החלטה בתיק ת.א. 54700/06

1.         המשיבה הגישה כנגד המבקש ונתבעת נוספת כתב תביעה בסד"מ לתשלום חוב הנובע משירותים שסיפקה המשיבה לארגון כנס שהתקיים ביום 16.5.05.

            המדובר בארגון הנושא את השם "א.ח.מ (ארגון חברי מועצות ברשויות מקומיות בישראל" אשר אין מחלוקת כי לא התאגד כישות משפטית כדין.

            האחריות אשר המשיבה מייחסת למבקש ולנתבעת הנוספת, הינה אחריות סטאטוטורית המבוססת על סעיף 6 ב' לחוק השליחות ולפיו כאשר השולח איננו קיים בשעת פעולת השלוח כלפי הצד השלישי, המשמעות היא כי השלוח פעל ללא הרשאה ועל כן עומדת לצד השלישי הזכות הקבועה בסעיף  6 ב'  לחוק הנ"ל, לראות את השלוח כבעל דברו ולתבוע ממנו את נזקו.

            לכתב התביעה צורף העתק ההסכם להזמנת השירותים לכנס אשר על פי הנטען  בכתב התביעה נחתם על ידי המבקש והנתבעת הנוספת, ואולם מעיון במסמך ואף מטיעוניו של ב"כ המשיבה עולה כי המבקש לא חתם על המסמך.

            החתימות על גבי המסמך, על פי הרשום, נחתמו בשם א.ח.מ ואולם משהתברר כי אין גוף משפטי בשם זה, הרי שמקור החיוב איננו הסכמי אלא כאמור סטאטוטורי.

2.         המבקש הגיש בקשה בכתב למתן רשות להתגונן ובתצהירו טען כי הינו חבר בארגון א.ח.מ ומאשר כי המשיבה סיפקה לארגון שירותים לצורך קיום כנס של מועצות מקומיות.

            המבקש טוען כי לא התחייב באופן אישי כלפי המשיבה לתשלום כלשהו ואף לא חתם על מסמך ההזמנה, " ופעילותי לצורך ייעול קיום הכנס ובשם הארגון והחברים אשר השתתפו בו ולא באופן אישי...".

            בהמשך טוען המבקש כי לפנים משורת הדין פעל בניסיון לסייע למשיבה לגבות את החוב מבלי שיש לראות בכך כדי חיובו האישי בתשלום.

            בעניין זה הפנה ב"כ המשיבה לנספחים ד' ו- ז' שצורפו לכתב התביעה ואשר נשלחו על ידי המבקש.

3.         ב"כ המשיבה וויתר על חקירתו הנגדית של המבקש ובמאמר מוסגר אציין כי אם התכוון ב"כ המשיבה שלא לחקור את המבקש, ראוי היה כי יודיע על כך בעוד מועד לב"כ המבקש, על מנת שהמבקש לא יתייצב לדיון, למעט כמובן אם ביקש המבקש משיקוליו להיות נוכח בדיון.

            הלכה פסוקה כי הימנעות של תובע מלנצל את זכותו לחקור בחקירה נגדית אין בכך כדי להוסיף לתצהיר את מה שאין למצוא בו מעיקרו, ובמצב דברים זה עומד בפני ביהמ"ש רק האמור בתצהיר על מנת שביהמ"ש יבחן האם האמור בתצהיר יש בו כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, כנגד התביעה.

            ראה למשל ע"א 16/89 פד"י מה (5) עמ' 735.

4.         הלכה פסוקה היא כי די למבקש רשות להתגונן שיציג הגנה אפשרית, על מנת שתינתן לו רשות להגן ואף הגנה דחוקה ומפוקפקת תספיק לשם מתן הרשות המבוקשת.

            ראה למשל ע"א 168/84 פד"י מ (2) עמ' 335.

            בע"א  1266/91 פד"י מו (4) עמ'  193 קובע ביהמ"ש כדלקמן: "הלכה מכבר היא כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן אין ביהמ"ש נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה שבה עליה תצהירו של נתבע יניח ביהמ"ש כי אמת היא ואם מגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן.

            כל זאת כמובן אם לא נתברר לביהמ"ש  כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו הגנת בדים היא. (י. זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה 6 ש.לוין עורך 1991 639,640)".

5.         המבקש לא נחקר על תצהירו וב"כ המשיבה בסיכומיו מפנה לסעיף 7 לתצהיר ממנו הוא מבקש ללמוד כי המבקש מודה כי הזמין את שירותיה של המשיבה ולכן יש לחייבו באופן אישי, באשר ארגון א.ח.מ איננו גוף משפטי.

            אכן ניתן היה לנסח את האמור בסעיף  7 ובמיוחד את המובאה שציינתי בסעיף 2 לעיל באופן מפורט וברור יותר, ואולם המבקש לא נחקר בעניין זה.

            במצב דברים זה ובשלב הרשות להגן לא ניתן להוציא את האמירה האמורה ממכלול הטענה באופן שתוצא מהקשרה הכולל ולהכריע בדין על בסיס אמירה זו בלבד.