ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
15089-06
25/04/2007
|
בפני השופט:
חיים טובי
|
| - נגד - |
התובע:
דדון שלמה
עו"ד יובל חרל"פ
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
עו"ד נעם ליובין ואח'
|
| החלטה |
בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיבה, לסילוק ידי המבקש ממקרקעין שבבעלותה.
מבוא ורקע.
1. עיריית תל אביב - יפו ( להלן-
"העירייה") הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כחלקה 129 בגוש 7016 , המצויים ברחוב פוריה 13 בתל אביב (להלן -
"המקרקעין"), אשר ייעודם הינו ל"דרך" על פי תב"ע שבתוקף, עליהם בנויים מבנים הידועים כמתחם בית הבאר (להלן-
"המתחם").
2. על פי האמור בכתב התביעה, המבקש פלש שלא כדין למקרקעין ומחזיק בשני מבנים וחצר בשטח כולל של כ-270 מ"ר, המתוחם בצהוב בתצ"א המצורפת לכתב התביעה כנספח ה' (להלן -
"שטח התפיסה").
3. זאת לדעת, כי העירייה הגישה קודם לכן, בשנת 2003 , תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים, בהליך של סדר דין מקוצר (ת.א.43130/03 ), כנגד אחד דוד זיגמן אשר נמצא מחזיק יחיד בשטח התפיסה.
בשנת 2005 תיקנה העירייה את כתב התביעה האמור והוסיפה לו כנתבע נוסף את דנן גולן, אשר להודעת דוד זיגמן פלש בזמן מן הזמנים למתחם.
בפסק הדין מיום 04.04.05 הורה ביהמ"ש (כב' השופט גולדין) על פינויו של דוד זיגמן מהמקרקעין. כמו"כ נמחקה התביעה כנגד דנן גולן בהסכמת הצדדים.
4. דבר פלישתו של המבקש למקרקעין נודע לפקחי העירייה בתאריך 3.1.05, עת ביקשו למסור את כתה"ת המתוקן לדוד זיגמן ולדנן גולן. או אז הסתבר לראשונים כי דוד זיגמן עזב את המקרקעין ובמקומו פלש אליהם שלמה דדון, הלוא הוא המבקש.
לפיכך הגישו נציגי המשיבה, למחרת היום, בתאריך 4.1.05 תלונה במשטרה כנגד המבקש בגין הסגת גבול.
5. לשלמות התמונה העובדתית יצוין כי ביום 30.6.05 הוצא כנגד המבקש צו לסילוק יד על פי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), התשמ"א - 1981 (להלן:
"צו הסילוק"), על פיו פונה המבקש מהמקרקעין ביום 19.12.05.
ביום 28.12.05 קיבל ביהמ"ש (כב' השופט י. שיינמן) את בקשת המבקש ( בש"א 185044/05) והוציא מתחת ידו צו מניעה זמני כנגד פינויו מן המקרקעין, בעקבותיו הוחזר המבקש אל המקרקעין.
6. בתביעה שבכאן, עתרה המשיבה להורות על סילוק ידי המבקש משטח התפיסה ולהחזירו לה כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.
לטענת המשיבה, פלש המבקש למקרקעין בלא זכות, בניגוד להסכמתה, ועושה בהם כבשלו, לשימוש למגורים וכמחסן.
בהעדר זכות למבקש להחזיק במקרקעין, מן הדין - כך למשיבה - להורות על סילוק ידו משטח התפיסה שהינו בבעלותה.
הבקשה.
7. בבקשת הרשות להגן (להלן:
"הבר"ל") ובתצהיר הנלווה לה טען המבקש כי הואיל והינו אסיר משוחרר, גרוש ואב לילדה, זכאי הוא לדיור עירוני ולפיכך התירה לו המשיבה להתגורר במבנים שבמקרקעין, ובכך רכש לו מעמד של דייר מוגן ו/או של בר רשות.
המבקש, לטענתו, הקים במקרקעין, בהסכמת המשיבה, תשתיות ביוב, ובשל כך אין האחרונה רשאית לפנותו בלא פיצוי.
עוד טען המבקש כי המתחם איננו בבעלותה של המשיבה כלל ועיקר, כי אם בבעלות רשות העתיקות לישראל, וזו האחרונה ביקשה הימנו לשבת במתחם ע"מ לשמור על המקום מפני כוונת הריסה עתידית של המשיבה.
לבסוף טען המבקש כי רכושו עוקל ע"י המשיבה במסגרת הפינוי אשר בוצע על ידה, והעירייה אוחזת ברכוש השייך לו שלא כדין, בגין חוב מופרך ושגוי של ארנונה הנטען על ידה.