ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
39998-05,178291-05
22/12/2005
|
בפני השופט:
סובל משה ת"א
|
- נגד - |
התובע:
עו"ד לין משה-נתבע
|
הנתבע:
משמר השבעה מושב עובדים להתיישבות שיתופית-תובע
|
החלטה |
1. בשנת 1994 פנה התובע לנתבע על מנת שייצג אותו בתביעה כנגד משרד הבינוי והשיכון ומנהל מקרקעי ישראל בגין הפקעת קרקע.
הנתבע הגיש תביעה אשר התבררה בפני כב' השופטת המנוחה הניה שטיין ז"ל ולאחר מכן בפני כב' השופטת ציפורה ברון בביהמ"ש המחוזי בת"א.
לצורך ניהול התביעה שילם התובע את שתי האגרות האחת בסך 12,293 ש"ח ביום 17.1.94, והשנייה בסך 12,319.57 ש"ח ביום 27.10.99.
לאחר שהסתיים שלב שמיעת ההוכחות הוחלט על ידי ביהמ"ש על הגשת סיכומים בכתב.
הנתבע אמור היה להגיש את הסיכומים מטעם התובע עד ליום 30.9.00 ובפועל לא הוגשו הסיכומים למרות 5 אורכות שניתנו על ידי ביהמ"ש, ולמרות פנייה טלפונית מביהמ"ש אל הנתבע.
בעניין הסיכומים הוגשו בהסכמה מסמכים הכוללים בין היתר בקשות אשר הגיש הנתבע לדחיית המועד להגשת הסיכומים.
משלא הוגשו הסיכומים נתן ביהמ"ש המחוזי ביום 10.7.02 פסק דין ולפיו נמחקה התביעה מהטעם שלא הוגשו סיכומים. מחיקת התביעה הייתה ללא חיוב בהוצאות.
הנתבע לא עדכן את התובע במצב תיק התביעה ורק בשנת 2003 נודעו העובדות לתובע, לאחר בדיקה ובירור שקיים מיוזמתו, לכן פנה אל הנתבע על מנת שיפעל לביטולו של פסק הדין.
הנתבע הגיש בקשה לבטול פסק הדין רק ביום 5.2.04 ובקשתו נדחתה.
בגין החלטה זו הגיש הנתבע בר"ע לביהמ"ש העליון ואף בקשה זו נדחתה.
במצב דברים זה בכוונתו של התובע להגיש תביעה חדשה ולשם כך יהיה עליו לשלם אגרה חדשה, על כן תובע הוא מהנתבע כי ישיב לו את סכומי האגרות ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וזאת מאחר והנתבע הפר את הסכם שכ"ט, הפר את כללי ההתנהגות האחריות והנאמנות החלים עליו כעו"ד כלפי התובע, בתור לקוח.
2. הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן וטוען כי התובע לא הוכיח בכתב התביעה כל נזק, גם אם הייתה התרשלות או מחדל של הנתבע.
סכומי האגרה שולמו לביהמ"ש ולא לנתבע ולכן אין סיבה מדוע יחזיר הנתבע את סכומי האגרות לתובע.
הנתבע מסביר כי בקשותיו לדחיית המועד להגשת סיכומים היו משום מצבו הבריאותי וניתוח שעבר ומאשר את פניית התובע אליו בשנת 2003, ובתגובה לאותה פנייה טוען הנתבע בסעיף 5 לתצהירו כי השיב לפנייתו של עו"ד עדיני כדלקמן:
"הודעתי לו שלא ידעתי על פסק הדין עד אשר קיבלתי אותו ממנו".
הנה כי כן מודה הנתבע כי במשך שלוש שנים מאז הסתיים הדיון בתיק לא ידע מה קורה בו.
הנתבע אף טוען בתצהירו כי לדעתו הן ביהמ"ש המחוזי והן ביהמ"ש העליון טעו בהחלטתם שלא אפשרו הגשת סיכומים ומתן פסק דין לאחר שכל הראיות שהיו בתיק היו עדויות מומחים, וחקירות קצרות עליהן והתיק היה ברובו המכריע משפטי ולא עובדתי.
אני מניח כי הנתבע יודע כי אין ערכאה זו ערכאת ערעור על בתי המשפט שצוינו לעיל, לכן לא ברורה לי מהות הטענה.
עוד טען הנתבע כי מחיקת התביעה על ידי ביהמ"ש, בשל מחדלו, אך גרמה לרווח לתובע שכן המחיקה הייתה ללא הוצאות, ואילו היה ניתן פסק דין ההסתברות הייתה גבוהה שהתביעה תדחה והתובע יחויב בהוצאות ובשכ"ט.