ת"א
בית משפט השלום חדרה
|
32986-12-12
08/06/2014
|
בפני השופט:
הדסה אסיף
|
- נגד - |
התובע:
אלי יפרח עו"ד חנה גרופר-שגיא
|
הנתבע:
צ'רלטון בע"מ ח.פ. 511717688 עו"ד אמיר כצנלסון
|
החלטה |
1. התביעה הנה תביעה לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים נטענת.
2. בין היתר, טענה התובעת ( סעיף 4 לכתב התביעה) לזכות יוצרים מכוח הסכם בינה ובין איחוד התאגדויות הכדורגל האירופאיות UEFA ( להלן: "ההסכם"). הסכם זה לא צורף עד כה.
3. התובעת סירבה להעביר את ההסכם, למרות החלטתי מיום 06.02.14. בר"ע שהגישה על החלטה זו, נדחתה בבית המשפט המחוזי בתיק רע"א 17137-03-14. התובעת עמדה בסירובה להגיש את ההסכם ולכן הגיש הנתבע בקשה לדחייה על הסף, ובמקביל הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של מחיקת אזכור ההסכם.
4. בדיון ביום 02.06.14 דחיתי את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בתגובה הסכימה התובעת להגיש את ההסכם, שלטענתה משתרע על 300 העמודים.
5. כעת עומדת בפני בקשת הנתבע לחייב את התובעת, להגיש את ההסכם הנזכר בסעיף 4 לכתב התביעה, יחד עם תרגום נוטריוני שלו. זאת, לטענת הנתבע, מאחר וההסכם כתוב באנגלית.
6. התובעת מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה מאחר וההסכם כתוב בשפה האנגלית, שהיא שגורה למדי, אין לחייבה לתרגמו נוטריונית.
דיון והכרעה
7. ההסכם בו עסקינן נערך לטענת התובעת בשפה האנגלית. אך אין כל אינדיקציה האם נערך במדינת ישראל או מחוץ לה.
8. יצוין כי אם נערך ההסכם מחוץ למדינת ישראל חלים בעניינו סעיפים 30-31 לפקודת הראיות [נוסח חדש] הקובעים כלהלן:
"30. יפוי כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורים של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:
(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראל, וקוימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;
(2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו.
31. תעודה הנחזית מקויימת כאמור בסעיף 30, יראוה כאילו הוכחה כראוי, ואין צורך להוכיח את חתימתו או חותמתו או מעמדו הרשמי של האדם הנחזה להיות מקיים האישור או ההצהרה."
9. עפ"י סעיף 31 לפקודת הראיות, האישור הנוטריוני בא במקום עדותו של עד "מגיש ומאמת", ומהווה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. כדברי כב' הש' ד"ר ביין:
" ... המסמך, שעליו מדובר בסעיף 30... אינו אישור על אלו שהן עובדות, אלא הכוונה היא למסמך המהווה הוא גופו פעולה משפטית כגון יפוי כוח (הנזכר במפורש) או הסכם או צוואה, אך אין הכוונה להצהרה על עובדות כתחליף למתן עדות בבית המשפט".
ראה: ה"פ (מחוזי חיפה) 727/93 דוד שטסל נ' מנהל המכס, דינים מחוזי 1996 (1) 779.
וראה גם: קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 666, סעיף ד'.
10. על כל פנים, אף לו נערך ההסכם בישראל, הגעתי לכלל מסקנה כי משעומד הנתבע על הגשת תרגום נוטריוני של ההסכם, על התובע לעשות כן. ב עניין מפעל הפיס, דחה בית המשפט העליון את הטענה כי לא הוכחה העברת הבעלות בזכויות מאחר ומסמכי היסוד עליהם התבססה הטענה, הוגשו לבית המשפט מבלי שקוימו הוראות סעיף 30 לפקודת הראיות, ואולם זאת לאור העובדה כי:
" בשלב גילוי המסמכים הגיעו בעלי-הדין להסכם דיוני - אשר ניתן לו תוקף של החלטה - ושלפיו "שלב הגילוי יהיה ללא נוטריזציה, לגליזציה או אישור כלשהו של המסמכים וניתן יהיה להגיש גם העתקים של המסמכים. אם יתבקש מי מבעלי הדין לאשר את המסמכים כנדרש עפ"י פקודת הראיות יעשה הדבר". כפי שקבע, " הנתבעים לא ביקשו את התובעות לאשר את המסמכים ואף הם נקטו באותה דרך כשהגישו לביהמ"ש העתקי רישומי זכויות יוצרים המהוים 'תעודות ציבוריות' ללא אישור קונסולרי". במהלך שמיעת ההוכחות לא חלקו המערערים על ההסכם הדיוני ו לא דרשו אישור או אימות של המסמכים ולפיכך צדק בית - המשפט כאשר ראה לנכון לסמוך עליהם".