1. המבקשים עותרים לפניי בבקשה לדחיית התביעה על הסף ולחלופין למחיקתה.
2. המבקשים טוענים, כי על-יסוד העובדות המפורטות בכתב התביעה, מדובר בתביעה לדמי תיווך בעסקת מקרקעין, כמשמעותה בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן- "
החוק"). למשיב אין רישיון לעסוק בתיווך, אשר מהווה תנאי לתביעה מעין זו, ובהעדר רישיון כאמור, לא יכולה לצמוח עילת תביעה.
3. לדידו של המשיב, הוא מעולם לא טען, כי פעל בעסקה כמתווך או כי מדובר בעסקת תיווך, וטענותיו העובדתיות בכתב התביעה אף סותרות זאת. בנוסף, ההסכם מכוחו הוא תובע מלמד, כי לא מדובר בעסקת תיווך.
4. על-פי האמור בכתב התביעה, המשיב עוסק במקרקעין, לרבות ייזום במקרקעין. לטענתו, ניהל מו"מ עם מר דב רוזוב, לרכישת זכויותיו וזכויות בני משפחתו בנכס מקרקעין ביפו (הידוע כגוש 7071 חלקה 50). במהלך המו"מ, התקשר המשיב עם המבקשים בהסכם, לפיו האחרונים ימשיכו את המו"מ לרכישת הנכס וירכשו את הזכויות בו. המשיב יסייע להם בכך, וימנע מלרכוש את הנכס בעצמו ו/או מי מטעמו, ותמורת זאת ישלמו לו המבקשים סך השווה ל-100,000$.
5. המשיב טוען, כי המבקשים רכשו את הזכויות בנכס, אך הפרו התחייבותם ולא שילמו לו את שהתחייבו לשלם. תביעתו מבוססת על עילה כספית/חוזית והסעד הנתבע הינו התשלום המוסכם.
6. אני סבור, כי בשלב זה, אין התביעה ראויה לסילוק על הסף.
7. כאמור, גורסים המבקשים, כי לפנינו תביעת דמי תיווך, פעולת תיווך כהגדרת החוק, ובהסכם תיווך לכל דבר וענין. מכאן, שהניסיון לחייבם בדמי תיווך בעסקת מקרקעין, מבלי שהמשיב יהיה בעל רישיון תיווך כמתחייב בחוק, נדון לכישלון.
8. לטעמי, טענת המבקשים בנוגע לתחולתו של החוק דורשת, בנסיבות הענין, בירור עובדתי וראייתי, לצורך בחינת סיווג ההתקשרות בין הצדדים וזכאות המשיב לקבל את השכר המוסכם בגין השירות שכביכול העניק וכן, בחינת האפשרות לפיה ההתקשרות שבין הצדדים כורכת בחובה גם פעולת יזום להבדיל מתיווך.
9. עיון בכתב התביעה, כמו גם בטענות הצדדים בהליך דכאן, מעורר שאלות בנוגע לקיומו של הסכם תיווך, האם בוצע תיווך אם לאו, מעמדו של המשיב (יזם/מתווך) ועוד.
כמו כן, מתחייב לבחון את השאלה, האם עסקינן בפעולה חד פעמית של עיסקה אקראית על ידי מי שעיסוקו הקבוע אינו תיווך במקרקעין.
(השוו לדעת הרוב ב-ע"א (תא) 3252/65 שצורף לתשובת המשיבים.
10. ב"הסכם ההתקשרות" שנחתם בין הצדדים (צורף כנספח א' לתצהיר המבקשים), הוכתר המשיב כ"יזם". ההסכם קובע, בין היתר, את גובה העמלה המוסכמת שתשולם לו על-ידי המבקשים, בסך של 100,000$ בצירוף מע"מ, בתנאי שהמבקשים (או מי מטעמם) ירכשו את הנכס בסך שלא יעלה על 900,000$ ובתנאי שניתן יהיה לבנות עליו יחידות דיור כמפורט בהסכם. להסכם צורף מסמך, "בדיקת פוטנציאל שטח לבניה", אשר חתום על-ידי אדריכלית (ועליו הוספה הערה בכתב יד בנוגע לבניה המותרת). הצדדים התחייבו לשמור על סודיות המידע והותירו את ההסכם בנאמנות אצל עורכת הדין שרית עמור-אריה.
11. כידוע, לא מלשון ההסכם אנו ניזונים, אלא ממהותה האמיתית של העסקה, אשר נלמדת מהתחקות אחר העובדות. במקרה דנן, אופי העסקה וסממניה, מיהות הצדדים, פעילותו ומעורבותו של המשיב ואפשרות חיובם של המבקשים בשכרו (אותו הם רואים כדמי תיווך), כל אלו הינם בגדר עניינים עובדתיים, אשר מקומם להתברר בהמשך ההליך, לאחר חקירה ודרישה.
12. אשר על כן, הואיל ובשלב מקדמי זה לא ניתן לומר בוודאות, כי תביעת המשיב משוללת כל יסוד, הרי שדינה של הבקשה לסילוק על הסף, להידחות.
13. לחלופין, עותרים המבקשים לחיוב המשיב בהפקדת ערובה במזומן שלא תפחת מ-35,000 ש"ח. לטענתם, המשיב מעיד על עצמו שהוא חייב מעל 800,000 ש"ח בתיקי הוצל"פ והוא כמעט ללא הכנסות. כן הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה, ומהתצהיר שצורף לה עולה, כי כל הוצאה שתושת עליו לא תשולם. לכן, משברור כי לא יזכו לקבל הוצאות שייפסקו לטובתם וכאשר סיכויי התביעה קלושים, יש לחייבו בהפקדת ערובה.
14. המשיב מצדו דוחה את הטענה, כי עסקינן בתביעת סרק שסיכוייה קלושים, כאשר בבסיסה חוזה חתום על-ידי הצדדים, שאיננו מוכחש. זאת ועוד, המבקשים עצמם טענו, במסגרת הבקשה למתן פטור מאגרה, כי למשיב יכולת כלכלית, והוא אכן שילם את האגרה ואת ההוצאות שהושתו עליו.
15. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, במקרים מסוימים. הכלל בערכאה הראשונה היא, כי אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד (א' גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), בעמ' 673).
16. לאחר בחינת נימוקי הצדדים, ומשלא שוכנעתי, כי המקרה דנן נופל לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים לחייב בהפקדת ערובה, הנני דוחה את הבקשה בענין זה.
17. לאור האמור לעיל, נדחית הבקשה, על שני ראשיה.