החלטה בתיק ת.א. 62432/06

1.        

א.        התובעת הגישה כנגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של  85,895 ש"ח, יתרת חוב נטענת עפ"י חוזה להפקת פרסומת מיום 10.5.06. 

            הנתבעים הזמינו מהתובעת הפקת סרטוני פרסומת לבירה שהם מפיצים והתחייבו לשלם סך של 28,000 דולר ומע"מ.

ב.         הנתבעים הגישו בקשה בכתב למתן רשות להגן ובדיון היום נחקר נתבע מס' 2 ארוכות על תצהירו.

הנתבעים טוענים כי לקראת קיץ  2006 תכננו לצאת בקמפיין פרסום רחב היקף לשווק המשקה המקסיקני "בירה סול" אותו הם משווקים ללקוחות, לרבות רשתות שיווק מזון.

ג.         כחלק ממס הפרסום שקלו פרסום בטלוויזיה באמצעות קליפ ולשם כך פנו למשרד הפרסום של מר אברהם נפתלי, (להלן:"נפתלי") כדי שיסייע בידם להפיק את סרטון הפרסום המבוקש.

נפתלי הפנה את הנתבעים לתובעת והוסכם כי נפתלי ישמש בתור הנציג המפקח מטעם הנתבעים בכל העניינים הטכניים מול התובעת, אשר תבצע את ההפקה בפועל. 

ד.         הנתבע  2 טוען כי לא היה צד לעסקה ואין כנגדו יריבות ישירה שכן מעורבותו הינה אך ורק בהיותו מנהל הנתבע 1 ומי שפעל בשמה.

            כן נטען כי עפ"י ההזמנה היו אמורים להיות שלושה מוצרים: סרטון ארוך בן  25-20 שניות, סרטון נגזרת קצר מהסרטון הארוך בן 5 שניות, וכן סרטון או שקופית "למבצע שישייה" שהיה אמור להציג שישייה בקבוקי בירה במארז ובצירוף פרסומות של רשתות השיווק.

ה.        אין מחלוקת כי סרטון או שקופית הפרסומת לא סופק ע"י התובעת, כאשר לטענת הנתבעים מדובר במוצר נפרד ואילו התובעת טוענת כי סה"כ מדובר בשני מוצרים ואותה שקופית פרסומת הינה חלק מהנגזרת הקצרה ולא יוצרה בשל מחדליה של הנתבעת.

ו.         הנתבעים טוענים להשבה או קיזוז סך של 3,500 דולר ששלמו עבור פס קול בשל טענתם כי פס הקול נכלל בהזמנה כאשר נקבע הפקת סרט הוא כולל גם מוזיקה.

ז.         התובעת לא סיפקה את הסרטונים במועד שהוסכם ובמקום לספקם ביום  20.5.06 סיפקו רק בתחילת חודש יוני, ועיכוב זה גרם לנזקים ולהפסדים   כספיים, בגין האחור באספקה מבקשת הנתבעת לקזז נזקים בסכום מוערך של  30,000 ש"ח.

2.         כאמור נחקר המצהיר ארוכות על תצהירו ובהסתמך על התצהיר ועל התשובות בחקירה עולה כי יש ליתן רשות להגן לגבי חלק מהטענות כמפורט להלן:

א.        ניתנת רשות להגן לנתבע  2 בטענה כי לא היה צד להתקשרות החוזית ואף לא ערב להתחייבות נתבעת 1.

            המחלוקת בעניין זה כרוכה במחלוקת עובדתית שיש לבררה בשמיעת ראיות ולא ניתן להכריע בשלב זה עפ"י טענת הנתבע בסעיף  18 לתצהירו מחד וחוזה ההפקה וכתב התביעה מצד שני.

            בחוזה ההפקה מוגדרת נתבעת  1 בתור "הלקוח" ונתבע 2 מוגדר בתור הבעלים וכך גם בחתימות.

            אף מכתב התביעה לא ברור מעמדו של נתבע  2. ראה למשל סעיף 4 לפיו נתבעת 1 באמצעות נתבע  2 פנתה לתובעת. כמו כן סעיף 9.

            אכן קיימים בכתב התביעה סעיפים אחרים המייחסים לנתבע  2 אחריות אישית כמי שהתקשר גם מטעמו האישי עם התובעת.

            הנתבע לא נחקר בשאלת אחריותו האישית באופן שהמחלוקת לא התבהרה ויש לבררה באופן יסודי בראיות.