעם עורך הדין החדש.
יתר על כן, לא התרשמתי שהודאת עורך דינה של הנאשמת היתה כלאחר יד. תשובתה לכתב האישום נדחתה לבקשתו של עורך הדין במשך שתי ישיבות, ולזמן מצרפי של כארבעה חודשים, והכל לצורך ניהול משא ומתן עם התביעה. גם לאחר שניתנה ההודאה, הרי שהיא נשמעה רק ביחס לנאשמת, כאשר בעניינם של שני האורגנים נתבקשה ונתקבלה דחיה נוספת של התשובה, כאשר לבסוף אחד מהם (נאשם 3) נמחק מכתב האישום.
הנה כי כן, מי שייצג את הנאשמת ואת שני האורגנים שלה, בשום אופן לא הודה בשמה כלאחר יד, אלא לאחר דין ודברים ממושך עם ב"כ המאשימה, תוך שהוא משכנע את המאשימה אף למחוק מכתב האישום את אחד האורגנים, ומשהה את תשובת השני. לזה לא ייקרא ייצוג רשלני, אלא ייצוג ענייני ורציני.
בנוסף, טענת עורך דינה הנוכחי של הנאשמת לפיה הופתעה שעמדתה היתה למחיקתה מכתב האישום, אינה הגיונית. שכן, הנאשם 1, שלא היה קשור לקבוצת הנאשמים 2,3,4, נמחק בשלב מוקדם. לגבי נאשמים 3,4 התנהל משא ומתן למחיקתם. יוצא איפה שעמדה למחיקת הנאשמת מכתב האישום משמעה הינה עמדה ביטול כולל של כתב האישום. לא זו אף זו, מהתנהלות עורך הדין הקודם ברור כי ידע היטב, אף כשהמשא ומתן היה בשלב מתקדם, להשהות תשובה לכתב האישום, של מי מהנאשמים שהכיוון היה מחיקתו מכתב האישום, ומשלא עשה כן ביחס לנאשמת, ברור שמחיקתה לא הועלתה על ידה כאופציה.
מעבר לכך. כיצד נטען שעמדת הנאשמת הינה למחיקתה מכתב האישום, והיא מבקשת לחזור בה מהודאתה, כאשר בהמשך הבקשה נאמר כי היא מעוניינת להגיע להסדר בתיק? הרי עניין לנו בתיק פלילי, ומשכך ברור כי הגעה להסדר כרוכה בהודאה.
נוכח כל אלה, התרשמותי הינה כי לא מדובר במקרה החריג בו יש לאפשר חזרה מהודאה, אלא בתמרון טקטי, הנועד להגדיל את כושר המיקוח של הנאשמת במשא ומתן עם התביעה לקראת הסדר לסיום התיק, שכולל את הודאתה. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לחזרה מהודאה.
בשולי הדברים ייאמר כי ביחס לנאשם 4, לא ראיתי בבקשה כל הבעת עמדה אחרת מאשר עמדת עורך הדין הקודם לפיה בעניינו לא ישמעו הוכחות. משכך, עמדה דיונית זו בעינה נותרת, ואעיר כי אף אם היתה מובעת עמדה אחרת, סביר כי לא הייתי מאפשר שינוי העמדה.
נוכח כל אלה, בדיון הקבוע ליום 20/12/12 יישמעו טיעונים לעונש ביחס לנאשמת, ואילו ביחס לנאשם 4, היה ויכפור, משפטו יוכרע על דרך טיעון ולא שמיעת ראיות.
ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים בהקדם.